תייר לא מזדמן

אחרי מלחמת יום הכיפורים ציווה עליו הרבי מלובביץ' לעבור מארה"ב לישראל ולהקים מפעל בקרית-מלאכי כדי לסייע בקליטת עלייה; כמעט 30 שנה חי מאיר זיילר, עדיין באשרת תייר, עם משפחתו בשכונת יוקרה בעיר, מנהל את מפעל פלוקטקס, ונחשב לגדול קהילת חב"ד ומהתורמים הגדולים לעיר; בשבוע שעבר הצליח לשכנע את חברי הכנסת להכניס לרפורמה במס סעיף שיפטור אותו מתשלום מס על רווחים מנכסיו בחו"ל; מיהו אותן זיילר?

כשראשי ממשלה, שרים, חברי-כנסת ואישי ציבור מגיעים לביקורים רשמיים בקרית-מלאכי, הם נלקחים בדרך-כלל להתרשם מבתי-ספר, קייטנות ומעונות לקשישים בעיר, ומדבר אחד נוסף: מפעל הטקסטיל פלוקטקס, שבבעלותו של התעשיין מאיר זיילר (53), באזור התעשייה של העיר.

מפעל פלוקטקס, לייצור קטיפה סינתטית בטכנולוגיות היי-טק מהמתקדמות בעולם, נחשב לספינת הדגל של קרית-מלאכי. אבל לא בטוח שכל מי שביקר אי-פעם במפעל, כמו גם חלק מעובדיו, יודע שמי שיזם ונחשב לשותף הרעיוני להקמתו היה הרבי מלובביץ'. הוא היה זה שציווה על זיילר, לפני כמעט 30 שנה, וכנגד רצונו למעשה, לעבור לחיות בישראל ולהקים מפעל בקרית-מלאכי שיסייע לקליטת עולים חדשים.

בשבוע שעבר הגיע זיילר, שלא ברצונו, לכותרות העיתונים, תחת הכינוי הלא מחמיא האיש שעבורו נתפר סעיף מיוחד ברפורמה במס. הטענה: זיילר הפעיל מכבש לחצים על חברי ועדת הכספים כדי שיפטרו אותו ממס על רווחים מנכסיו בחו"ל - והצליח. סעיף שהוכנס לרפורמה מבטיח לזיילר (או כפי שהוא קרוי בסעיף - "יחיד שהפך לתושב ישראל והוא בעל שליטה במפעל מאושר") את הפטור המיוחל.

 

הרבי ציווה: בנה מפעל בישראל

 

הולדתו של המפעל היתה בשנת 1974, זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים. עד אז התגוררו זיילר, תעשיין וחסיד חב"ד, ואשתו אלישבע במדינת קונטיקט שבארה"ב. חותנו של זיילר, דוד דייטש, אף הוא תעשיין ידוע, היגר מרוסיה לארה"ב והקים שם את חברת "דייטש אינדסטריס", שבה היו שותפים הוא וארבעה מחתניו. דייטש אינדסטריס מורכבת משלושה מפעלים, המייצרים בדי סקיי לרהיטים, נעליים ותיקים, ובדים לא ארוגים למילוי כורסאות.

כמו רבים מחסידי חב"ד, נהגו בני משפחת זיילר לפקוד את ביתו של הרבי מלובביץ' בברוקלין, והתייחסו אליו ביראת כבוד ובהערכה. באחד הביקורים שערך חותנו של זיילר בבית הרב לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוא שאל את הרב: "במה אני ומשפחתי יכולים לסייע למדינת ישראל בשעתה הקשה". "הוא חשב שהרבי יגיד לתת תרומה", סיפר מאיר זיילר באחד הראיונות שנתן לפני מספר שנים, "אך הרבי אמר שאנשים בישראל צריכים עבודה, ושכדאי להקים מפעל בארץ ישראל".

איש מבני המשפחה לא התנדב לארוז את חפציו ולהגיע לארץ ישראל, ובני המשפחה התלבטו בעניין במשך כשנה, עד שבצר להם הביאו את הסוגיה בפני הרבי. הרבי פסק: מאיר זיילר הוא השליח. זיילר החל להגיע לישראל לעתים קרובות כדי לבדוק איך ניתן ליישם את מצוות הרב.

