רק בריאות: מיזלי ביתי

גומבוץ סלע, סרבן ארוחות בוקר, נזכר בחייו הקודמים , לפני שסגר עסקה חשאית עם הרופא שלו והתחיל לאכול כמו בן אדם. דבר ראשון, אחרי נסיונות וחקירות: מיזלי. תקראו לזה גרנולה אם תרצו, העיקר שתתנסו לפחות פעם אחת בעשייה הביתית

עד לא מזמן הייתי חבר של כבוד במועדון הפוסחים על ארוחת הבוקר. ארוחת בוקר נהגתי לאכול במיקרים נדירים בהם הפכתי בר מזל ויצאתי לחופשה או לסופשבוע רומנטי. אחרת מצאתי שזו טירחה מוזרה, או מנהג נפסד, שפותח על ידי האצולה של התזונאיות, שהקימו מועדון יריב, קליקה סגורה ומאיימת בה חברים בני גיל הזהב, או בעלי פנסיה מתוקצבת היטב, או אנשים רגישים, כאלה ההולכים על בטוח, המשוכנעים שהם חיים בהרמוניה, בעולם בריא, כאלה שעברו לגור בפרוייקט "גן על הפארק, על הגג, צמוד קרקע", והולכים להשתכשך בבריכה המאולתרת בפרוייקט, משל היו גרים בליכטנשטיין.

אלה אנשים הקונים נעליים מאיכות משובחת, המחזיקות מעמד חורף אחרי חורף אחרי חורף, או ז'אקט קלאסי, כזה הרשום בצוואות ועובר מדור לדור, תפור "הוט קוטור" בידי חייט מהאצולה של החייטים, כזה שתמיד ישאר באופנה, לכן הוא נקנה.

בעוד אלה תנאי הקבלה למועדון היריב, תנאי הכרחי לקבלה למועדון שלי, מועדון הפוסחים על ארוחת הבוקר, הוא מחוייבות מוסרית בקשר שבין סטייק רייר, שלא מש ממחשבותייך בסביבות השעה אחת עשרה פלוס מינוס, לחור הנפער בבטן, בסביבות השעה המדוברת, חור השווה בהקפו לאיצטדיון בלומפילד והצלילים העולים ממעבה הבטן שווים בדציבלים לקולות האוהדים ביום של דרבי.

זהו חור המוכן להתמלא בכל דבר אפשרי כמעט. החל בשאריות ביסלי גריל וכלה בכבד אווז נא, עם בריוש או בלעדיו. אצלנו במועדון לא מתעסקים בקטנות. ויש גם איסורים הנאכפים בקפידה ע"י מועצת החכמים של המועדון שלי:

קרואסון לדוגמא, ב"בודדת", הוא איסור גדול מאד בדת של המועדון, כי הוא משאיר אותך עוד יותר רעב משהיית. קרואסון? או בצרורות או לא בכלל.

חצי אשכולית מבלבלת אותך וגורמת לך לחשוב שאתה חבר של קבע באגודת האנורקסיות הבינלאומית והיא גם משאירה מגע מאד לא נעים על השיניים. במקרה גבולי שכזה אני מעדיף לאכול את עלי עץ התות של תולעת המשי, חיית המחמד שלי, דרך החורים בקופסת הנעליים.

דייסה? דייסה טובה לאנשים בעלי יכולת מוטורית משובחת הראויה להערכה, המסוגלים גם לערבב בסירים וגם לקרוא את הטור של סבר פלוצקר, סימולטנית. וזה לא אני. אלה בדרך כלל חברים במועדון היריב, מועדון אוכלי ארוחת הבוקר.

אלה מאי? לאחרונה עברו עליי שינויים מרחיקי לכת והגעתי לשפל שאין כמותו: כמעט ואינני מזהה את בבואתי המשתקפת בצלחת הסטייק המצוחצחת משאריות רוטב שליקקתי בשקיקה, כי בגילי הראיה כבר לא משהו ולפני כחודש, לאחר תקופה מרובת השמנה, הרופא הביט בי ברכות, בדק ופסק, בצדק כנראה, שרק כחמש מאות מיליארד מקרים כמוני רשומים בהסטוריה של הרפואה ועל מנת לעצור את הדעיכה בתפקודי אני מוכרח להתחיל לאכול כבן אנוש ולא כחיה, דבר שיקל בהרזיה.

