החיים בפיתה, עם גלידה וחומוס

מכונת הפיתות הראשונה הגיעה לבנגקוק שבתאילנד לפני כמה חודשים. האחראים ליוזמה: שני אנשי עסקים ישראלים שמתכננים להפיץ את בשורת הפיתה בדרום מזרח אסיה. בינתיים הם מאכילים את המקומיים בשווארמת ברווז ובגלידה על פיתה מטוגנת

הרעיון להקים מאפיית פיתות בתאילנד היה של רוני גד, ישראלי העוסק בתכשיטים וגר בבנגקוק. גד סיפר ליוסי אבישר, חבר טוב, וביחד הם הקימו את "פיתה האוס", מסעדה ומאפייה ברחוב סוקומוויט, אחד הרחובות הראשיים בבנגקוק. מעל המסעדה נמצאת המאפייה, ובה תנור הפיתות האימתני, שהגיע במכולה מישראל. תוכנית החומש שלהם היא לפתוח מפעל לפיתות שישרת את כל אזור דרום מזרח אסיה. אבישר, המחלק את חייו בין אנטוורפן, תל אביב ובנגקוק, שלח את בתו, קרן (27) ואת בעלה, ארז וייסברד (31), לנהל את המקום. "המטרה שלנו היא להציג בפני התיאלנדים והזרים החיים כאן – בעיקר יפאנים, הודים ומערביים – את הפיתה. אנחנו עושים את זה דרך המסעדה, אבל הכוונה היא להגיע לייצור מאסיבי, ואז לפתוח את המפעל הגדול".

"פיתה האוס" נפתחה בתחילת החודש, והיא כבר מספקת פיתות לכמה בתי חולים, סופרמרקטים ומלונות בעיר. "יש לנו פיתות מקמח לבן וקמח מלא, אבל גם פיתות מיוחדות מקמח אורז, לטעם המקומי. וגם המצאה שלנו – פיתה פאי, מין צלחת פיתה שגם אוכלים אותה. לפני שאנחנו מכניסים את הפיתה לתנור אנחנו מניחים בתוכה משקולת קטנה, ואז הפיתה יוצאת אפויה מהצדדים, עם חלל שבו אנחנו מניחים בשר, פטריות, שרימפס ועוד ואופים לעוד שתי דקות. אנחנו מתחילים בקטן, ומקווים לגדול עם הזמן. במסעדה רוב הלקוחות הם מהמעמד הבינוני גבוה. קהל היעד שלנו הוא בפירוש לא רק ישראלים, אבל אנחנו תמיד שמחים שהם באים לאכול אצלנו".

בתפריט אפשר לפגוש את הרפרטואר הקבוע של השיפודיות – שווארמה, מעורב ירושלמי, לבבות, חומוס, פלאפל – אבל יש בהחלט התאמה מכוונת של המנות וגם של גודלן הממוצע לטעם הקהל התאילנדי: "בארץ יש פיתות גדולות, אבל כאן הם אוהבים את הכל "לק לק" ("קטן קטן" בתאילנדית, ג"ש) אז אנחנו עושים גם פיתות קטנות", אומרת קרן.

או "הפיתה לק": "בתאילנד אוהבים לאכול גלידה בתוך לחמניה, וכשאבא שלי סיפר לי על זה, די התחלחלתי. עכשיו אנחנו מגישים פיתה מטוגנת עם גלידה, וזה יוצא טוב, רוצה לנסות?", היא שואלת.

בהתחלה זה נראה מוזר, גלידה מונחת על מצע של פיתה מטוגנת, דבר המצריך סוויץ' מחשבתי רציני מצד הישראלי מהשורה. אבל כשטועמים, מגלים שמדובר בקינוח טעים, שקצת מזכיר פנקייק.

 

פיתה בסכין ומזלג

 

ועוד המצאה ישראלית: שווארמה ברווז. "שווארמה ברווז אין בשום מקום בעולם. והסועדים היפאנים משתגעים על זה. כשסיפרתי על זה לסועד ישראלי הוא אמר לי שזה חילול הקודש, אבל נתתי לו לטעום, והוא ממש התלהב". הוא מסרב לגלות מה יש ברוטב הסודי שבו משרים את בשר הברווז, שמשתלב מצויין בתוך הפיתה עם סלטים.

"הכי מצחיק זה לראות אנשים שמזמינים פיתה ורוצים לחלק אותה לשישה חלקים, או לראות יפאני שאוכל פיתה בסכין ומזלג. לפעמים אני מסבירה, אבל אני לא רוצה להעליב לקוחות", אומרת קרן.

"לא באנו לחנך אנשים אין לאכול פיתה, העיקר שיאכלו אותה. מצידי שיזריקו אותה באינפוזיה", מוסיף ארז.

חשבתם שתעברו לתאילנד כדי לנהל מסעדה ומאפיית פיתות?

ארז: "הכל קרה כל כך מהר. החלטנו שאנחנו באים לבנגקוק באמצע אפריל. הייתי בצו שמונה עד אמצע מאי, ובאנו לכאן בסוף החודש, לתקופה בלתי מוגבלת. אנחנו עובדים קשה, משמונה בבוקר עד חצות, שבעה ימים בשבוע. לפעמים אני חולם בלילה על פיתות".

המחירים של פיתה האוס הם לא מחירי רצפה במונחים בנגקוקיים, אבל בהחלט לא יקרים במונחים ישראלים. פיתה עם מעורב ירושלמי או שווארמה עולה 120 באהט (13.5 שקלים), פיתה מטוגנת עם גלידה – 65 באהט (כ 7 שקלים).