בראיונות שנתן מאוחר יותר הוא לא הסתיר את חוסר שביעות רצונו בתחילת הדרך. "פעם", סיפר, "כשחזרתי לארה"ב, הגעתי לרבי ואמרתי לו שכדאי לרדת מהרעיון, שאני לא חושב שישראל היא בשבילנו, שהממשלה לא צריכה

אותנו, שמבטיחים שם ולא מקיימים, ושזה לא קל במיוחד כשרגילים לשיטה האמריקנית". אבל הרב הישיש נשאר בשלו. "הם צריכים את המפעל ואתה צריך את המפעל ולשניכם זה יצליח בסוף", אמר, והמליץ להקים אותו בקרית-מלאכי, על מנת לסייע לפרנסיה בקליטת העולים החדשים שהגיעו באותה עת מברית-המועצות לשעבר. "ישראל זקוקה לייצור מקומות תעסוקה ולא לתרומות", אמר הרב.

היום מעטרות תמונותיו של הרבי מלובביץ' את קירות המפעל בקרית-מלאכי, ואת הצלחת המפעל זוקף זיילר לברכתו תו של הרבי.

 

 

קשרים עם שרי התמ"ס לדורותיהם

 

זיילר הגיע ארצה והוא בן 25, עם אשתו וארבעת ילדיהם. הקטן בהם היה בן שנתיים והגדול בן שמונה. חבלי לידתו של המפעל היו קשים, כמו גם המעבר מחיים טובים ושלווים בארה"ב למגורים בעיירת פיתוח ישראלית מוכת אבטלה. הקמת המפעל נמשכה כשלוש שנים. במהלכה נאלץ זיילר להתמודד עם בירוקרטיה סבוכה, שריפתה את ידיו. את השינוי והמעבר לישראל הוא תיאר פעם כ"כניסה לבית-כלא". "נשפטנו לעבור לישראל, ועוד לקרית-מלאכי", נהג לומר על השנים הראשונות.

תוכניתו היתה להקים את המפעל ולשוב לארה"ב. כל אותה עת הוא המשיך לפקוד את ביתו של הרב בניסיון לשכנעו לרדת מהעניין ולאפשר לו לשוב הביתה, אך הרבי טען שעליו להישאר בישראל. ואכן, זיילר נשאר מאז בקרית-מלאכי.

"זה לא היה קל", סיפר באחד הראיונות, "ממגורים בבית של 600 מ"ר בארה"ב עברנו להתגורר בבית של כ-80 מ"ר בשכונת נחלת הר חב"ד". ההסתגלות לחיים בארץ היתה קשה בעיקר לילדיו של זיילר, ובשל כך הם נשלחו ללמוד את לימודי התיכון בחו"ל.

אבל הקשיים לא נמשכו לעד. לפני כעשר שנים עברו הזיילרים להתגורר בבתים יוקרתיים בפאתי שכונת חב"ד בקרית-מלאכי, בסמוך לשכונת המ"ג, הנחשבת שכונת וילות מכובדת בה מתגורר גם ראש העיר הנוכחי, ליאור קצב, אחיו של נשיא המדינה. עם השנים רכשו הזיילרים כבוד וידידים רבים הן בקהילת חב"ד והן בקרב חברי-כנסת, חברי ממשלה ומנכ"לים של משרדים ממשלתיים, הנוהגים לפקוד את המפעל במהלך ביקוריהם בקרית-מלאכי.

אחד ממקורביו סיפר השבוע כי בהיותו תעשיין מצליח, יצר זיילר קשרים עם שרי התמ"ס לדורותיהם, החל מיגאל הורוביץ, שסייע לו להקים את המפעל, ועד אריק שרון, בעת שהיה שר התמ"ס וגם היום. "כולם ביקרו אצלו, הסתחבקו איתו והפכו לידידיו", אמר המקורב. הוא אפילו נחשב במשך זמן ממושך לידיד קרוב של משה קצב, כיום נשיא המדינה.

בארץ נולדו לזיילרים שישה ילדים נוספים. כיום חמישה מילדיו נשואים והוא כבר סב ל-15 נכדים. שניים מבניו מנהלים יחד איתו את המפעל בקרית-מלאכי, בן נוסף עוסק בנדל"ן וגר בירושלים, בן ובת נוספים מתגוררים בארה"ב. בנו הקטן אמור לחגוג בשבוע הבא את בר-מצווה.

