תשעה כתבי אישום הוגשו אתמול (ב') נגד המעורבים בפרשת "אסון ורסאי", אולם הורי החתן, אליס וציון דרור לא מוצאים בהם נחמה. את האובדן שלהם, הם אומרים, אי אפשר להשיב. "אנחנו אישית לא מרגישים בשום הקלה", אומרת אליס, "הכל חוזר אלינו, איבדתי אמא, אח, משפחה וחברים, זה לא משהו שאפשר לתקן עם כתב אישום".
יחד עם זאת דרור מברכת על ההליך המשפטי: "רצינו את מיצוי הדין עם האשמים, אנשים נהרגו פה. אפילו הייתי קוראת לזה פשוט רצח, פשוט באו ורצחו את המשפחה שלי, ומן הדין שהם יואשמו ויקבלו את עונשם. זה חרה לנו מאוד כששמענו שעד עכשיו הם הסתובבו חופשי ופתחו אולמות חדשים, אבל ככה מערכת המשפט שלנו עובדת".
רונן מורנו, יו"ר עמותת נפגעי ורסאי לשעבר, טוען שיש להחמיר בכתב האישום, "לפחות לגבי בעלי האולם". לדבריו, "הם ידעו שיש קריסה באולם והביאו איזה שיפוצניק שטייח בגדול". מורנו אומר כי "כתבי האישום לא יחזירו את הגלגל אחורנית. אמא שלי לא תחזור. אני רק מקווה שזה ירתיע להבא אנשים אחרים, לא להסתכל כל הזמן על הכיס שלהם, איפה הם חוסכים כסף או מחפפים כמו שכולנו מחפפים".
עדיין מחכים לפיצויים
שנה ושלושה חודשים אחרי האסון, וקרובי הנפגעים עדיין מחכים לפיצויים, למרות שהצעת החוק לסייע להם עברה בכנסת. "לפחות שהמשפחות יפוצו כמו שצריך, מה שאולי יקל מעט על בני הזוג. זה המעט שאפשר להפיק מכל הרע הזה", אומרת אליס. לדבריה, "הממשלה לקחה על עצמה את מתן הפיצוי, ובצדק, כי בסופו של דבר מדובר בשרשרת כשלים של פיקוח, ודבר גורר דבר. אבל אנחנו משאירים הכל בידי עורכי דין שמייצגים את המשפחות, הם ימצאו לנכון איך להמשיך את הטיפול. אנחנו נטפל בכאב שלנו. זה לא משהו שאפשר להניח. בנוסף לכאבים הנפשיים יש לנו עדיין את הכאבים הפיזיים להתמודד אתם".
לגבי העתיד דרור אינה אופטימית. "המסקנה שלנו מהסיפור היא שחייבים למנוע אסונות דומים, אבל לצערי נראה לי שזה רק עניין של זמן עד שמחדל כזה יחזור על עצמו. המשפט הזה הוא לכל היותר משפט ראווה, ואף אחד לא מטפל בבעיה עצמה".