ועדת אור: סוף העדויות

אחרי שנה וחצי סיימה ועדת אור, לבדיקת אירועי אוקטובר 2000, בהם נהרגו 13 אזרחים ישראלים, את שלב שמיעת העדויות. המסקנות בנוגע ל-14 המוזהרים בפרשה, יפורסמו בחודשים הקרובים. ynet מגיש לכם מדריך מקוצר לוועדת אור

438 עדים, 87 ישיבות ו-14 מכתבי אזהרה - בכך הסתיים היום (ד') שלב שמיעת העדויות בוועדת אור לבדיקת אירועי אוקטובר 2000. בעוד מספר חודשים יפרסמו חברי הוועדה את המלצותיהם לגבי האירועים, העדים ותפקודם של 14 המוזהרים בפרשה, הנחשבת לאחת מהקשות והשנויות ביותר במחלוקת שידעה ישראל.

13 ערבים ישראלים, תושבי צפון הארץ, נהרגו בימים הראשונים של חודש אוקטובר 2000, בעת הפגנות במגזר הערבי נגד מדיניות ישראל בשטחים וטיפולה במהומות שפרצו בהר הבית, בימים הראשונים של אינתיפאדת אל אקצה. בעת ההפגנות הסוערות נעשה שימוש בצלפים משטרתיים וחלק מההרוגים הערבים-ישראלים נפגעו מכדורים חיים וחלקם מכדורי גומי.

בעקבות הסערה הציבורית, החליט ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, שתחקור מה אירע במהלך המהומות ותגיש את המלצותיה לגבי מי שיימצא אחראי. בראש הוועדה יושב שופט בית המשפט העליון, תאודור אור. חברי הוועדה הם השופט המחוזי האשם חטיב והמזרחן פרופ' שמעון שמיר.

הוועדה החלה את דיוניה ב-19 בפברואר 2001, ובשלב הראשון שמעה 349 עדים ב-66 ישיבות, קיבלה לידיה אלפי מוצגים ויצאה לסיורי שטח בצומת המוביל, כפר מנדא, משטרת משגב, ערבא, סחנין ונצרת.

עם סיום השלב הראשון, בחודש פברואר השנה, נשלחו 14 מכתבי אזהרה. בין היתר נשלחו המכתבים לגורמים הבכירים ביותר בהנהגת המדינה והמשטרה: ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, השר לביטחון פנים לשעבר, שלמה בן עמי, המפכ"ל לשעבר, יהודה וילק ומפקד מחוז הצפון לשעבר, ניצב אליק רון.

בשלב השני של הוועדה, שהחל ביוני 2002, הופיעו בפניה 89 עדים ב-25 ישיבות. הדיונים בשלב זה התקיימו תחת אזהרה, כאשר הוועדה מבררת את החשדות למעשים לא תקינים של המוזהרים. פרקליטיהם של המוזהרים זימנו עדים, ששימשו כמעין עדי הגנה ומנגד היתה אפשרות לחקירה נגדית.

 

 

להלן רשימת 14 המוזהרים והחשדות נגדם:

 

אהוד ברק, ראש הממשלה בזמן אירועי אוקטובר 2000

 

החשדות העיקריים נגדו הם כי הוא לא שעה להמלצות דרגים מקצועיים לקיים דיון בעניין התהליכים המתרחשים בחברה הערבית, כי הורה לפתוח את כביש ואדי ערה למרות הסיכון, כי לא נתן דעתו כראוי לאירועים הראשוניים, ולא עשה די להרגעת הרוחות.

בעדותו תחת אזהרה אמר ברק, העד האחרון שהופיע בפני הוועדה, כי בניגוד לדברי ניצב אליק רון, הוא לא הורה לפתוח צירים בכל האמצעים וכי שמע על השימוש בצלפים רק בדיעבד, בישיבת ממשלה. לדבריו, ראשי המשטרה היו אמורים לדווח על השימוש בצלפים לשר לביטחון פנים. כמו כן הדגיש כי איש לא צפה את פרוץ האירועים.

בניגוד לעדותו של ברק אתמול, שנמשכה כשבע שעות ובמהלכה נחקר על ידי עורך דינו, דורי קלגסבלד, הבוקר (יום ד') השיב ברק לשאלות חברי הוועדה. במהלך עדותו נראה ברק נינוח, כמי שהכין "שיעורי בית" והתחמק מתשובות ישירות. הוא הדגיש שוב ושוב כי הוא אינו סבור שתפקידו של ראש הממשלה הוא לעסוק באמצעים שמפעילה המשטרה.

 

שלמה בן עמי, השר לביטחון פנים לשעבר

 

החשדות העיקריים הם כי לא עשה די כדי להבטיח שהמשטרה תהיה מוכנה לאירועים ולא עשה די כדי לקבל מידע בעניין. כמו כן חשוד בן עמי כי לא היה ער לשימוש בכדורי גומי, כי הורה לפתוח את כביש ואדי ערה למרות הסיכון, וכי לא היה די תקיף בפיקוח על המשטרה.