ברבות השנים השקיע זיילר במפעל פלוקטקס, המשתרע על כ-30 דונם ופועל בשני מבנים ששטחם 2,000 מ"ר, עשרות מיליוני דולרים. הקטיפה שמייצר המפעל מיוצאת לכל חלקי העולם ובמיוחד לאנגליה, ניו-זילנד, אוסטרליה וגרמניה. בראיונות שנתן זיילר לפני כשש שנים הוא טען, כי המפעל מגלגל 20 מיליון דולר בשנה. "זהו מפעל מצליח המשווק מוצרים מאוד יוקרתיים, עם טכנולחוגיה מאוד מפותחת", אומר צבי ליברמן, מנהל אגף הטקסטיל והאופנה בהתאחדות התעשיינים.

במפעל מועסקים, מתוך עיקרון, אך ורק יהודים. עובדים בו כ-120 אנשים, כמצוות הרבי - ותיקים לצד עולים חדשים מחבר העמים, מאתיופיה ומרומניה. בשנים האחרונות הקים זיילר מפעל נוסף במתחם פלוקטקס שנקרא האחים דוייטש", ועוסק בצביעת בדים. בחגים יוצאים כל העובדים לחופשה והמפעלים נסגרים.

"זיילר נחשב לגדול קהילת חב"ד ומהתורמים הגדולים לקרית-מלאכי", אומר אחד ממכריו. "לקראת פסח הוא נוהג לתרום בסתר למשפחות נזקקות. פעם תרם לשיפוץ בית-כנסת והוציא מכיסו 50 אלף דולר לבניית ספריה בבית-ספר חב"ד לבנות בעיר".

מספרים עליו כי למרות הצלחתו, הוא אינו מתנהג כאיש עשיר ואינו מנופף בכספו. מצד שני, יש בקרית-מלאכי אנשים שהצלחתו של זיילר, כוחו וקשריו נחשבים לצנינים בעיניהם. "הוא בא לפה, עשה דאווינים של איש עסקים, וסידרו לו לבנות אחוזה", אמרו עליו השבוע בעיר, "הוא עושה בכסף שלו מה שהוא רוצה ומקבל מהעירייה פטורים של מאות אחוזים בתשלומי ארנונה". על כך אומרים מקורביו של זיילר: "במדינה דמוקרטית לגיטימי שכל אדם, גם אם הוא עשיר, ינסה לקבל הנחות ולהשיג מה שניתן".

 

תושב או לא תושב?

 

בשבוע שעבר הגיע זיילר לכותרות כשהתברר, כי לרפורמה במס שהציעה ועדת רבינוביץ', ואשר אושרה בכנסת, הוכנס סעיף מיוחד שנועד ככל הנראה לפטור אותו מתשלום מס על רווחים שיתקבלו מנכסיו בחו"ל.

הרפורמה שהציעה ועדת רבינוביץ' שינתה את שיטת המיסוי בישראל משיטה טריטוריאלית לשיטה אישית. המשמעות: אזרחי ישראל ותושביה יידרשו מעתה לשלם מס על הכנסות מעבודה או נכסים בחו"ל.

פורמלית, זיילר אינו אזרח ישראל ולא תושב ישראל, אלא עדיין תייר, למרות שהוא כאן כבר כמעט 30 שנה. אלא שמעשית, לצורכי מס, על-פי הגדרות ועדת רבינוביץ' הוא היה אמור להיחשב כתושב. לפי הסבר שניתן בדוח הוועדה, עד כה הוגדר אדם כתושב "אם הוא יושב בישראל ואינו נעדר ממנה אלא היעדר ארעי". בדו"ח קובעים חברי הוועדה כי הגדרה זו היא כללית, יוצרת אי-ודאות, ואינה מתיישבת עם שיטת המיסוי האישית. לפיכך הציעו להחליף את ההגדרה בהגדרה חדשה, הקובעת את מבחן מרכז החיים כמבחן קובע להגדרת אדם כתושב.

לפי הגדרה זו, אדם ייחשב תושב אם מרכז חייו בישראל. ציטוט מהדוח: לשם קביעת מקום 'מרכז חייו' יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובכלל זה השיקולים הבאים: מקום ביתו הקבוע ומקום המגורים שלו ושל בני משפחתו, מקום עיסוקיו הרגילים, מקום העסקתו הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים, הפעילים והמהותיים שלו ומקום השתייכותו הפעילה לארגונים, איגודים ומוסדות שונים. כמו כן, תושב ייחשב מי ששהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר, או מי ששהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה היא 425 ימים או יותר.

