האלון הגדול של רבי חלפתא

איך יודעים מי מבין חז"לינו היה ענק רוח ואיש נשוא פנים? לפי ממדי העץ שצמח על קברו, כמובן. קבלו את אבא חלפתא, שעל קברו צומח עץ מעורר כבוד ופליאה

ספי בן יוסף פורסם: 11.08.02, 10:53

אבא חלפתא היה כנראה איש גדל מידות ורב עלילה. גם בניו מן הסתם, אלא אם הסתופפו בצילו רק משום שמו הגדול.

וכיצד יודעין? שהרי אפילו עוברים אצלו בורים ועמי ארצות, שאינם מבדילים בין תנא לאמורא ובין גאון לסבוראי, והם משולים לתינוקות שנשבו בין הגויים, חפים מכל דבר תורה ועושים לשון קודש שבפיהם פלסתר - אפילו הם מכירים מיד שאיש גדול ונשוא פנים היה אותו אבא חלפתא. איך? לפי העץ המיתמר מעל ציון קברו, שיש מעט עצים בארצנו אשר אמירם מגיע כה קרוב לשמיים כמו זה.

אלון התבור עצום הממדים עומד שם מן הסתם דורות רבים, לא בהכרח מימיו של אבא חלפתא ואף לא מימי בניו שמעון ויוסי, אך ללא ספק רבים ימי חייו כימיהם של גורי האר"י הקדוש מצפת, שאני חושד בהם חשד אמיתי כאילו הם האחראים למופע הפגאני המופלא בלב הגליל.

זה דורות שבכל המזרח הקדום מקדשים עצים ואבנים, מעיינות והרים. ולא שאנו, בני העם הנבחר, שונים מן הכלל הזה. נהפוך הוא. אבותינו הקדמונים ציווו להציג אבנים גדולות במקומות שונים כמו שכם וחברון ובית אל, אירועים מקודשים נתארעו בראשי הרים כגריזים ועיבל ומוריה, אלה גדולה קודשה בשכם, אלון בצעננים, אלון מורה בלב השומרון, וכיו"ב עצים עתירי כבוד הונצחו בספר הספרים כמקומות שבהם כובד האל ולמצער הריח בהם את הניחוח שהיתמר מבשר הקורבנות והזבחים, השלמים והעולות. לעתים אפילו התרחשו במקומות אלו נסים של ממש, כמו אש אלוהית בהר הכרמל, סולם כושר למלאכים בבית-אל ואפילו מקדש בירושלים תובב"א.

כיוון שיצא קצפם של נביאינו על שכנינו, וכינו אותם בשמות גנאי ואף נטפלו אל אלוהיהם בראשי ההרים, על במות אבן ותחת עצי אלה ואלון ועצים גדולים אחרים ונותני צל - כאילו נביאינו לא הכירו את העצים והאבנים "שלנו" - נמצאנו למדים שבעצם גויים כישראלים עסקו באותו סוג של טקס, רק השם הפרטי של האל היה שונה, והריב היה מי יירש את מי ומי גדול ממי.

נעלמו הכנענים, החיווים, היבוסים, הגרגשים וגם האמורים, ונותרנו אנו לבדנו עם העצים והמעיינות והאבנים. וכיוון שבעוונותינו גלינו מארצנו, ובאו אדומים וישמעאלים וערביאים ובני נביות, כולם דוברי ערבית וגם הם מקדשים בכפריהם עצים ואבנים וגו', ברור הוא שעם ירש כאן עם ותרבות את קודמתה, וגם העצים הקדושים והאבנים האלוהיות היו שייכים פעם לאלה ופעם לאלה. ומי שכדי לקבע את האבן והעץ לתרבותו ולאלוהיו סיפר על קבורת קדוש מן המעלות הראשונות בין השורשים או תחת האבן, עשה זאת פעם בעברית ופעם בערבית, וכך אין לדעת אם שייח סעיד הוא רבי נחמיה העמסוני ואם הרב (הצדיק) כרוספדאי אינו אלא א-נבי עסיר בנדורה.

כך אנו מוצאים את הגליל ואת יהודה ואת השומרון עמוסים בכגון אלה, ובאים יהודים בשעות האור ומקדשים את תנאיהם ואמוראיהם, ובחלוף השעות מגיעים הערביאים ומקדשים כדרכם את שייחיהם ונביאיהם, ומי שאמר שאין דו-קיום לא ידע מה הוא סח.

