ייחוס דיבידנד לבעלי מניות בחברה תושבת חוץ

המעבר למיסוי על בסיס אישי נועד למסות את תושבי ישראל על הכנסותיהם בחו"ל. תושבי ישראל יכולים להימנע מתשלום המס על הכנסות פסיביות המופקות מתשואה על הון בחו"ל באמצעות החזקת המקרקעין או פיקדון בנקאי

המעבר למיסוי על בסיס אישי נועד למסות את תושבי ישראל על הכנסותיהם בחו"ל. ברם, תושבי ישראל יכולים להימנע מתשלום המס על הכנסות פסיביות המופקות מתשואה על הון בחו"ל באמצעות החזקת המקרקעין או פיקדון בנקאי למשל, על ידי חברה תושבת חוץ שבשליטתם, ועל ידי כך שימנעו מלמשוך את רווחי החברה כדיבידנד.

 

כללים חדשים

 

לפיכך, נקבעו במסגרת הרפורמה כללים מפורטים לשם הטלת מס על בעל מניות תושב ישראל שהינו "בעל שליטה" בחברה תושבת חוץ המכונה "חברה נשלטת זרה" - תרגום של המונח האנגלי Controlled Foreign Corporation (להלן: "חנ"ז" או "כללי "CFC). בעל מניות בחנ"ז שיש לה רווחים שנבעו מהכנסות פסיביות שלא חולקו לו כדיבידנד, יראו אותו כאילו קיבל כדיבידנד את חלקו היחסי באותם רווחים. על חלק יחסי זה יחול אירוע מס רעיוני בישראל והוא יחויב בשיעור של 25%.

 

מהי חברה נשלטת זרה

 

חברה תוכר כחברה נשלטת זרה כאשר מתקיימים לגביה 4 תנאים מצטברים:

התנאי הראשון הוא כי החברה הינה תושב חוץ שאינה רשומה למסחר בבורסה. כדי שחברה תיחשב כתושבת חוץ עליה לעמוד בשני תנאים: האחד, שהיא הואגדה בחו"ל; השני, שהניהול והשליטה בה מופעלים בפועל מחו"ל. במקרה שאחד מתנאים אלה אינם מתקיימים, החברה תיחשב כתושבת ישראל, והכנסותיה יחויבו במס בישראל על בסיס כלל עולמי, גם אם 3 התנאים שלהלן אינם מתקיימים לגביה.

תנאי נוסף הוא מעל 50% מאמצעי השליטה בה מוחזקים בידי תושבי ישראל או 40% באמצעות קרוב שמחזיק במעל-50%, או התנאי השני מורכב משלושה חלופות עיקריות, על פיהן נדרש כי:

(א) למעלה 50% מ"אמצעי השליטה" בחברה יוחזקו, במישרין או בעקיפין, על ידי תושבי ישראל או אזרחי ישראל תושבי ה"אזור" (להלן בפסקה זו: תושבי ישראל); או

(ב) למעלה 40% באחד או יותר מ"אמצעי השליטה" בחברה יוחזקו בידי תושבי ישראל שביחד עם "קרוב" של אחד או יותר מהם מחזיקים בלמעלה מ-50% באחד או יותר מאמצעי השליטה בו; או

(ג) לתושב ישראל הזכות למנוע קבלת החלטות ניהוליות מהותיות בחברה, לרבות החלטות לעניין חלוקת דיבידנד או פירוק.

בדיקה זו צריכה להיעשות לגבי אחד מהמועדים הבאים: (א) בתום שנת המס; או (ב) ביום כלשהו בשנת המס שלאחריה.

