נאפולי, עיר הגנבים הנחמדים

לנאפולי יצא שם רע ויש בזה משהו, אבל זאת ממש לא סיבה לוותר על שפע ההנאות שהיא מרעיפה על אורחיה. מנואלה דבירי היתה ונכבשה

חפשו את Bar Nilo, ברחוב San BIagio dei Librai 125, מיד אחרי פיאצה נילו, נאפולי. לא, אין זו כתובת של איזו כנסיה בסגנון בארוק מפואר, עשירה, מוזהבת, מכוסה פרסקות, אחת מני רבות בנאפולי. אפילו אין זה ארמון בסגנון הבורבונים. זהו אתר יירות נאפוליטני המוכר רק ליודעי דבר מקומיים.

 

בר נילו הוא בית קפה. בפיתחו מוצגת לראווה שערה אחת משערות ראשו של דייגו מראדונה, מהזמנים בהם היה אחד משחקני קבוצת הכדורגל של נאפולי. שחקן אמרתי? נכון יותר לומר אגדה מקומית. מראדונה היה הכוכב, הקדוש, האליל האהוב מכל שחקני נאפולי בכל הדורות והזמנים, שני רק לקדוש ג'נרו האהוב, שדמו זולג פעמיים בשנה טקס מפואר לעיני תושבי העיר המשתאים והמאמינים ללא סייג.

 

כדי להבין את נאפולי, את רוחה, את החיוניות שלה, עליזותה וקלילותה, יש לראות את העיר, כפי שהזדמן לי השנה, בימי המונדיאל הלא רחוקים. בבר גמבינוס העתיק והמפואר ישבה גברת ראש העיר, לבושה בחולצה מס' 10 של טוטי, וצפתה במשחקה של נבחרת איטליה שהוקרן בשידור חי על מסך ענק, לצידה חברי מועצת העיר וסביבה תושבים נלהבים. בחוץ המתינו למאוכזבים שני אמבולנסים. בשנייה בה התברר שאיטליה הפסידה, השתחררה מתוך הקהל צעקה איומה, ועל העיר כאילו נפל צער עולם כולו. העיר הסתגרה מאחורי תריסים שנסגרו בטריקה זועמת.

 

עברו חמש דקות, אולי אפילו רק שלוש, והאמבולנסים עזבו (ריקים כמובן), הדמעות התייבשו, הרוכלים קיפלו את הדגלים ואת הפוסטרים עם תמונות השחקנים וחזרו לסחורות היום-יום הרגילות עם חיוך על השפתיים. והשמש חזרה להאיר את הבתים.

 

אפילו הגנבים אמנים

 

שם רע יצא לנאפולי. אומרים שזו עיר של גנבים. למען האמת יש משהו בטענה הזאת. אבל איזה גנבים! אמנים. עובדים עליך באלגנטיות וביצירתיות. ממש תענוג.

 

בכל הערים האיטלקיות מוכרים רוכלים תיקי יד מזויפים ממיטב המותגים הידועים והיקרים בעולם. אבל בנאפולי יש גם תיקים המכונים 'מקבילים' (Paralleli), ממש כמו שיש בה עיר תת-קרקעית מקבילה, המסתתרת מתחת לנאפולי האמיתית, העליונה (אפשר לבקר בעיר התחתונה, ה-Parallela, בסיור של שעתיים על פי תיאום מראש בטל' 296944-081). אבל מה ייחודם של התיקים ה'מקבילים'? הם אינם מוצגים לראווה כאחיהם בכל מדרכה בעיר. הם נמכרים רק בשוק של Piazza San Pasquale, מול ה-Liceo Umberto, מוסתרים בתוך משאית חונה בקירבת מקום. הרמז היחידי להימצאותם הוא פניו הגאות של בעל הבסטה המוכר אותם במחיר גבוה בהרבה ממחיר ה'סתם מזויפים'.

 

ואומנם, הם נראים נפלא. הגימור מצוין. אין בכלל מה להשוות. מאה אחוז עור משובח. המוכרים נשבעים בראשי ילדיהם הרכים שהם אמיתיים. רומזים שהגיעו אליהם בדרך לא דרך, ישירות מבית החרושת, ישירות מידיו של הגנב המוכשר, ישירות מהפועלים החרוצים המייצרים אותם בשביל בית חרושת צרפתי זה או אחר. כך או כך, הם באמת נהדרים. יש לי שניים כאלה - מאה אחוז 'דיור' ומאה אחוז 'הרמס' - ולי הם יהיו כאלה לנצח.