אלא מאי? גדול הגליל מכל שאר מחוזותינו בקברי צדיקים וקדושים, כי מאז שבצפת של המאה ה-16 שאגו גורי האר"י בדבקות ובתשוקה בלילות ירח מלא, לבעול מעשי חתנים קדושים את אדמתו הקדושה של הגליל, ולהזדווג באור הלבנה אל דברי הקודש בזוך צדיקות ובטהרת הלמדנים, היו אותם ברי אוריין פושטים לכל עבר ומוצאים בדרך אלוקית ומיוחדת את מקומותיהם הקדושים של כל תנאינו ואמוראינו וגאונינו וצדיקינו.

ואיך יודעים מי גדול ממי? מי שעצו גדול יותר, ומי שאבנו כבדה יותר, ומי שמעיינו שופע יותר, הוא הזוכה. יוצא אפוא שהנביא חבקוק (א-נבי יקוק) קטן ודל מרבי הושעיה איש טיריא, כי זה עצו קטן וההוא עצו גדול. וקטן שבקטנים הוא זבולון (א-סבלאן), כי עצו סחוף ומעוט אמיר ואילו א-נבי ח'זורי הוא נפיל אימתני, שנתברך בעצים הרבה שגזעיהם גדולים וצמרותיהם ענפות ומצלות.

והיוצא מכל אלה הוא רבי אבא חלפתא, שעצו הוא הגדול מכולם, ומעורר הוא כבוד ויראה ופליאה הרבה.

ואפילו נוסיף את שני בניו אליו, שכאילו בגללם גדל העץ לממדיו, אפילו אז יפה לעמוד בצילו, להתעלם לחלוטין מן הזוהמה שמותירים אחריהם המתפללים, רוממות האל בגרונם וידם משלחת אשפה וטינופת אל כל עבר, ולמלמל ביראה גדלה ובכוונה אמיתית, מה נאה אילן זה, או מה יפים מעשיך השם.

 

איך מגיעים

 

העץ הענק של אבא חלפתא נמצא בצומת חלפתא, שהוא מפגש כביש 85 מכורזים לצומת חנניה, עם כביש 908, הבא ממע'אר. העץ מוקף בגדר בטון נמוכה ויש שם מקום וצל לרבים. מותר לשמור על הנקיון, זה בחינם.

עוד בסביבה: חורבת כפר חנניה - קברי צדיקים לרוב, שרידי בית-כנסת קדום וחורבת יישוב עתיק; שמורת נחל עמוד - מומלץ החלק העילי, בגלל המים; דיר חנא - ארמון משפחת ט'הר אל עומר, שהיה בדואי ומלך הגליל במאה ה-18.

 

טריוויה

 

'פגאן' או 'פגאני', שמופיע בסיפור המקום על אבא חלפתא, אינו מלה של גנאי ואינו בהכרח שווה זלזול למושג עכו"מ השגור בפינו ומתנשא מעל אומות העולם. המלה פגאן נגזרה מיוונית, ששם נתכוונה אל מי שעובד לכוחות הטבע, וכך יוצא אפוא כי החוגגים את חג האסיף וחג הביכורים, וראש השנה לאילנות ומועדי הלבנה במילואה, או הירח בחרמשו וכיו"ב, גם הם פגאנים שבפגאנים.

הנצרות הקדומה, עת שבנתה את מעמדה מול עולם רומי-הלניסטי ומול חברות ותרבויות עתיקות ומרובות פנים, כינתה כדרך זלזול של חלשים בשם 'עובד טבע' - כלומר פגאן - את כל מי שלא דבק באמונה שהאל הוא אחד, ישו הוא בנו ואמו לא זנתה, אלא אירע בה נס ביולוגי חד-פעמי בתולדות היקום.

כיוון שזכתה הנצרות בסופו של דבר בכל הקופה, וגם בקופאים ובקופאיות, נותר המושג, הנאה לכשעצמו, כאיזה כתם של גנאי על מצחם של אלה שחשבו שכל סיפור ישו ודרך לידתו מצוצים מן האצבע, שלא לומר דברים בוטים יותר.