אילת עוד תצטער

לפני כשבוע פג המועד האחרון לפתרון בעיית כלובי הדגים במפרץ אילת. כלום לא קרה. שר התחבורה דורש דיון, השר לאיכות הסביבה מכיר מישהו בחוות הדגים , אין כרגע שר תיירות ושר החקלאות דורש בתוקף להשאיר אותם במים. סתם עוד בלבול מוח בירוקרטי

בסוף חודש יולי פג המועד האחרון בו היתה אמורה להיפתר בעיית כלובי הדגים במפרץ אילת. אם היה למישהו ספק – כלום לא קרה. הארגונים הירוקים מאוחדים בדעה שהנזק שנגרם לסביבה גדול, אבל מלבדם, כך נדמה, אף אחד לא קושר בין הנזק הזה לבין עתידה של אילת כמקום בעל טבע יפהפה, ייחודי ומושך תיירים.

שר התחבורה דורש דיון בממשלה, השר לאיכות הסביבה מכיר מישהו בחוות הדגים ולכן לא מטפל בבעיה, אין כרגע שר תיירות במדינת ישראל ושר החקלאות דורש בתוקף שכלובי הדגים ישארו במים. מפרץ אילת נהרס, מזוהם, אבל מעט מאוד נעשה כרגע כדי למנוע את זה.

אילת היא מקרה המבחן האמיתי. אם לא נשגיח עכשיו, אם לא נפעל כדי לפתור את הבעיות הסביבתיות המאיימות עכשיו על העיר, זה עלול להיות קצת יותר מדי בשביל מקום קטן, יפה ורגיש כמו אילת. המשבר הנוכחי בתיירות, מתעורר החשש, עלול להיות ערימת קש לא קלה שגבה של העיר הדרומית יתקשה להתיישר ממנו. זה חמור במיוחד בגלל שבעיות תשתית בעלות משמעות קיומית לא זוכות לטיפול ממשי, אלא למאבקי כוח.

המקומות האחרים יתאוששו מן המשבר הנוכחי. לירושלים, תל אביב, טבריה ונצרת יגיעו, כאשר תסתיים המלחמה, תיירים מהארץ ובעיקר מחו"ל. אילת היא מקרה שונה. ללא שימור קפדני, אגרסיבי, חסר פשרות, של הסביבה היקרה והרגישה של המפרץ לא יהיה לאילת מה למכור בימים טובים יותר.

באילת מתחוללים בשנים האחרונות כמה תהליכים מקבילים שמעמידים בסכנה קיומית את כל האפשרות של המקום היפה הזה לתפקד כאתר תיירות. אילת היא מקום שעשה קפיצות דרך, וקפיצות כאלה לא מוסיפות בריאות. אילת לא היתה אף פעם כפר דייגים קטן וחביב על שפת הים האדום. היא מעולם לא היתה מקום נינוח כמו נואיבה, או דהב. קפיצות הדרך שנכפו עליה הפכו אותה במהירות לא נורמלית מעיירה קטנה שמחפשת את דרכה לעיר חוף עם יותר מדי בתי מלון, עם יותר מדי בטון ועם דרך לא לגמרי ברורה לגבי העתיד.

ההתלבטות מה צריכה אילת להיות ליוותה את העיר במשך כל שנות קיומה. תמיד רצו שאילת תהיה הכל: נמל מסחרי שכל מכונית יפנית עוברת דרכו, בסיס צבאי, עיר מכרות הנחושת, אתר צלילה, אתר לחקלאות ימית, אתר תיירות שמושך בחורף נורבגיות בהירות ומנומשות, נמל נפט, יש אפילו כמה הצעות לעיר ההימורים, לאס וגאס הישראלית, יש כאלה שעדיין מתגעגעים לרפי נלסון המיתולוגי ומנסים לשמר את הזריקות של המדבר. פעם אפילו הוקמה כאן עיר הסרטים הישראלית, אתר המערבונים שיביס את כל האחרים, כולל אלה באיטליה ובספרד. באחד מבתי המלון שהוקמו בעיר מוכרים את אשליית אלף לילה ולילה. זה בדיוק העניין.