יש לשים לב כי המונח "אמצעי שליטה" הוגדר באופן רחב ביותר. פירושו היא היכולת לכוון את פעילותה של החברה וכן כל אחד מאלה:

(1) הזכות להשתתף ברווחים;

(2) הזכות למנות דירקטור;

(3) זכות הצבעה;

(4) הזכות לחלק ביתרת נכסי החבר לאחר סילוק חובותיו בעת פירוקו;

(5) הזכות להורות למי שלו אחת הזכויות המפורטות בפסקאות (1) עד (4) לעיל על הדרך להפעיל את זכותו;

והכל, בין שהם באמצעות מניות ובין בכל דרך אחרת לרבות באמצעות נאמנות.

 

מישרין או עקיפין

 

השימוש בתיבה "במישרין או בעקיפין" נועד להבטיח שהתנאי המתייחס לשיעור האחזקה של תושבי ישראל יתקיים גם במקום שבו החברה מוחזקת על ידי שרשרת של חברות המוחזקות בסופו של דבר בידי יחידים שהינם תושבי ישראל. בעוד לגבי חברת משלח יד זרה הסף הנדרש הוא לפחות 75%, כאן די בלמעלה מ-50%. לכן, חברה שלא נופלת לגדר ההסדר של חברת משלח יד זרה לאור סף החזקה הנמוך מ-75%, יכול ותבוא בגדר חנ"ז ויחול על בעלי מניותיה שהם תושבי ישראל אירוע מס רעיוני, שיחול לגבי הרווחים שנבעו מהכנסות פסיביות בלבד.

 

האם ניתן להתגבר על תנאי האמור ע"י החזקת החברה בידי נאמנות?

 

לכאורה, לא: המונח "אמצעי שליטה" הוגדר ככולל זכויות המוחזקות באמצעות נאמנות. ואולם, כאשר מדובר בנאמנות זרה בלתי חוזרת, אמיתית, וללא זיקות, או עם זיקות מעטות בלבד, לישראל, לא ניתן לומר כי יש לתושב ישראל יכולת לכוון את פעילות החברה ו/או כי הזכויות המנויות בהגדרה של "אמצעי שליטה" מוחזקות בפועל בידו. מכיוון שכך, לדעתנו שימוש בנאמנות זרה בלתי חוזרת בהחלט יכול להביא לכך שהתנאי האמור לא יתמלא, כך שהחברה לא תבוא בגדר ההסדר של חנ"ז, על כל המשמע מכך.

 

מהי "הכנסה פסיבית"?

 

"הכנסה פסיבית" מוגדרת ככל אחת מההכנסות הבאות אם אינה הכנסה מעסק או ממשלח יד:

1. הכנסה מריבית.

2. הכנסה מדיבידנד, שאינו דיבידנד שנתקבל בידי חברה זרה ואשר מקורו בהכנסה ששולם עליה מס בשיעור של 20%.

3. הכנסה מתמלוגים

4. הכנסה מדמי שכירות.

5. תמורה ממכירת נכס הון, במשמעות סעיף 88 לפקודה, שלא שימש בידי החברה בעסק או במשלח יד.

6. הכנסה כלשהי שמקורה בהכנסות או בתמורה כאמור בפסקאות (1) –(5) לעיל, אף אם היא הכנסה מעסק או ממשלח יד.

לעומת זה, דמי שכירות, למשל, המגיעים לכדי פעילות עסקית לא יראו כהכנסה פסיביות. נבהיר כי פסקה (6) להגדרה לעיל, לא נועדה לסתור את הרישא של ההגדרה הממעטת במפורש הכנסות מעסק או ממשלח יד. אלא לענות על מצב שבו הכנסה פסיבית מסוימת שימשה לצורכי העסק באופן שיאפשר לחלק את ההכנסה בהתאם למקורה.

