עיסקית במסעדת אמזון

למרות ניסיוני למצוא כשלים (משיקולים זרים לחלוטין הקשורים במאבק יוקרה נטול חשיבות) נאלצתי להרים ידיים: הארוחה היתה מפעימה בחלקה, מעוררת השגות בחלקה האחר, אבל בסך הכל טעימה

החתום מעלה הוא בדרך כלל איש סובלני, גמיש ונוח לבריות, אבל מקורביו דווקא מכנים אותו "דיקטטור", בגלל נטייתו להשליט את טעמו בכל דבר, מאוכל ועד קולנוע, על הסובבים. אבל לפחות ידידותיו רואות בו סמכות עליונה ומבקשות ממנו המלצות ועדכונים.

גם הבוסית-חברתי האהובה מ' נהגה במשך שנים לסמוך על המלצותי, אבל באחרונה חל מפנה ביחסינו. ראשית, התקוטטנו בגלל הסרט 'תעביר את זה הלאה'. היא לקחה אותו בווידיאו והשתפכה. אני נחרדתי מחיבתה לסרט הקיטשי, הפתטי והמזוייף, והעליתי בפניה את הסברה כי התרככה וטעמה השתנה מאז שהפכה לאם. היא בתגובה פצחה בשורה של אבחנות פסיכולוגיות על אישיותי הפרובלמטית והעדפותי הקולונועיות המפוקפקות.

ובנוסף, אם בעבר נהגה להתייעץ איתי לאיזו מסעדה כדאי לסור, לפתע החלה לערער על מעמדי כאורים ותומים לצטט את רופא השיניים שלה, גסטרונום חובב, ולציית בעיניים עצומות להמלצותיו. הסחף במעמדי הועצם אחרי שהתאכזבה ממסעדה בברצלונה שעליה המלצתי בחום. היא לגלגה על יכולת השיפוט שלי ושיבחה שוב את חיכו של רופא השיניים, שהפך מבחינתי לסוג של איום ומטרד.

יום אחד הכריזה מ' שאנחנו מוכרחים ללכת למסעדת 'אמזון' בקריית ההיי טק של רמת החייל, כי רופא השיניים המליץ עליה המלצה גורפת. חמתי בערה, אבל כאמור, כיוון שאני אדם נוח לבריות, הסכמתי לקפוץ איתה לשם, ומה גם שקיוויתי שהארוחה תהיה מזעזעת, וכך אוכל לסתום סוף סוף לדנטיסט את הפה, להחזירו למקומו הטבעי ולשקם את כבודי האבוד.

התייצבנו באמזון, הקרויה על שמה של חנות הספרים-דיסקים-קלטות-צעצועים המקוונת. המסעדה ניצבת במתחם מגדלי זיו ברמת החייל. החלל המעוצב והיפה, סטייל ניו יורק, המה בנתיני ונתינות קריית ההיי טק ובתושבות השכונות היוקרתיות הסמוכות. עד כדי כך שנאלצנו להמתין בתור עד שיתפנה מקום. כמעט אפשר היה לחשוב שהנאסד"ק לא קרס, הבועה לא התנפצה והמיתון לא משתולל.

אמזון מציעה שתי עסקיות נדיבות, הכוללות שתיהן גם לחמניות חביבות (חלקן מבושמות בשום), שתייה קלה וחמה וקינוחון. העסקית הזולה (49 שקל) כוללת מנה ראשונה (מרק בוקרשט, טארט תרד וברוקולי, כנפי עוף) ועיקרית (המבורגר בשר עגל, סלמון ועוד). עלי להודות כי בתחילת הארוחה לא הפסקתי לחפש פגמים, כדי לנקום את השפלתי ולהוכיח למ' שהולכה שולל ולקתה בעיוורון. למשל, הבחנתי כי כנפי העוף בציפוי פריך, שהוגשו ברוטב חריף מתוק, לא הצליחו להתעופף לרמתן של הנשגבות מ'דיקסי'. הבשר היה יבש, והרוטב חריף מדי. אבל ככל שהמנות נערמו הלכה הקונספציה שלי וקרסה, והתברר שהשף, אלרן גולדשטיין, הוא איש מוכשר ויצירתי.

בעיקרית דגמנו את הריזוטו ירקות שורש. מ', הבשלנית המצטיינת, התרברבה שהוא טעים אבל לא כמו שלה. חזה העוף שהוגש בציפוי פרמזן היה פריך וצלוי היטב, ובפנים הוא נותר נימוח. הוא לווה בסלט קיסר רענן ומוצלח.

בעסקית היקרה יותר (69 שקל) תוכלו להתחבט בין שתי מנות ראשונות. אחת היא בליני תפוחי אדמה ובשר סרטנים ושרימפס, שהיתה לטעמי קצת תפלה. מ' המליחה והמצב השתפר באחת. חבל שלא ידענו שכדאי להשביח את המנה המתוחכמת הזאת עם מרק סרטניות המוקצף שהוגש יחד אתה. המנה השניה, קלמרי מטוגן ברוטב עגבניות, בזיליקום ופלפל חריף, היתה טובה ולא צמיגית.

בעיקריות התפעמתי מדג אנטיאס שקושט בתפוחי אדמה והונח על קומפוט עגבניות, זיתים, צלפים, אנשובי, תרד, פלפל צהוב וחציל קלוי. זוהי אחת המנות המפוארות, היצירתיות והאסתטיות שאכלנו לאחרונה. טעמו של הדג היה עדין ומרגש, והתוספות עזרו להפוך את המנה ליצירת מופת קטנה.

מ' אכלה סינטה בגריל ברוטב יין אדום וסברה שהיא "מצוינת, עסיסית ותורמת ברזל לאישה יגעה". אני פחות נסחפתי והיו לי השגות, אבל בסך הכל הנתח היה משביע רצון. מ' הסתערה על תוספת גרטן תפוחי אדמה, בטטה וברוקולי ברוטב רוקפור, וכאן נאלצתי להודות שמדובר בשירה של ממש, ושרופא השיניים, אבוי, בכל זאת מבין משהו בסוגיות קולינריות.

 

'אמזון', רח' ראול ולנברג 24, תל-אביב, טל': 644414-03. מחיר העסקית: 49 שקל, 69 שקל. מטבח: מעורב. שעות: א'-ה', 12:00-17:00. חנייה: בחניונים (חלקם לא בתשלום) וברחובות הסמוכים. ציון בסולם 10-1: 8.5.