שר, שארבה

הכי זוכרים לו את "משמר המפרץ" ו"מלרוז פלייס", אבל מה שבאמת מרגש את דייוויד שארבה זה המוסיקה (אלבום שני אחרי הפסקה ארוכה). בראיון ל"פנאי פלוס" הוא נזכר באקסית המיתולוגית פמלה אנדרסון ומביע עניין אמיתי בארץ, הרי יש לו סבתא בת"א

וזה, בקצרה, מסלול חייו של דייוויד שארבה: נולד בצרפת, גדל בארה"ב, הצטיין בספורט, חתם בסוכנות הדוגמנות "עלית", למד משחק, הגיע ל"משמר המפרץ" (לאחר שמונה אודישנים!), הופיע שלוש שנים בתפקיד המציל מאט ברודי, המשיך לעוד שנתיים ב"מלרוז פלייס", הוציא אלבום ראשון בצרפתית - ונעלם. שארבה, 30, חזר באלבום שני, ראשון באנגלית, "LEAP OF FAITH" ("הליקון"), ששיר הנושא שלו כבר זכה להצלחה בצרפת (וייצא בספטמבר גם בבריטניה), וכבר מתוכנן סינגל שני, "למדי אותי לאהוב". שיר נוסף ראוי לציון הוא "תרופה לאהבה", שכתב בראיין אדמס וגם משתתף בקולו.

שארבה, בטלפון מצרפת ("הייתי מת להיות עכשיו בתל אביב", הוא מקונן, "כי עכשיו יש כאן גשם"), מסביר למה דווקא אדמס: "נפגשנו באנגליה לפני כמה חודשים והתיידדנו. התחלנו לשיר יחד ויצא לנו שיר שנשמע ממש טוב. אמרנו, למה שלא נעשה את זה יחד? וכך יצא שבראיין אדמס מופיע באלבום שלי".

 

בראיין אדמס, אתה וכוכבים אחרים הופעתם לא מזמן בפסטיבל בהייד פארק בלונדון, למען קרן הצדקה של הנסיך צ'ארלס. נהנית?

 

"זו היתה חוויה נהדרת, להופיע על אותה במה עם מוסיקאים שאני אוהב ומעריץ. שרתי את 'קפיצת אמונה' והקהל הגיב מאוד חיובי, מה שדי הפתיע אותי, כי השיר עדיין לא יצא באנגליה ולא הושמע ברדיו, ובכל זאת הקהל אהב אותו".

 

טוב, אתה הרי לא לגמרי אלמוני באנגליה. זוכרים לך את "משמר המפרץ" ו"מלרוז פלייס".

 

"אני בטוח שזוכרים אותי מהטלוויזיה, אבל אין לזה שום קשר עם ההופעה. כשאתה על הבמה, הניסיון שלך כשחקן והפופולריות שלך ככוכב טלוויזיה באמת לא רלבנטיים".

 

תשווה בין שני האלבומים שלך, מעבר לכך שהשני כולו באנגלית.

 

"את השירים באלבום הראשון לא אני כתבתי, אלא את השירים באלבום החדש. זה הבדל עצום! האלבום הזה מייצג אותי כפי שאני באמת, דבר שלא בא לידי ביטוי באלבום הראשון. אבל הקודם היה גם חוויה לימודית במידה רבה, התנסות במוסיקה. יישמתי הפעם כל מה שלמדתי אז ועוד יותר. האלבום החדש הרבה יותר אישי".

 

בחברת התקליטים "יוניברסל" בונים עליך, רואים בך את אחד הכוכבים הגדולים באירופה בשנים הקרובות. הציפיות האלה מלחיצות?

 

"בכלל לא. אני נהנה שמצפים ממני לדברים גדולים. אני אוהב לעבוד. אני שמח שמאמינים בי. לכן קראתי לאלבום 'קפיצת אמונה'. אתה יודע, כשאנשים מפסיקים להאמין בעצמם, הם מפסיקים לחלום".

שארבה היה בן זוגה של פמלה אנדרסון, הרבה לפני שהסתבכה עם טומי לי וקיד רוק. לדבריו, הוא לא ממש עוקב אחר הרכילויות המתפרסמות עליה. "למה, יש משהו שאני צריך לדעת?", הוא צוחק. "זו היסטוריה מבחינתי. מאז שנינו התרחקנו לכיוונים שונים".