 

שיעור המס המקומי בחו"ל על הרווחים הפסיביים של החברה אינו עולה על 20%

 

המדובר בתנאי שעשוי להתקיים לא רק במדינות שהן מקלטי מס, אלא גם במדינות לא מעטות אחרות, כגון קפריסין ששם עלה השיעור לאחר הרפורמה ל-10%. זאת, כיוון שלפי ההצעה יש לחשב את השיעור המשוקלל תוך חלוקת סכום המס המשולם בחו"ל בכלל ההכנסה הפסיבית. לפיכך, במקרה בו ניתן לדוגמה פטור מרווח הון על פי הדין הפנימי, וקיימת חבות במס על דמי השכירות - שיעור המס המשוקלל עשוי להיות נמוך מ - 20%.

 

ההשלכות של קיום 4 התנאים

 

דיבידנד רעיוני: היה וארבעת התנאים האמורים אכן מתקיימים תיחשב החברה הנדונה כחברה נשלטת זרה– חנ"ז. במצב כזה יראו בכל "בעל שליטה" כאילו קיבל בתום כל שנה דיבידנד בגובה חלקו היחסי ברווחים הפסיביים שלא חולקו על ידי החברה. "בעל שליטה" הוגדר כ מי שהינו תושב ישראל המחזיק, במישרין או בעקיפין, ב-10% לפחות באחד מ"אמצעי השליטה" בחנ"ז באחד מהמועדים הבאים: (א) בתום שנת המס; או (ב) ביום כלשהו בשנת המס שלאחריה. שוב, לאור השימוש בתיבה, במישרין או בעקיפין, החזקה באמצעות תאגיד באמצע לא תסייע לצאת מגדר בעל שליטה אלא רק הפחתה של אחוז ההחזקה אל מתחת מ-10%.

 

שיעור המס שיחול על הדיבידנד בישראל

 

שיעור המס שיוטל בישראל על הדיבידנד הרעיוני יהיה בגובה 25%.

 

זיכוי רעיוני וזיכוי עקיף

 

אם חלה במדינת המושב של החנ"ז חובת תשלום מס בשל חלוקת דיבידנד, ישראל תתיר זיכוי רעיוני מהמס לפי גובה המס שהיה מנוכה במקור במדינת מושב החברה בעת תשלום הדיבידנד הרעיוני, אילו החברה הזרה היתה מחלקת בפועל את רווחיה. כמובן, שבמקרה בו החברה אכן תחלק את הדיבידנד בשנה מאוחרת יותר, בעל השליטה לא יחויב במס עד לסכום הרווחים עליהם שילם מס בעבר, כשהוא מתואם למדד מיום תשלום המס.

 

מס נוסף

 

בנוסף לכך, אם מקורה של ההכנסה הוא בחברה ב"שרשרת חברות" שאינה מוחזקת במישרין בידי בעל השליטה, יווסף לזיכוי האמור המס שהיה משולם בשל הדיבידנד אילו חולק הדיבידנד על ידי כל אחת מהחברות בשרשרת החברות, ואשר לא ניתן לקבל בשלו זיכוי באף אחת מהחברות בשרשרת. בעל השליטה יהיה זכאי גם לקבל זיכוי עקיף. לאמור: כנגד המס בישראל בשיעור של 25% על הרווחים יינתן זיכוי גם על מס החברות או על מס הדומה לו ששולם במדינת המושב של החברה.

 

מספר עצות פרקטיות לגבי כללי ה-CFC

 

בהמלצות שלהלן אנו לא מתיימרים להביא את מלוא השיקולים הכרוכים ביישום הרפורמה על ההשקעות השונות של ישראלים בחו"ל, אלא לתאר בקצרה רק חלק קטן מההשלכות של כללי ה-CFC שיכנסו לתוקף בעקבות הרפורמה ומספר דרכים להתמודד עימם.

א. ראשית, השימוש בחברות זרות יכול להוביל להורדת את שיעור המס על שמי שכירות מ- 36% ל- 25% (דיבידנד רעיוני) ולעיתים ל- 0 (אם השליטה והניהול על החברה אינה מישראל, החברה אינה עומדת בתנאי חנ"ז, והחברה מעדיפה להשקיע את כספה ולא לחלק דיבידנד לבעלי מניותיה). מבנה מס נכון המשלב חברות ממדינות אמנה וחברות ממקלטי מס יכול לכן להוביל לחסכון ניכר במס, אף לאחר הרפורמה.