לא אהבתי את הכיוון שהשיחה ביננו הלכה אליו כי שום הון שבעולם אינו מצדיק שאסבול בשתיקה את ההשפלות החוזרות ונישנות של הרופא ואחרי נסיונות לא מי יודע מה מוצלחים להסחת דעתו באסטרטגיות שונות ומשונות קרה שסגרתי עיסקה לא משובחת אבל חשאית עם הרופא, שבחדרי חדרים ומוקדם בבוקר, אחדור אט אט לעולם המיזלי ועל פי הנתונים שבידי, אם הכל יתנהל למישרין, עד סוף השנה הבאה אצליח להפחית ממישקלי 220 גרם ועוד 220 מיליגרם מכמויות הכולסטרול.

מה אני אגיד לכם...עולם המיזלי זה לא מה שחשבתם... למרות היומרה הבריאות של המשווקים וכתבות הבריאות במגזין האהוב עלי "מכביתון", תערובת המיזלי האולטימטיבית היא לא זו הנמכרת בחנויות. תערובות אלה עתירות כולסטרול ובעיקר הן הרבה פחות טעימות מהתערובות המוכנות לבד, בבית.

ממש בימים אלה סגרתי חודש של עבודת מחקר. זוהי עבודה מלוכלכת אבל מישהו מוכרח היה לעשות אותה וכעת אני מפגין, בגאווה, מיומנות מדהימה בנושא.

באורח פלא מתברר שהסוד השמור ביותר בעולם המיזלי הוא שהמרקם חשוב יותר מהטעם. הצלחת המיזלי תלויה באיזון שבין המרכיבים, מירקמם וטעמם. מתברר שקליית השקדים והאגוזים אינה עניין של מה בכך. הנושא קריטי במיוחד. עוד מתברר כי שומשום טעים מאד אבל נתקע בין השיניים, כך שאם אתם לפני פגישה חשובה, עסקית או רומנטית, כדאי להקדיש מחשבה נוספת בנושא. גרעיני דלעת מוסיפים המון. הם גדולים ופריכים. פירות יבשים זה טוב, אבל לא רצוי לתת להם לשתלט על החגיגה.

בריכת המיזלי שלכם היא ענינכם הפרטי, יש הטובלים את המיזלי בבריכת ריוויון, יש בחלב ויש ביוגורט אולם אנא שימעו שוועתי-נסו פעם בריכת יוגורט העשוי מחלב כבשים.

 

תערובת פרטית

 

100 גרם שיבולת שועל

40 גרם גרעיני דלעת

50 גרם סובין

20 גרם זרעי פשתן

100 גרם אגוזי לוז

100 גרם אגוזי ברזיל

100 גרם מישמשים מיובשים קצוצים גס

50 גרם אוכמניות יבשות

 

הכנה:

 

מערבבים את כל המרכיבים. משטחים על נייר אפיה בתבנית ומניחים על רשת הגריל.

קולים עד ששיבולת השועל מתחילה להזהיב. מוציאים מהתנור, מערבבים ומחזירים לתנור. שוב עד ששיבולת השועל מזהיבה.

מוציאים מהתנור ומניחים לתערובת להתקרר לחלוטין. שומרים בכלי אטום.

 

חטיפי מיזלי

 

המתכון לחטיף הזה מייצר חטיף פריך עם טעם חמאתי חלק ואינו דומה בכלום לחטיפים ספוגי הלחות והשעמום הנמכרים בחנויות.

נסו לא לאפות מדי את החטיפים. אפו עד שהקצוות נעשים פריכים והאמצע נשאר רך. זה שלב ההוצאה מהתנור.

 

חומרים

 

250 גרם חמאה מלוחה

125 גרם דמררה

125 מ"ל סירופ סוכר זהוב

250 גרם תערובת מיזלי שהכנתם מהמתכון לעיל

250 גרם שיבול שועל טחונה, לדייסה

 

הכנה:

 

כדאי להשתמש בתבנית בעלת שוליים נמוכים במיוחד.

ממיסים את החמאה, מוסיפים סוכר וסירופ סוכר ומבשלים על אש קטנה. כשמתגלות בועות קטנות בשולי הסיר מוסיפים את כל יתר המרכיבים. מערבבים היטב ומסירים מהאש. יוצקים לתבנית משומנת (או לתבנית מרופדת בנייר אפיה), משטחים את התערובת ואופים ב 180 מעלות צלזיוס כרבע שעה, או עד שהקצוות מקבלות מראה פריך. מוציאים מהתנור ומצננים מעט. חותכים לצורת אצבעות.