בעדותו תחת אזהרה שינה בן עמי את עדותו, ולאחר שבשלב הראשון תקף את המשטרה, בחר בשלב השני להגן עליה ועל העומד בראשה. בעדותו החמיא בן עמי למשטרה ואמר שהוא רוצה להפריך את הרושם שנוצר מעדותו הקודמת. לדבריו, המשטרה עמדה במבחן קשה. "זו משטרה קטנה, שמתחה את שריריה עד קצה גבול היכולת שלה", אמר.

בפתח דבריו טען בן עמי שלא ידע על השימוש בצלפים. "מעולם לא שמע ממני שוטר, קצין או מפכ"ל הנחיה כזו. אם היה שומע, היה חושב שהתחולל בשר מוטציה כלשהי. צריך אדם לבוא מפלנטה אחרת כדי לחשוב שאתן הוראה להשתמש בכל האמצעים נגד אזרחי ישראל".

בן עמי נשאל על השימוש בכדורי הגומי ואמר כי ב-1 באוקטובר הנחה לאיפוק מקסימלי בשימוש בכדורי הגומי. לדבריו, עמדתו העקרונית היא שיש לבטל את השימוש בכדורים אלה, בתנאי שיהיה אמצעי חלופי. "לא טוב ולא נכון שגומי יהיה בשימוש מול אזרחים".

 

ניצב בדימוס יהודה וילק, מפכ"ל המשטרה לשעבר

 

החשדות העיקריים הם כי לא צייד את המשטרה כראוי, לא צפה את האירועים האלימים, איפשר שימוש נרחב בכדורי גומי, חרף הנחיה של הדרג המדיני, הורה לפתוח את כביש ואדי ערה, למרות הסיכון, ולא דיווח לדרג המדיני על השימוש בצלפים.

במהלך עדותו תחת אזהרה, טען וילק כי איש לא צפה את עוצמת האירועים - לא השב"כ, לא ראש הממשלה, לא ראש אמ"ן, לא המשטרה ולא הרמטכ"ל.

וילק סיפר כי בעקבות אירועי הר הבית נערכה פגישה עם ראש הממשלה בירושלים, בנוכחות ראש השב"כ. "לא נחשפתי שם לחומר או למידע נוסף שהיה צריך להביא אותי למסקנה שצריך לשנות את ההיערכות לקראת ה-1 באוקטובר. הוחלט שצריך להמשיך את ההיערכות בירושלים, וזאת הסיבה שבתאריך זה המשטרה היתה ערוכה בהיקף גדול רק בירושלים", אמר וילק.

לדבריו, לא היה מידע מודיעיני ולא היה ניתן לצפות את האירועים: "ההתפרצויות היו כמו הר געש", אמר וילק והוסיף, כי למשטרה אין יכולת להתמודד עם יותר משניים-שלושה מוקדים במקביל. לדבריו, למשטרה לא היו כלים להתמודד עם האירועים.

בנושא כדורי הגומי אמר וילק כי השוטרים ידעו שירי כדורי גומי בטווח קרוב מ-40 מטר עלול להיות קטלני והדגיש שהדרג המדיני ידע שהמשטרה משתמשת בכדורי גומי. כמו כן ציין שהשימוש בכדורי גומי הותר רק באישור מפקדי מחוז, בנוסף ליחידות המיוחדות יס"מ, סמ"ג (סיור משמר הגבול) וימ"מ.

המפכ"ל לשעבר אמר עוד כי "אין נוהל לשימוש בצלפים בהפרות סדר", והדגיש כי "גם היום אם יש צפי שהפרת סדר תתפתח לאירוע ירי, הכלי הכי מדויק הוא צלפים". וילק מתח ביקורת על הטענה שהוא זה שהורה לפתוח את ציר ואדי ערה.

 

ניצב אליק רון, מפקד מחוז הצפון לשעבר

 

החשדות העיקריים נגדו הם כי הוא תרם לנתק שהיה קיים בינו לבין המגזר הערבי, כי לא צפה את האירועים, לא עשה די כדי להבטיח שפקודיו יחדלו מפגיעה בנפש, יזם שימוש בצלפים נגד מיידי האבנים, בניגוד להנחיות המשטרה, ולא דיווח על כך לממונים.

בעדותו תחת אזהרה תקף רון את מפקד מחוז הצפון הנוכחי, ניצב יעקב בורובסקי, בעניין דברים שאמר על השימוש בכדורי גומי. "כיצד יכול מפקד מחוז לומר שאצלו לא יהיה שימוש באמצעי זה?", תמה רון. עוד הוסיף רון כי במצב של סכנת חיים, מדובר באמצעי לגיטימי שאינו עומד בסתירה להנחיות.

 

חברי הכנסת עבד אל-מאלכ דהאמשה ועזמי בשארה

 

החשדות העיקריים נגד השניים הם כי לפני האירועים ובזמן התרחשותם, העבירו לציבור הערבי מסרים של תמיכה באלימות, ובהתבטאויותיהם השונות תרמו לשלהוב האווירה במגזר הערבי ולהחרפת האלימות.