על פניו, נראה כי מרכז חייו של זיילר הוא בישראל. הוא מתגורר עם משפחתו בקרית-מלאכי ומנהל את רוב חייו בארץ. לפיכך יהיה עליו לשלם מס על הכנסותיו בחו"ל. יו"ר הוועדה לרפורמה במס, רוח יאיר רבינוביץ', טוען כי על-פי כל המבחנים שהוא מכיר בפקודת מס הכנסה - זיילר הוא

תושב ישראל כבר 30 שנה.

כאן נכנס זיילר לפעולה. הוא הפעיל לובי מסיבי בכנסת למען עניינו, שתוצאתו היתה הכנסת סעיף 76 לרפורמה, האומר כך: "יחיד שהיה לתושב ישראל והינו בעל שליטה ומנהל במפעל מאושר, יהיה פטור ממס בשנות המס 2006-2003 על הכנסות מריבית, דיבידנד ודמי שכירות, שאינן הכנסות מעסק ושמקורן בנכסים מחוץ לישראל, אשר היו לו לפני שהיה תושב ישראל, או נכסים אחרים שבאו במקומם ושנותרו בידיו לאחר שהיה לתושב ישראל. כמו כן, יהיה פטור ממס על רווח הון ממכירת אותם נכסים, אלא אם ביקש אחרת, לעניין ההכנסה - כולה או מקצתה". בדיוק מה שצריך כדי לפטור את זיילר מתשלום מס על רווחיו מנכסים שהוא מחזיק בחו"ל וממכירתם (בשנים 2003-2006).

 

ליצמן וקליינר מתגייסים לעזרה

 

כדי להשיג את השינוי בחוק התדפק זיידלר במשך שבועות רבים על דלתות חברי ועדת הכספים במשכן הכנסת, בבקשה שיכניסו שינוי בהצעת החוק שהגישה ועדת רבינוביץ'. הוא ביקש להופיע בפני ועדת הכספים במליאתה, במסגרת משלחות של בעלי עניין שונים שהוזמנו לוועדה כדי להעיר הערות ולתבוע תיקונים בחוק הרפורמה. הוא עמד בחדר ודרש: "הרבי מלובביץ' אמר לי לבוא לארץ. בלעדיו לא הייתי משקיע כאן מעולם. עכשיו הרבי איננו, ואין לי את מי לשאול כיצד לנהוג. אצטרך לנהוג לפי הבנתי, לסגור את המפעל בארץ ולחזור לארה"ב. כל העסק מיועד ליצוא, וממילא אני משלם כאן מס-יתר, משום שבארה"ב אין מכירים במס-חברות שאני משלם כאן או במס על הדיבידנד, ואני לא יכול להתחשבן עליהם עם שלטונות המס שם". זיילר טען, כי הגדרתו כתושב לצורכי מס היא פיקטיבית, מאחר שאשרת התייר אינה מאפשרת לו לשהות בישראל יותר משלושה חודשים ברציפות.

את התמיכה קיבל בשלבים הראשונים מהתאחדות התעשיינים. במכתב ששיגר מנכ"ל ההתאחדות, יורם בליזובסקי, ליו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ יעקב ליצמן (יהדות התורה), כתב: התאחדות התעשיינים מייחסת חשיבות רבה לשינוי המצב, בו חל נטל מס בלתי נסבל על משקיע-חוץ אזרח ארה"ב (אולי אף אזרחי מדינות אחרות הנוהגות לפי שיטת המיסוי האמריקנית), תושב ישראל. למותר לציין את ההשלכות והתוצאות למשיכה או דחייה של משקיעי-חוץ שלצורך קיום המפעל וניהולו היעיל מעוניינים לשהות בישראל.

למכתבו צירף בליזובסקי תזכיר ובו תחשיבי המס המוטלים על סוגי המשקיעים השונים, ממנו עולה כי מצבו של משקיע-חוץ שהוא אזרח ארה"ב נחות מבחינת עומס המס לעומת משקיע אזרח ישראל, ומשקיע-חוץ המוגדר כתושב - מצבו גרוע עוד יותר. זאת משום ששיטת המיסוי האישי בארה"ב אינה מאפשרת קיזוז מס ששולם במדינה אחרת על דיווידנדים, והמשקיע חייב במלוא המס גם בארה"ב.

בנוסף לבליזובסקי פעל גם דב הלפרין, רואה-חשבון ויועץ מס המייצג את זיילר, לקידום השינוי בחוק. הלפרין, חרדי אף הוא, נחשב איש מקצוע מוערך והיה בראשית שנות ה-80 סגן נציב מס הכנסה.

