"בגלל 'שטורם גרץ' נהיה בלגן", חוזרת ואומרת יפעת זמיר, כשאנחנו מלווים אותה ביום שידורים. למי שלא יודע, מדובר במשחק בין הנבחרת האוסטרית למכבי חיפה, המתקיים בסופיה, בולגריה, והשידור בעיצומו.
כשאני שואלת את "גברת חדשות" של ערוץ 10 מה קורה אם יש לה "לפסוס" באמצע שידור, היא עונה במלוא הרצינות: "קודם כל, מילים קשות בספורט אני מנקדת. בכלל, שמות זה דבר נורא מבלבל, אז אני ממש עובדת על זה לפני השידור".
זמיר, 33, נשואה ואם לגל, 3, לבבית, פתוחה וישירה, חפה מכל פוזה, התחילה את דרכה כסטודנטית לתקשורת בבית הספר "כותרת", וזוכרת את הימים בהם עשתה לפרנסתה כתחקירנית ב"מתב". מאוחר יותר, כשהיתה דיילת אוויר ב"אל על", היתה נוחתת בתחנת הכבלים המקומית להגיש את "יומן תרבות", כשלצידה מגישת האקטואליה דאז, לא אחרת מאשר מיקי חיימוביץ'. היום המכנה המשותף היחיד ביניהן הוא יעקב אילון, לשעבר בן זוגה להגשה של חיימוביץ' והיום "מר חדשות" בערוץ 10. הוא מגיש את המהדורה המרכזית של 19.00, ואחריו מגישה זמיר 15 דקות ב-20.30 ועוד חמש דקות ב-22.00. זמיר מודה שנעים להנחות לחוד ולא בזוג, מה שלא מפריע לה להרעיף סופרלטיבים על אילון.
"בדרך כלל אני מגיעה לאולפן בשעה חמש, עוברת על הליין-אפ, יושבת עם עורך וכתבים ואנחנו מתחילים לדבר על החומר. ואז יעקב מתאפר בסביבות שש ואני נכנסת אחריו לאיפור. אני צופה בו כשהוא משדר את המהדורה, ואנחנו עובדים בשיטת הכיסא החם. כמובן שכל הזמן אני מתעדכנת אם בזמן שהוא משדר קורה משהו חדש, כמו רצח בעיר העתיקה או ההחלטה של קליינר לא מזמן להיכנס לכותל עם עשרות פעילים. כמובן שאנחנו מצלמים את זה והכל נכנס למהדורה. ב-20.30 אני מתיישבת כבר בלי אוויר. היום, בגלל המשחק של מכבי חיפה, המהדורה המרכזית עברה לשמונה ולי נשאר רק לשדר בעשר".
ארבע פעמים בשבוע עושה זמיר את הדרך מביתה ביהוד לירושלים. התחנה הראשונה שלה היא אצל הספר אלפא אצל שוקי זיקרי ברמת השרון. "הוא הכיר אותי כשהיה לי קארה, בתקופה שהגשתי חדשות ב'מתב'. זה היה אחרי חופשת לידה. אמרתי לו 'תראה אותי, זוועת אלוהים', והוא הוציא אותי מהמראה המרובע. אני חושבת שהקונספט בארץ - שאם את עושה פן את מסודרת - הוא ממש פולני. נכון שלאישיות טלוויזיונית יש איזו מחויבות מבחינת המראה שלה, אבל היא צריכה להיות היא עצמה. כשמשה שלונסקי (מנכ"ל "חדשות ישראל") ראה אותי בפעם הראשונה עם תספורת קוצים, הוא אמר 'אני רוצה שזה יהיה יותר מרוכך', אז אמרתי שאני לא אהיה מאמא'לה".
ומה את כן?
"אסרטיבית, חקרנית, סקרנית ודעתנית. אלפא קלט אותי".
ואלפא עצמו תורם את דעתו: "יפעת אשה מדהימה. מה שהיה חשוב לי זה ליצור תספורת מעודכנת, קלילה וסקסית, שתתאים לקצב העבודה המהיר והדינמי שלה".
מהמספרה היא נכנסת למכונית הגולף ועושה את דרכה לכביש תל אביב-ירושלים. היא מעבירה את הזמן בזיפזופים בין גל"צ ל"קול ישראל" ומתעדכנת מהשטח על מצב הכבישים והפקקים. "חדשות זה דבר נורא ממכר", היא אומרת. "בבוקר אני קמה ועוברת על שלושת העיתונים ומייד אחר כך לאינטרנט. אם בעבר הייתי פותחת את 'הארץ' קודם כל ב'גלריה', היום אני פותחת את העמוד הראשון של הפובליציסטיקה. נעשיתי פשוט פריקית של חדשות. זה מטורף, כי לפעמים אני מדברת עם מישהו ואומרת לו 'חכה שנייה, יש מבזק'".
זמיר אומרת שאחרי כל מהדורה היא מותשת. "מאז שעלינו לאוויר בינואר, אנחנו נמצאים בתקופה של מלחמה בכל הרמות. מלחמה צבאית, מדינית, כלכלית וחברתית. וכשאני כולי שקועה בזה, זה נורא מתיש".
את הבגדים לערב היא בוחרת חיש קל. "זה מאוד צנוע אצלנו", היא אומרת. "אני מתייעצת עם המאפרת שלי, ליאורה גור אריה, ומחליטה".
יעקב אילון כבר באולפן. בינו לבין יפעת מתפתחת שיחה קלילה וניכר שהם מחבבים זה את זה. זמיר, בז'קט מחויט ומכנסי קדס ספורטיביים, עוברת על הפתיחים, מדברת עם הכתבים, מבררת אינפורמציות, מסכמת שאלות. הכתבת הכלכלית אפרת כהן, הכתב המדיני נדב אייל והכתב לענייני ערבים צבי יחזקאלי, כולם בחליפות מחויטות, מחכים לפריצה שלהם בשידור. זמיר עוברת עם עורכת המשנה הילה נגר על הליין-אפ בפעם האחרונה: אות פתיחה, ברגותי, גירוש, פיגוע, מצנע מדבר, הארכת מעצר, רמלה, רוצח, בנות, ירידה באבטלה, אקדחי פלסטיק, מהומות בלבנון, כדורגל, פראג, תחזית וסיום. ב-21.45 חזרות אחרונות באולפן. זמיר מחליקה את החולצה ומתקינה את האיפור. היא זקוקה בדחיפות למים קרים.
"שלום, ערב טוב לכם, מדינת ישראל נגד מרוואן ברגותי, ועכשיו - הסרט", היא מתלוצצת וממהרת לתקן, "עכשיו המשפט". דקה וחצי לפני שעולים לאוויר נופלים שני אייטמים. ב-22.00 בדיוק יוצאת לדרך עוד מהדורה. הפעם זמיר קורנת בחולצה ורודה. מתאים לה.