סאשה, עליה ראשונה

סאשה, אחד הדי.ג'אים הבכירים בתבל, מוציא אלבום ראשון של חומרים מקוריים. ברייק-ביט רחפני, ערימות סינטים ומלודיות לוקחים את התוצאה למקום מוכר, אבל אהוב ומבוצע בשלמות

אחד האלבומים המדוברים בתעשיית הדאנס העולמית עושה סוף סוף את דרכו למדפי החנויות. חמש שנים (ממש כמו שלמה ארצי) עבד אלכסנדר קו, הלא הוא סאשה, על אלבום האמן הראשון שלו, "Airdrawndagger", ומי שמצפה לקבל את מנת סאשה היומית שלו, עלול להתאכזב. לא מדובר כאן באלבום פרוגרסיבי אפלולי, המזכיר את הסטים של האיש שזכה לכינוי המחייב "בנו של אלוהים". סאשה, שניגן בכל מקום אפשרי, זכה בכל פרס אפשרי והפך אליל במספר מדינות (ביניהן ישראל), מגיע עם אלבום אמן ראשון המשמש המשך ישיר ל-E.P המפורסם שלו משנת 99', שכלל את "Xpander" המהולל. בעזרת שותפו, המפיק צ'ארלי מיי, משחרר סאשה מסע אלקטרוני מרתק, שמתחיל בצ'יל אאוט, נמשך בברייק ביטים עדינים ומסיים במקצב ה- 4/4 הישן והאהוב (האוס, אלא מה?). בנוסף למיי המוכשר, גייס סאשה את טום הולקנבורג, הידוע בכינויו Junkie XL, וכן את ג'יימס הולדן, אחד המפיקים והיוצרים הצעירים המוכשרים שיצאו בשנתיים האחרונות מהתעשייה הבריטית.

האלבום פותח עם "Drempels", קטע בן דקה וחצי שאמור להכניס את המאזין לאווירה הנכונה עם סאונדים עדינים ומלטפים, הממשיכים היישר ל-"Mr. Tiddles", שכולל הרמוניית סינטיסייזרים המזכירה את "Xpander", בתוספת ביטים עמוקים ומלודיה אפית ודרמטית.

"Magnetic North", הקטע השלישי, הוא למעשה הקטע הראשון באלבום עם מקצב כלשהו – סינטים ליליים במקצב ברייק-ביט עדין. סאשה בונה את האלבום שלו כמו שהוא בונה את הסטים שלו – לאט אבל בטוח. "Club Cuckoo", הקטע הרביעי, הוא בעיני אחד הטובים באלבום, עם גיטרה מסונטזת, ברייק-ביט אפלולי ובייס ליין מהפנט – פשוט גאוני. הקטע הבא, "Immortal", מציג מעט מהאפלוליות המוכרת של סאשה, עם ברייק ביט שחור וסאונדים אפלים להחריד – למי ששכח מאיפה סאשה מגיע.

הקטע השישי באלבום, "Fundamental", הוא ללא ספק הקשוח שבהם, עם סאונד שמזכיר מאוד את Fluke. הקטע שאחריו, "Boileroom", ממשיך את הקו המוזיקלי של הרצועה השישית, אם כי הרבה פחות מונוטני וכבד. בקטע השמיני, “Bloodlock", ניכרת היטב עבודתו של ג'יימס הולדן, עם בייס ליין עמוק ומלודיות מרחפות – קטע ספייסי לחלוטין.

לאחר שנכנסנו למעמקי האדמה עם הברייקים האפלוליים מחד והמקצבים המרחפים מאידך, חוזרים לנקודת ההתחלה עם "Requiem". כאן למעשה מתחיל סוף האלבום, ולפני שמכבים את האורות לגמרי עם "Wavy Gravy" – קטע סאשי אופייני עם הרמוניית הסינטיסייזרים המוכרים – קופץ לו "Golden Arm", קטע דאנסבילי חביב שהקישור שלו בסוף פוגם מעט במסע.

בסופו של דבר, הראשון של סאשה הוא אלבום אולפן מרתק ונעים לאוזן, מלא בסאונדים אופייניים. לא משהו שלא שמענו בעבר, אבל משהו שבהחלט נרצה לשמוע בעתיד, במיוחד מסאשה.

 

סאשה - "Airdrawndagger"