אחד ממטרות השתדלנות של זיילר היה חבר ועדת הכספים ח"כ מיכאל קליינר (חרות), שתמך בהכנסת השינוי לטובת זיילר. "יאיר רבינוביץ' ניסה לטעון שמדובר באדם בודד ובמקרה פרטי", אומר קליינר, "אני טענתי שמדובר בבעיה עקרונית, ושבדיוק כפי שפועלים בעניין מיסוי הכנסות העולים, יש לאפשר גם לגבי איש כמו זיילר תקופת-מעבר, אם מחליטים פתאום לשנות את כללי המשחק והמיסוי. גם אם זיילר יחליט לסגור מחר את המפעל, הסעיף הזה ברפורמה הוא סעיף ראוי. מס-הכנסה ביצע את התיקון בצורה הכי מצמצמת, ולטעמי היה מקום אף להרחיבו, ולהכליל בו את כל מי שיש לו גם עסקים בחו"ל והוא מחויב במס בישראל. אסור גם לשכוח שאם האיש סוגר את המפעל, 100 עובדים מאבדים את פרנסתם. אם ישנם אחרים במצבו, מקום העבודה של אלפים נמצא אולי בסכנה. אני, במקומו, כבר הייתי סוגר את המפעל. הוא צריך להיות מטורף כדי להמשיך להשקיע כאן בתנאים כאלה".

מעורב נוסף בעניינו של זיילר היה חבר ועדת הכספים ח"כ אבשלום וילן (מרצ), שייצג את לובי הקיבוצים בעת הדיונים וגרם להכללת הקיבוצים בהקלות-המס הניתנות לאגודות שיתופיות. "אני מכיר את זיילר", אומר וילן, "ואפילו ביקרתי אצלו במפעל בקרית-מלאכי. מפעל מרשים מאוד". עם זאת, וילן מתנער מאחריות להכנסת התיקון לחוק הרפורמה: "עזרתי לזיילר לפגוש את רבינוביץ', ורבינוביץ' אמר לו: 'דין אחד לכולם'. קיבלתי את עמדת רבינוביץ', ואני לא יודע מה בסופו של דבר בישלו הח"כים ליצמן וקליינר. המו"מ על תיקון הסעיף התנהל בעיקרו מחוץ לחדר הישיבות של ועדת הכספים, בין אנשי אגף מס-הכנסה באוצר לרואה-החשבון של זיילר. שם גם הושגה ההסכמה לשנות את הסעיף ברפורמה. העניין הובא לשולחן הוועדה, הוצג ואושר". ליצמן כועס על כך שסעיף זיילר מוצג כסעיף פרטי שנועד להקל על אדם מסוים: "זיילר עשה לובי בכנסת בדיוק כמו שעשו נציגי הקיבוצים, האגודות השיתופיות, הבנקים והנכים. היו אצלנו עשרות משלחות, ומתוך מאות דרישות עשינו בסוף כמה עשרות תיקונים בחוק. בשביל מה אני מביא משלחות? כדי שיביעו את דעתן, כדי שנשמע ונשקול. הרי בסופו של דבר, גם מה שביקש יורם בליזובסקי לא התקבל, אלא משהו אחר, מצומצם הרבה יותר. זיילר בעצמו דיבר איתי, והוא לא מרוצה מן התיקון שהכנסנו לחוק".

ליצמן מוסיף: "הכול התנהל בצורה הגלויה ביותר, בדיון פתוח עם נציבת מס-הכנסה ועם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עוד דוידה לחמן-מסר. הם שמעו הכול. אילו היה מתנהל כאן משהו שלא על-פי הנוהג המקובל, הדברים היו נאמרים בוועדה עצמה. קיבלנו תיקונים בתחומים שונים לפי פניות פרטיות, כמו זו של אם לילדה שהפכה נכה בתאונה, ושביקשה שלא למסות את פיצויי התאונה. זו היתה פנייה פרטית, אבל ההיענות לה עונה על צרכים של ציבור רחב של נפגעי תאונות. אני לא רואה בדרך זו של החלטות עניין פסול, ואיש מחברי הוועדה לא רואה בזה פסול, כאשר אנחנו משליכים ממקרה פרטי על טובת העניין בהיקף הרחב".