 

השייח' ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני בתנועה האיסלמית

 

החשדות נגדו הם שיצר אווירה משולהבת כשדיבר אל הציבור ערבי על "שחרור מסגד אל אקצה", ובכך העביר להם מסרים השוללים את הלגיטימיות של קיום מדינת ישראל ותרם להתפרצות האלימה.

עוד חשוד השייח' סלאח כי שיבח את מעשי האלימות של המפגינים הערבים.

 

תת ניצב משה ולדמן, מפקד מרחב העמקים בעת האירועים

 

החשדות העיקריים נגדו הם כי הפעיל צלפים בנצרת בניגוד להוראות, לא פיקח כיאות על שימוש בכדורי גומי, נתן פקודת ירי או אישר ירי ללא הצדקה על אזרחים בנצרת.

 

תת ניצב בנצי סאו, לשעבר מפקד מג"ב במחוז הצפון

 

החשדות העיקריים נגדו הם כי פיקד על כוחות שהתעמתו ללא הצדקה עם תושבי אום אל פאחם, הנחה את פקודיו להיכנס לתחומי היישוב, וזאת בניגוד להנחיות של פיקוד המשטרה, והיה שותף להפעלת צלפים באום אל פאחם ב-2 באוקטובר.

 

סגן ניצב ירון מאיר, קצין המבצעים בגליל בעת האירועים

 

החשדות העיקריים הם כי לא הציב כוח משטרה בסדר גודל נאות באזור התעשיה תרדיון שליד סחנין, בניגוד להוראות ובניגוד לנדרש לנוכח הנסיבות, בעקבות זאת נוצרה הסלמה, שגררה ירי של אש חיה על אזרחים. שני אזרחים נהרגו באותו אירוע.

 

סגן ניצב שמואל מרמלשטיין, מפקד תחנת נצרת בעת האירועים

 

החשדות העיקריים נגדו הם כי תידרך צלפים, למרות שהנהלים קובעים כי רק קצין בכיר ממנו מוסמך לעשות זאת, כי נתן לצלפים אישור גלובלי לירי, גם במצב שלא היתה בו סכנת חיים ולא דאג לקבל דיווח בזמן אמת על כל ירי.

בעדותו תחת אזהרה אמר מרמלשטיין כי לא היתה הצדקה לירי חי לעבר המפגינים, וכי הוא לא היה מודע להכנסת צלפים לאזור. "לא ידעתי שמגיעים לשטח צלפים, לא אמרו לי כלום על הכוח, הכוח הזה לא עבר דרכי". מרמלשטיין הוסיף כי "עם הזמן הבנתי שאני לא סופרמן ואני עושה טעויות. באותם שלושה ימים באוקטובר, בהם התרוצצתי מגזרה לגזרה, לכל מקום הבאתי איתי את מיטב הידע והניסיון שהיה לי, ודבר נוסף שמשמעותי לא פחות בעיני הוא האיפוק שניסיתי להנחיל לאנשים".

כמו כן ציין מרמלשטיין כי "אף פעם לא שכחתי שבצד השני עומדים בני אדם, אזרחי מדינת ישראל, ולמרות מה שקרה, וקרו דברים קשים, אותנו זה מחייב טיפה יותר. היתה תקלה, היום כבר אין ספק שהיתה תקלה והוועדה תקבע מה טיב התקלה הזו".

מרמלשטיין הכחיש שידע על פעולות הצלפים מהימ"מ. לדבריו, השימוש בצלפים נודע לו מהעיתונות.

 

רב פקד גיא רייף, מפקד תחנת משגב בעת האירועים

 

החשדות העיקריים נגדו הם כי הוא הפעיל שיקול דעת מוטעה כשיצא לבדו או בלוויית שוטר אחד, בלא ציוד מתאים, והשתמש באש חיה מול מפגינים, בניגוד להוראות, בצומת תרדיון שליד סחנין, וגרם למותם של שני אזרחים.

במהלך עדותו תחת אזהרה טען רייף כי היו גם שוטרים אחרים שירו. "קצינים ירו בכמויות, אבל חוץ מהנשק של גיא רייף, אף נשק לא נלקח לבדיקה. הנשק היחיד הוא של גיא, שאמר 'יריתי', גם אם לא נשאלתי. אני לא רוצה להגיד שאנשים משקרים, אבל הם לא אומרים את כל האמת. מה יותר קל מלבוא ולקבוע שאני אחראי במישרין?".

 

רס"ר נ.י, לוחם ימ"מ

 

החשדות העיקריים נגדו הם כי פיקד על כוח ימ"מ שירה ללא הצדקה ובניגוד לנהלים על מכונית, וגרם לפציעה קשה לאזרחית ערביה שישבה בה. כמו כן הוא חשוד שלא זיהה את הכוח שבראשו עמד ככוח משטרה.

 

שוטר מג"ב,מורשד ראשד

 

החשדות העיקריים נגדו הם כי ירה כדורי גומי לעבר הפלג העליון של אזרחים ערבים, ממרחק של 15 מטר, בכפר ג'ת שליד בקה אל-גרביה, בניגוד להוראות.