לפני 20 שנה חסר חודש, בספטמבר 82', כתב תת-אלוף בצה"ל מכתב לרמטכ"ל, ובו הודיע שאין לו אמון בשר הביטחון. השר דרש להדיח את הכותב. זה מה שהיה צריך לקרות בימים נורמליים.
אלא שהימים היו ימי הקרע הפנימי בממשלה סביב ההסתבכות בלבנון, ובמקום לקבל זימון לבקו"ם הוזמן הקצין לשתי שיחות נפש מחניפות עם ראש הממשלה.
שר הביטחון היה אריאל שרון, והקצין הסורר היה עמרם מצנע. הקרב המר ההוא לא חיסל לאיש מהם את הקריירה. שרון המריא אל ראשות הממשלה, ומצנע קודם לדרגת אלוף, ומשם לשתי קדנציות מוצלחות כראש עיריית חיפה.
הבוקר, במסיבת עיתונאים בתל אביב, יכריז מצנע רשמית שהוא מתמודד על תפקיד ראש הממשלה. החברה הישראלית מתרסקת, יאמר מצנע, ואין לו אמון ביכולתם של שר הביטחון ושל ראש הממשלה להתמודד עם המשבר. שאלת האמון חוזרת אל מרכז הזירה: רק לפני ימים אחדים התפרסם סקר "ידיעות אחרונות", ובו נתונים מרעישים על ירידה באמינותו של שרון.
העימות בין מצנע המרוחק, הסגור, שנושא את תמימותו הפוליטית כדגל, מצנע היונה, לבין שרון המתוחכם, השורד, אלוף הטקטיקה, זאב בלבוש כבש וכבש בלבוש זאב, יכול להיות מרתק. אבל ספק אם יתרחש בפועל: אין ביטחון ששרון יגיע אל קו הגמר, ואין ביטחון שמצנע יגיע.
החידה האמיתית: מועד ההתקפה על עיראק
אם לשפוט על פי הרטוריקה בכנסת אתמול, מערכת הבחירות התחילה, בכל עוזה. אבל בינתיים, יותר משמתנהל כאן תהליך דמוקרטי, יש כאן משחק פוקר. שרון אינו רוצה בהקדמת הבחירות, אבל מאיים להקדים אותן. חברי הכנסת לא ממהרים להתפזר, אבל רואים צורך להשמיע קריאות קרב. הבחירות יכולות להתקיים בכל מועד בין ינואר הקרוב למועדן החוקי, באוקטובר בעוד שנה. מתי בדיוק אפילו שרון, המנוסה מכולם, לא יודע.
החידה הגדולה, האמיתית, שכולם שכחו להזכיר אתמול, היא מועד ההתקפה האמריקנית על עיראק. המפתח אינו בידי שרון, אלא בידי הנשיא בוש. ההחלטה שלו אמורה לשנות כאן הכל, בבת אחת, לטוב או לרע, גם בחזית הטרור, גם ביחסים בין ממשלת ישראל לפלסטינים, וגם במצב רוחה של החברה הישראלית.
באין מועד לכיבוש בגדד, נאלצת הפרשנות הפוליטית להסתפק בפירורים מהשולחן המקומי. באוקטובר תונח הצעת התקציב לשנת 2003 על שולחן הכנסת. שרון לא חייב לדרוש הצבעה מייד, אבל הוא ירצה לגלות מנהיגות: מנהיגות היא הנכס הפוליטי הגדול שלו. מפלגת העבודה תצביע נגד. בן-אליעזר הבהיר זאת לשרון שוב לפני ימים אחדים. ייתכן שגם לש"ס לא יהיה מנוס מלהצביע נגד. שרון יצטרך לבחור בין שתי אפשרויות: נסיגה מבזה מהתקציב, או בחירות מיידיות. הוא יעדיף בחירות.
בחירות מוקדמות מקצרות את לוחות הזמנים לבחירות הפנימיות בתוך המפלגות. לכאורה, זהו האינטרס של שרון ובן-אליעזר. החיפזון יקל עליהם לנצח במפלגותיהם. אבל במציאות הישראלית הנבואה ניתנה רק לשוטים. ייתכן, למשל, שמוטב לבן-אליעזר דווקא למשוך זמן. מצנע, הכוכב הזוהר של היום, האביר הדוהר על הסוס הלבן, עשוי להיות בתוך חודשים אחדים כוכב לשעבר. התקשורת תתעייף ותזדעף. הכל דוהה כאן בשמש הקיץ – גם מועמדים טריים לראשות הממשלה.
הרבה מוזרויות יוליד הקרב בין בן-אליעזר למצנע ולרמון, המקרטע במקום השלישי. מקורבי בן אליעזר, למשל, אמרו בשיחות שידול: פואד כבר בן 65. הוא איש חולה. למה להצטרף אל מצנע שיחסום לאחרים את הדרך לשנים רבות. הצטרפו לפואד, ובקרוב תוכלו לרשת אותו.
אפשר לחשוב על נימוקים מפתים יותר לתמוך במועמד לראש-ממשלה.