ביקורת טלוויזיה: צופית גרנט תני לישון

רענן שקד חזר רק לאחרונה מחו"ל ולא הספיק לצפות ב"מילקשייק" של צופית גרנט במשבצת השידור הקודמת שלה. אין לו בכלל בעיה עם זה

יצא ככה שבשלוש השנים האחרונות, לנוכח חופשה קצרה בחו"ל, הצלחתי להדיר את עצמי מצפיה ולו בפריים טלוויזיוני בודד מתוצרת ישראל. והנה אני חוזר ללול, ודבר ראשון מושיבים אותי לראות את, אם הבנתי נכון, פתיחת העונה השניה של תוכניתה של אחת, צופית גרנט.

טוב שישבתי. גרנט הצליחה לתת לי את 45 הדקות הארוכות ביותר שהצלחתי לזכור מאז ההמתנה לביקורת דרכונים. בתום פתיח שלדעתי שיחזר בדייקנות תרגיל גנוז של איילת מנחמי משנתה הראשונה בחוג לקולנוע, התבררה גרנט, בתלבושת בלרינה, כשילוב מפסיד של שחקנית מוגבלת להכאיב, מ"כית קולנית מסיוט חי"רניקי מיוזע וקומיקאית בת חמש שהשטיק הגדול שלה הוא עדיין העוויות פרצוף.

האייטמים היגעים של גרנט היו קוסם, שני להטוטנים, שתי נשים שעושות מדיטציה וקבוצת המחוללת "קונטקט אימפרוביזציה", להלן התמרחות נטולת חן זה על זה. נשמתי בכבדות, ממתין בלשון משורבבת לפרסומות; אם ב-11:30 בלילה אני צריך למצוא את עצמי בוהה בשחקנית כושלת מבצעת קסמים בסיסיים בווידאו זול, קשה לי לסלק את ההכרה כי אני, ובכן, לוזר. באמריקה, כלומר.

בישראל, מה אתם יודעים, מתברר כי אני צופה בתוכנית מדוברת, אולי אפילו מוערכת. אומרים לי כי הדבר של גרנט נחשב, בקרב המחשיבים, סהרורי, מופרע ויצירתי לפרקים, אבל בניו-יורק, למיטב זכרוני, קוראים בדיוק לדברים מהסוג הזה Public Access TV, ומדובר בערוצים זניחים בהם עושים כשרונות חובבים כבשלהם, כשעיקר הצופים הם צוות האולפן ואמא של חלק מהמשתתפים. התוכנית הנודעת ביותר שהוליד ה-Public Access היא קישקוש הפורנו הרך של רובין בירד, שמבחינת כישוריה תואמת למדי את גרנט, אלא שלבירד יש פגם דיבור מצחיק וערימה עצומה של טרנווסטיטים המתפשטים בשידור, שני עניינים שגרנט חסרה אותם לחלוטין.

45 דקות, וגרנט לא אמרה אפילו דבר אחד חצי-מצחיק או רבע שנון. מבחינת ערכה הבידורי, "מילקשייק" צברה אפס מוחלט. בין אם תבחרו לקטלג אותה כתוכנית אירוח, בידור, מיצג או זרם-תודעה, "מילקשייק" עדיין אינה יותר מתרגיל רע – המתרומם לשניות ספורות באופן מקרי ואז שב וצונח – בסטודיו פרברי למשחק. "מילקשייק" נראית כמו סימפטום למחלה שאין לי עניין לאבחן, אבל אני חושש כי היא קשורה להיעדר המושג הכללי והמתמשך של מרבית מפיקי ערוץ 2 לגבי מהו, בבסיסו, בידור טלוויזיוני, וכיצד מייצרים ערך בידורי מינימלי.

האורח האחרון, אספן חתימות סלבריטיז, איים להיות מעניין יותר, אבל גרנט היתה עסוקה מדי בעצמה מכדי לאפשר לו להשלים משפט. שלא ממש בזכותה, יצא אייטם כמעט חינני. שלא לגמרי בזכותה, גם עיצוב אולפן הלילה ושיר הפתיחה והסיום של התוכנית ראויים בהחלט להקלות.

אומרים לי כי בעונה הקודמת נכנסה גרנט להיסטוריה לאחר ששתתה שתן או מה. ככל שזה נוגע להמשך יחסינו, גרנט מוזמנת, בעונה הנוכחית, לנשנש את צואת סבתה תוך שהיא משתלשלת ממסוק לתוך מי הקישון, ועדיין אין לי כוונה לחזור ולראותה. תתקשרי כשתגדלי. בינתיים, תנו לישון.