 

מאיפה משתין הדג

 

הבעיה האמיתית של אילת היא שכולם מתעלמים כבר זמן רב מן הצרכים הדחופים ביותר, כי הם לא נראים טוב כמו כוכבת קולנוע או גלגל רולטה. הצרכים של אילת מדיפים ריח איום ונורא. הבעיות שמציקות ומאיימות על העתיד של אילת הן גלישת הביוב העירוני לים ובעיית החקלאות הימית, כלומר מיקומם של כלובי הדגים והמחלוקת לגבי מידת תרומתם לזיהום ים סוף.

שתי הבעיות נשמעות כלקוחות מאלף לילה ולילה. מדובר על עיר שמאות מיליונים הושקעו כדי להפוך אותה לאתר תיירות מושך. מה יש לאילת להציע? בעיקר ים צלול ושמורת אלמוגים יפהפייה, ייחודית ורגישה. דווקא במקום כזה, שהאוצר האמיתי שלו הוא הים הנקי והשמור היטב, דווקא כאן, ראה זה פלא, מתעוררת בעיה של הזרמת ביוב לים. יש לזה אפילו שם יפה "גלישה" קוראים לזה באילת. גלישת הביוב לים נשמע כמו חלק מפארק הרפתקאות חדש, אבל למעשה מדובר בבעיה ישנה, שלא טופלה בזמן ועכשיו גורמת נזקים לסביבה. דווקא באילת, בה מסכימים כולם, מראש העיר ועד אחרון הדייגים, שהים הוא נכס יקר מאין כמוהו, זורם הביוב מדי פעם לים.

בדו"ח שפורסם לאחרונה קבע מבקר המדינה במפורש שעיריית אילת לא טיפלה נכון בתשתיות הביוב והניקוז בעיר, לא התאימה אותן לגידול המואץ באוכלוסייה (הכל באילת מאוד מואץ. תמיד). ההזנחה הזאת הביאה להצפות מי ביוב במרכז העיר, באזור המלונות ובעיקר, וחמור מכל בים. גלישות הביוב האלה גרמו נזק חמור לסביבה. זה נשמע כמו סיפור מחלם אבל זה לא מצחיק. אפילו בדיחות עתיקות כמו מאיפה משתין הדג זוכות באילת למשמעויות חדשות ורעננות. אם לא די בזה, דווקא באילת, בה יש עדיין, למרות הנפט ושאר הצרות, שמורת אלמוגים, דווקא כאן רוצים להשאיר את כלובי הדגים במימי המפרץ.

לגבי כלובי הדגים נערמו בשנים האחרונות דו"חות מכל מין וסוג אפשרי. אף אחד מן הדו"חות המלומדים האלה לא טוען שהכלובים והפסולת שמשירים מתוכם הדגים, עוזרים למפרץ אילת. חילוקי הדעות הם על מידת הנזק. כאן הטעות: את שתי הבעיות המרכזיות האלה, הביוב וכלובי הדגים, חייבים במקום שעתידו יקר לו לפתור במהירות הבזק. עיריית אילת, במקום לנמק ולתרץ מדוע מדי פעם, רק לפעמים, בימים ממש לא טובים, זורם קצת ביוב לים, היתה צריכה להוליך את המאבק לשימור המפרץ. אנשי אילת היו צריכים להיות הראשונים להיאבק על הצורך להרחיק כל סכנה סביבתית מן המפרץ היקר שלהם.

במקום כל אלה מתנהל כבר חודשים ארוכים מאבק בירוקרטי ופומבי בין מגדלי הדגים, שטוענים שהביוב מזיק ולא הם לבין גופים ירוקים כרשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע, שטוענים מעל כל במה אפשרית שנזק עצום נגרם גם בגלל כלובי הדגים. כאשר פורסמה לפני כמה שבועות החלטת שר התחבורה להשאיר את כלובי הדגים במקומם עד לדיון ממשלתי בנושא זעק בצדק מיקי ליפשיץ, מנכ"ל החברה להגנת הטבע: "הממשלה כולה תישא באחריות למות שוניות ים סוף, ועימו לקריסת ענף התיירות באילת". מאומה לא קרה.

כאשר יחלוף המשבר בתיירות עלולה אילת להצטער על כך שהבעיות הסביבתיות הקריטיות האלה לא טופלו בזמן. אז, זה עלול להיות מאוחר מדי.