 

"עיזה ברפורמה"

 

יורם בליזובסקי, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, טוען כי "ההתאחדות ראתה בשינוי שהציעה בחוק הרפורמה נושא כללי, ולא סעיף זיילר", ואף הופיעה בפני ועדת רבינוביץ' והעלתה את הנושא. לטענתו, הלפרין, נציגו של זיילר, דיבר עם ההתאחדות בנוגע לשינוי, אך לא ההתאחדות היא שניסחה את הסעיף כפי שהוא מופיע במסגרת הרפורמה. בליזובסקי טוען כי נציבת מס הכנסה, טלי ירון-אלדר, היא זו שהציעה את נוסח סעיף 76.

בליזובסקי אומר כי זיילר, החבר בהתאחדות, פנה להתאחדות בבקשת לפעול בנושא תיקון אפליית משקיעים זרים שאינם תושבי ישראל, וכי ההתאחדות כבר החלה לפעול בנושא זה לפני כשנה וחצי, כאשר פנתה לנציבות מס הכנסה. לטענתו, סעיף 76 אינו רלוונטי כלל לזיילר מכיוון שהוא תושב זר ולא תושב ישראלי.

ממס הכנסה נמסר כי הנציבה לא היתה מעורבת בניסוח סעיף 76, ואף מתנגדת לו. "הסעיף הזה לא היה צריך להיות", אומרת ירון-אלדר, אך ממהרת להוסיף כי "בכל מקרה, לא מדובר בסעיף אישי. אני לא בטוחה שהסעיף מתייחס לאדם ספציפי אחד", היא אומרת. "לא ידעתי לפני שהסעיף נחקק על זיילר, המוזכר כמיועד ליהנות ממנו, ואני לא בטוחה שהסעיף נותן לאותו אדם פתרון, אבל ההשלכה התקציבית שלו מצומצמת מאוד. הסעיף לא מאפיל על הרפורמה ולא צריך להאפיל עליה, כי לרפורמה יש ערך להרבה שנים, וזה קטע שולי".

לעומתה אומר רו"ח יאיר רבינוביץ', יו"ר הוועדה לרפורמה במס, כי ידע על קיום המגעים והלחצים שקדמו לחקיקת הסעיף, והתנגד לו. "הלחצים לא נעלמו מעיני ומעיני נציבת מס הכנסה, אך התנגדנו להכנסת הסעיף בצורה נחרצת". לדבריו, כמה מחברי הוועדה שמעו מחברי כנסת שיש בעיה למשקיעי חוץ, וביקשו מהם לשמוע את המשקיעים. הם שמעו בין היתר את הלפרין וזיילר. רבינוביץ': "הם באו ודיברו עם חלק מחברי הוועדה לפני כשבועיים, ולא השתכנענו שצריך להמליץ משהו בעניינם".

בניגוד לבליזובסקי, רבינוביץ' כן חושב שהסעיף רלוונטי לזיילר, וכי הוא סעיף אישי. "מבחינה ציבורית הסעיף גרם נזק, כי לא ראוי שבמדינת חוק יהיה סעיף שמטרתו מתן הטבות לאדם ספציפי. זו עיזה ברפורמה", אומר רבינוביץ'.

חבר ועדת רבינוביץ', ד"ר אבי אלתר, אומר כי ראה את סעיף 76 רק אחרי ש"ידיעות אחרונות" הפנה את תשומת לבו לקיומו, ביום רביעי שעבר. לדבריו, השאלה העיקרית היא מתי הפך זיילר לתושב ישראל, וכי הסעיף עוזר לו רק אם הפך לתושב לפני שנתיים ויותר. אלתר אומר, כי "ברפורמה יש ממילא סעיפים שנותנים פטור לעולה חדש, או לתושב שהיה שלוש שנים בחו"ל וחזר לארץ. סעיף 14 נותן לעולה חדש פטור של חמש שנים על אותן הכנסות שסעיף 76 נותן פטור לשלוש שנים, וסעיף 97 נותן פטור לעשר שנים. סעיף 67 לא משמעותי ולא עולה למדינה הרבה כסף. במדינה יש הרבה הטבות ספציפיות. מה שמפריע הוא שהחוק לכאורה התבצע במחטף, בדרך פסולה. אבל התוצאה לא נוראית, כי כל עולה חדש מקבל פטור", אומר אלתר.

זיילר עצמו סירב להתייחס לנושא. מקורביו אמרו השבוע: "זיילר יודע לדאוג לעצמו, הוא לא פראייר, ומבחינתו המהלך בוועדת הכספים היה מוצדק. לשיטתו, הוא בא לארץ על תקן של משקיע חוץ, אז למה הוא צריך לשלם מסים על נכסים שיש לו בארה"ב?"

 

בהכנת הכתבה השתתפה דורית בר