 

בנאפולי האלטרנטיבית יש עוד שווקים, Il Mercato Della Duchesca, למשל, שבו אפשר למצוא נעליים (מהן אפילו ממש טובות) במחיר שמתחיל באירו אחד ומגיע עד 15 אירו לזוג, שעונים בחמישה אירו, בגדי-ים בקיץ ודיסקים (מזויפים) כל השנה. עוד שווקים יש בשעות הבוקר ב-Antignano, באזור הוומרו, בימי א' ב-Poggio Real (בגדים), ובימי חמישי ב-Posillipo (שוק ענק וטוב).

 

תפסיקו לפחד, תתחילו ליהנות

 

יש להקפיד על כמה כללי התנהגות בנאפולי בכלל ובשווקיה בפרט:

 

קחו את החיים בקלות. ייתכן שפה ושם יסדרו אתכם קצת. ככלות הכל, אתה תייר ואלה הם כללי המשחק. אז מה? מסדרים אותך בחיוך, אבל זה חלק מהעיסקה ומהבידור. חוויה.

 

אל תשקיעו סכומים מוגזמים בקניות ואל תנסו לסדר את המוכר עם חזות הביטחון העצמי המוגזם של הישראלי המתוחכם. ממילא לא תצליחו. הם, המוכרים, כבר ראו הכל.

 

אל תקנו בשווקים טלפונים סלולריים, מצלמות ומצלמות וידאו. הם מפסיקים לפעול ברגע שהמוכר מתרחק ונעלם. ואין שום סיכוי שתקבלו את כספכם בחזרה.

 

ועם כל זאת, אל תפחדו. הניחו לחשדנות ולחששות ותנו לעצמכם ליהנות מכל רגע. ואפשר ליהנות. תיהנו מהמוסיקה, שהיא נכס נאפוליטני מוכר בעולם כולו. ומוסיקה זה לא רק O Sole Mio. זה גם רוברטו מורולו האגדי, שלאחרונה הקליט דיסק חדש בקול עמוק וחם בגיל המופלג של 90 אביבים, או דניאל פינו הצעיר והמוכשר.

 

תיהנו מהקפה - יחיד במינו, ארומטי, מרוכז, הכי טוב בעולם, אומרים לי שזה בגלל המים. ולצד כוס הקפה תיפסו במפית לבנה עוגה חמה של גבינת ריקוטה, עטופה בבצק עלים או בצק שמרים.

 

תיהנו מהאוכל: מהפיצה למשל, פרי גאוניותו של הנאפוליטני היצירתי. הפיצה הוכנה לראשונה במאה ה-18. הפיצה מרגריטה המפורסמת קיבלה את שמה מהמלכה שאהבה בייחוד אותה. יש בה עגבניות, גבינת מוצרלה ובזיליקום. זאת לא פיצה סינתטית בסגנון אמריקאי. היא מבושמת, בשרנית ועם זאת פריכה, אפויה על פי כל הכללים בתנור מוסק עצים, ללא תבנית. תאווה לחיך.

 

בנאפולי אוכלים מצוין. אוכל פשוט, אוכל של עניים שהפך את החסרון ליתרון. אוכלים הרבה ירקות, וספגטי, ופסטה בכל צבע וצורה, וטובלים ברוטב מכל טעם וצבע. אוכלים/שותים ברד (Granita) מקפה טרי או מלימון סחוט. וגלידות וסורבטים. וכמובן יש גם עוגות עם תוכן עשיר בטעם של אושר, כמו הבבא (Baba) המפורסמת (פעם קראו למשהו דומה בארץ סברינה) או הפסטיארה נאפולטנה, מבושמת במי ורדים וממולאת חיטה. רק היזהרו מפירות ים. כבר קרה שאנשים חלו בצהבת מאכילת פירות ים קלוקלים בנאפולי. תסתפקו בדגי ים.

 

ולסיום ולעיכול - נסו גם את ליקר האגוזים, הלימונצ'לו.

 

וכשהבטן מלאה, לכו לכם ברחובות נאפולי, תגלו את יפי הנוף, את הרחובות העממיים והצפופים, את האמנות, את המוזיאונים הנפלאים, את הסימנים שהותירו בה העמים שכבשו אותה, ניצלו אותה ואהבו אותה: היוונים, הרומאים, הביזנטים, המוסלמים, הנורמנים, הספרדים... חפשו את הנאפולי של הקומיקאי טוטו הגדול, של התיאטרון העממי, של סופיה לורן. ועוד לא אמרתי כלום על סביבותיה של נאפולי - האי קאפרי, אמלפי וסורנטו, פסטום, קאסרטה פומפיי והר הגעש וזוב.

 

גלו את נאפולי. אין שנייה לה.