ב. שנית, חשוב לשים לב ל"מלכודות מס"! במקרים מסוימים חברות ממדינות ששיעור המס בהן גבוה מ-20%, יכולות להחשב חנ"ז. עובדה זו נעוצה באופן חישוב שיעור המס החל על החברה לצורך מבחן המס הזר בגובה 20% כאמור לעיל. לפי הרפורמה יש לקחת את כלל חבות המס של החברה בשנה המס הרלוונטית ולחלק אותה בכלל רווחיה (לאחר ניכוי הפסדים).

 

דוגמה

 

ניקח לדוגמה חברה זרה שהתאגדה במדינה פלונית אשר בשנה אלמונית נצמח בידיה רווח הון ניכר הפטור ממס לפי דיני אותה מדינה. למשל, פטור ההשתתפות (P.E.) בהולנד ובבלגיה, ובאיחוד האירופי בכלל לפי הדירקטיבה של חברות אם ובת. במצב כזה, כל עוד מדובר בנכס שלא משמש את החברה בעסקיה, יצא לפי דרך החישוב שתוארה לעיל, שרווחיה הפאסיביים, ובכלל זה רווחי ההון, עולים על רווחיה האקטיביים מעסק.

 

שאלה של שיעור מס

 

היה ושיעור המס ששילמה ביחס לכלל הכנסותיה הנ"ל ירד מ- 20%, היא תיחשב באותה שנה כחנ"ז ובעלי השליטה ימצאו את עצמם חייבים במס בישראל על דיבידנד רעיוני לפי חלקם ברווחי החברה. על כן, מומלץ אפוא לתכנן את הכנסות החברה באופן כזה, ששיעור המס המצרפי לא יפחת מ- 20% בכל שנת מס, וזאת בין בדרך של שינוי עיתוי ההכנסות ובין בכל דרך חוקית אחרת.

ג. שלישית, ועל בסיס אותו הגיון, ניתן להביא לכך שבשלב אירוע המס של הדיבידנד הרעיוני, ינתן זיכוי כנגד המס בישראל (25%) בגין המס הרעיוני שעשוי היה להשתלם בחו"ל אילו היה משולם בפועל דיבידנד, כאשר בשלב משיכת הדיבידנד בפועל הדיבידנד יהיה פטור ממס בחו"ל מכוח פטור ההשתתפות (P.E.) ואף בישראל, לאור ההסדר של CFC.

ד. רביעית, ארגון חכם של מבנה האחזקות יכול להוביל להקטנת החשיפה לדיבידנד הרעיוני. כך לדוגמה: העברת חלק מהרווחים הפאסיביים מפרויקט מסוים לחברת ניהול אקטיבית באופן שבכל שנת מס רווחיה והכנסותיה של החברה מהפעילות האקטיבית עולות על הרווחים הפאסיביים. בדרך זו ניתן להימנע מתחולת הדיבידנד הרעיוני על חלק זה של הרווחים הפאסיביים שבפרויקט.

ה. חמישית, שימוש נכון בנאמנויות זרה בלתי חוזרות אשר מקנות לנאמן שיקול דעת מלא באשר לנכסי הנאמנויות יכול במקרים רבים אף הוא להוביל לדחיית מס ולאי תחולת כללי חנ"ז על החברות. סוגיית הנאמנויות עלתה בדיוני הוועדה, אולם לאור היקף ומורכבות הנושא הוחלט שלא להתייחס לכך בהמלצותיה. עם זאת, המונח אמצעי שליטה הוגדר ככל החזקה באמצעות נאמנות. ואולם, לדעתנו, כאשר מדובר בנאמנות זרה אמיתית כאמור, לא ניתן להתעלם הימנה ולא ניתן לראות באמצעי השליטה כמוחזקים בידי תושב ישראל.