 

איך חיי האהבה שלך כיום?

 

"אתה צוחק? אין לי חיים פרטיים. נקודה. כל הזמן בנסיעות. איך אפשר להכיר נשים נחמדות כשהיום אתה כאן ומחר במקום אחר? אשמח מאוד אם תהיה לי בת זוג".

 

למה עזבת את "משמר המפרץ"?

 

"כי הרגשתי שאני לא מאותגר כשחקן. אחרי שלוש שנים הגיע הזמן לעזוב ולהמשיך הלאה. למדתי המון, אבל כבר לא היה לי שום עניין מקצועי בסידרה, ואסור להישאר במקום שבו לא טוב לך".

 

אבל לאחר סידרה נוספת ("מלרוז פלייס") נטשת לגמרי את הטלוויזיה.

 

"כי אין מה להשוות עם מוסיקה. המשחק לא ממש מייצג את מי שאני. אמרתי לעצמי שכאשר יגיע זמני לעזוב את העולם הזה, אני רוצה להשאיר מאחורי דבר ממשי, וזו המוסיקה שלי. לכן לקח לי כל כך הרבה זמן לעשות את האלבום הזה, שנה וחצי לכתוב את השירים ועוד כשנה להקליט. האלבום הוא הבייבי שלי, והמוסיקה היא חיי. בשביל המוסיקה ויתרתי על המשחק, שהכניס לי הרבה מאוד כסף ונתן הרבה פירסום. המוסיקה מרגשת אותי. נכון שלא כל הזמן הרגשתי שלם עם ההחלטה להתמקד במוסיקה. לא פעם היו לי פיקפוקים, האם זה הדבר הנכון? אולי אני טועה? אבל עמוק בליבי ידעתי שגם אם האלבום ייכשל, לפחות עשיתי דבר שאני גאה בו מאוד".

 

מה זה אומר? שהמשחק מאחוריך?

 

"עכשיו אני מתמקד במוסיקה. זו הבחירה שלי. תראה, אם סטיבן שפילברג, נגיד, יתקשר ויאמר: דייוויד, אני רוצה אותך לסרט שלי, אבל אתה חייב לוותר על המוסיקה - כנראה שהתשובה שלי תהיה: מצטער, מיסטר שפילברג, אני נאלץ לוותר על הסרט שלך. תמיד ראיתי במשחק רק אדן זינוק לקריירה שלי. הייתי שם, עכשיו אני עושה מוסיקה, וארצה להמשיך לעשות מוסיקה טובה".

שארבה נולד בעיר ליון לאבא פול גז ואמא כריסטיאן שארבה. אביו נטש את בת זוגו ההרה ונסע לארה"ב, שם הקים אימפריה של מוצרי ג'ינס, "ששון". גז הרוויח מיליונים, וגם הפסיד. בעיותיו הכספיות השפיעו על יחסיו עם בת זוגו לשעבר ובנם. היתה ביניהם תקופה ארוכה של התנכרות, כעס, איבה.

 

והיום?

 

"התגברתי על מה שהיה. הצלחתי בזה, כיוון שהורי התפייסו וכיום הם ביחסים מצוינים, חברים טובים מאוד. כתוצאה מכך גם יחסי עם אבי מאוד השתפרו, וכיום הם נפלאים".

 

כבן למשפחת גז הממולחת, לא התחשק לך ללכת לעסקים?

 

"האמת, כן. אבל בסופו של דבר האמנות שלי הכי חשובה מבחינתי".

 

ויש לך קרובי משפחה בישראל?

 

"יש לי סבתא בתל אביב. אנחנו מאוד קרובים".

 

ובזכות הקשר הזה אתה מגלה עניין מיוחד בישראל?

 

"בוודאי שהרקע האישי-המשפחתי שלי משפיע. אני מתעניין מאוד במה שקורה אצלכם. אני מאוד מוטרד מהמצב הבטחוני בישראל".

 

אתה חושב לפעמים איפה תהיה ומה תעשה בעוד עשר שנים?

 

"עם עוד כמה אלבומים, אני מאמין. עם הבנה עמוקה יותר של המוסיקה ועיסקי המוסיקה. וגם עם כמה ילדים משלי... אני מקווה".