השבוע התיר בג"ץ לצה"ל להרוס בתי משפחות מחבלים בלי הודעה מוקדמת ובלי לאפשר לתושביהם לערער על ההחלטה, והפך בכך את החלטתו מ-1989, שהתירה לפלסטינים לעתור כנגד הריסה. אני מברכת על הפסיקה הזאת. היא ראויה לנו ואנחנו ראויים לה. מאות עתירות הוגשו לבג"ץ בניסיון למנוע הריסת בית. כולן, להוציא אחת, נדחו. במסווה של מדינת חוק טרטרו כבודם מאות משפחות פלסטיניות להֵיכלם רק כדי להגיד: תראו כמה אנחנו נאורים. שמענו אתכם, עכשיו יעלה ביתכם בסערה השמיימה. לפחות עלה התאנה הזה נקרע עכשיו מעל ערוותנו.
את הרשימה הזאת כבר כתבתי פעם, ואולי שלוש פעמים. אבל גם מעשי הזוועה שמבוצעים בימים אלה בידי טרוריסטים פלסטינים לא יעצרו בעדי מלהגיד שוב, שמכל אמצעי הדיכוי והענישה, מכל עוולות הכיבוש ואיוולתו, אין מזוויעה ומקוממת כהריסת ביתם של חפים מפשע; לחזור ולהגיד, שהשימוש באמצעי הזה הוא שפל רעיוני ומוסרי שכאילו נלקח מאיזשהו טקס פולחן של שבט קדמון שנוהג לקרקף את גולגלות אויביו ולקשט בהן את חניתותיו, ולא מספר החוקים של מדינה המתיימרת להשתייך לעולם הנאור.
ספק אם רוב הפטריוטים, שמיד ירוצו לצבוע את עצמם בצבעי מלחמה ולשרבט את קריאות הקרב שלהם בשולי מאמר זה, יודעים מהו הסעיף בחוק שעל-פיו הורסת מדינת היהודים הריבונית בתים בשטחים. הנה: "מפקד צבאי רשאי להורות בצו שישמטו לטובת ממשלת פלשתינה (א"י) כל בית, מבנה או קרקע, (...) שנוכח לדעת כי תושביהם, או מקצתם, עברו (...) על תקנות אלה." ומששמט המפקד הצבאי בית לטובת ממשלת פלשתינה (א"י) הרי הוא רשאי גם "להחריב את הבית או את המבנה". אלה תקנות ההגנה (שעת חירום) שהתקינה ממשלת הוד מלכותו, בשנת 1945, בשעה שבריטניה החזיקה במנדט על ארץ ישראל ודיכאה בכוח את השאיפות הלאומיות של בגין, שמיר ושטרן. אלוהים, נצור את המלך.
חיפוש במנוע גוגל מעלה 290 אלף דפי אינטרנט שבהם מופיע הצירוף "הריסות בתים". מקצתם מדברים על הריסות מבנים ישנים או רעועים במקומות שונים בעולם. רובם ככולם מתייחסים להריסות בתיהם של פלסטינים בידי ישראל. ומצאתי גם מסמך אחד, שבו מודיע השב"כ העיראקי כי ביתו של הפושע ג'מאל סעדון נהרס וננקטו צעדים להפקעת הקרקע שעליה עמד. מסתבר שרק ממשלות ישראל ועיראק הורסות בתים כאמצעי ענישה. על זה נאמר במקורותינו, הלך הזרזיר אצל העורב.
הנימוק העיקרי להצדקת המעשה הנפשע הזה הוא טיעון ההרתעה. על-פי נתוני "בצלם" הרסה ישראל מאז 1987 ועד סוף מאי 2002 למעלה מ-500 בתי משפחות של פלסטינים שהיו חשודים בעבירות ביטחוניות, ואטמה עוד למעלה מ-300 בתים אחרים. אילו הייתה ההרתעה עובדת, היה מספר עצום כזה של בתים הרוסים ואטומים לא רק מחסל את הטרור אלא מביא את הפלסטינים להצטרף בהכנעה להסתדרות הציונית. וזה עוד לפני שספרנו את מאות הבתים שנהרסו מפני שנבנו ללא רשיון מהכובש, ואת מאות הבתים שהרס צה"ל במסגרת מה שזכה למונח האורוולייני "חישוף".
אלפי משפחות, עשרות אלפי בני-אדם, זקנים וטף, הוצאו מבתיהם בכוח בידי ילדינו, הלבושים במדי צה"ל והאוחזים בנשק. המטלטלים של בני הבית הושלכו ממנו ונערמו ברחוב: מזרונים ושמיכות, לול של תינוק, טלוויזיה, ילקוטי בית-ספר, בובה, פכי שמן. ואז הובא חומר הנפץ ומה שהיה בית משפחה נהפך לתל חורבות. הנשים צווחו, הגברים ספקו כפיהם, הילדים בכו, והצעירים התבוננו חסרי אונים ונשבעו לנקום. ובעוד חודש או שנה או עשר שנים יחגור אחד מהם חגורת נפץ ויבוא לזרוע מוות ושכול ברחובותינו, ואנחנו נגלגל עיניים ונשאל בתיעוב ובזעם איפה לעזאזל צמחו חיות האדם האלה.