ו. שישית, ניתן לעשות שימוש בחברות שהתאגדו במדינות שבהן לא נהוגה שיטת המיסוי הקלאסית. דוגמה טובה לכך היא מלטה, שבה שיעור מס החברות עומד על 35% (עולה על 20% שבכללי החנ"ז). אולם בעת חלוקת דיבידנד לבעלי המניות מוחזר המס ששולם לבעלי המניות. באמצעות שימוש נכון במבנה חברות מלטזיות יהיה ניתן להשאיר את ההכנסות בחו"ל מבלי להיות כפופים לכללי חנ"ז ומבלי להתחייב במס בישראל.

 

תקפות ההמלצות

 

ההמלצות אלה תקפות לא רק לעניין דמי השכירות כי אם גם לעניין מימוש ההשקעות בעתיד. ישנם מבני מס מקובלים בהם לדוגמה יחיד תושב ישראל מחזיק בחברה קפריסאית (או הולנדית או מלטזית) שמחזיקה בחברה במזרח אירופה המחזיקה בנדל"ן המקומי. במבנה זה נהוג שהחברה הקפריסאית מוכרת את המניות בחברה המזרח אירופית.

היות ומכירת המניות יוצרת רווח הון הנכלל בחישוב הכנסות פאסיביות בחנ"ז, על בעלי השליטה במבנים אלו להיזהר מפני כללי החנ"ז שתוארו לעיל ולכלכל צעדיהם בחוכמה תוך שימוש במבנים מתאימים לצורך הקטנת החבות שלהם במס ודחיית המס עד לחלוקה בפועל של הרווחים לבעלי המניות.

מי שמחזיק בהשקעות בחו"ל באמצעות חברות זרות ומבקש למשש את השקעותיו מן הראוי שישים לב להוראות החנ"ז, ולאפשרויות השונות העומדות לרשותו לדחות את המס למועד חלוקת הרווחים בפועל או להשקיעם מחדש מבלי לשם מס בישראל.

 

פעילות באמצעות מקלטי מס

 

כמו כן, מי שפעל באמצעות חברות שהוקמו במקלטי מס, חשוב שיהיה מודע לאפשרותו לפי דיני החברות בחלק ממקלטי המס, לחלק דיבידנד משיערוך נכסים אף טרם מימוש הנכסים בפועל. כך הוא הדבר, לדוגמה, לפי סעיף 37 לחוק החברות באיי הבתולה הבריטיים. באם הדבר אפשרי יש לבחון את האפשרות לחלק דיבידנד מהרווחים הבלתי מממומשים של החברה קודם לכניסת הרפורמה לתוקף ולהשיב את הכספים לחברה בדרך של הלוואת בעלים (החזר קרן ההלוואה בעתיד אינו מהווה אירוע מס) ובכך לחסוך את המס על דיבידנד זה לאחר כניסת הרפורמה לתוקף.

 

מספר הערות לסיום

 

אין ספק שבאמצעות היערכות מראש לרפורמה יהיה ניתן להתמודד עם מגוון הוראותיה באופן מכובד וחוקי ללא צורך לחשוש מפניה. אומנם, במקרים רבים תוביל הרפורמה לגביית מס בישראל אשר לא היה ניתן לגבות אותו עד היום. אולם, באותה נשימה נציין שאין גם ספק שיהיו דרכים חדשות ומגוונות להתמודד עם הוראותיה באופן חוקי ולגיטימי וגם בכך אין כל פסול.

מכל מקום, תמיד מומלץ לפנות בגילוי מלא לפני רשויות המס בישראל, ולא לנסות להסתיר מהם מידע. תכנון מס טוב ואמיתי תמיד יעמוד בבדיקה של הרשויות ותכנון מס שאינו טוב ואינו אמיתי – עדיף שלא לבצעו מלכתחילה.