לילה של סלסה

לילה מלקוס, זמרת הסלסה מארגנטינה, וז'וקה פרפיניאן, נגן כלי הקשה מברזיל, יהיו השבוע חתן וכלה. "לגבינו, היריבות בין שתי המדינות לא קיימת", אומרת הכלה, שהוציאה לאחרונה אלבום בכורה

היריבות ההיסטורית בין ארגנטינה לברזיל תופרך השבוע. זאת כשהזמרת לילה מלקוס, ילידת ארגנטינה, תתייצב מתחת לחופה בשמלה לבנה בעיצובו של דני מזרחי, עם בחיר ליבה, נגן כלי ההקשה ז'וקה פרפיניאן, יליד ברזיל. "ככל שזה נוגע לנו, היריבות הזאת בכלל לא קיימת והחברים שלי הם יוצאי שתי המדינות", אומרת מלקוס. "אנחנו ממש ארץ מעורבבת, כמו שאני שרה בשיר הפותח את האלבום שלי".

הרומן בינה לבין ז'וקה יכול להוות בסיס לשיר רומנטי באלבום שירי האהבה, ששמו כשמה, ואשר יצא בימים אלה. זו היתה אהבה שניצתה לפני שנים אחדות לזמן קצר, נמוגה מתוקף הנסיבות וחזרה והיתה לאש להבה. יום אחד גילה לה ז'וקה את התלבטותו, לאחר שזכה במילגת לימודים. היא נתנה לו את ברכת הדרך: "סע. אם נצטרך להיפגש שוב, ניפגש". בעוד ז'וקה נסע ללמוד, החלה הקריירה של לילה לפרוח בארץ, וגם בכל הקשור לאהבה לא קפאה על שמריה. התפרסמו ידיעות על אהבה חדשה שמצאה, עוד נגן כלי הקשה, ולילה התוססת הכריזה עליו כעל אהבת חייה. אבל כשז'וקה הגיע לחופשת מולדת מלימודיו, הם נפגשו באקראי במועדון, ובמהלך ריקוד אחד ניצתה ביניהם האהבה הישנה מחדש. "נועדנו זה לזה", הם אומרים.

 

במה הוא זכה מכל הבחורים?

 

לילה: "ז'וקה הוא לא רק מוסיקאי אדיר, אלא גם מתוק ונשמה טובה, ומה שהכי חשוב לי - נאמן. כשנפגשנו שוב, כאילו לא נפרדנו לרגע".

את השניים יקדש הרב שאול יודקביץ', רב מרכז הקבלה בת"א. "לא היתה לי כוונה להתקרב לדת כשהתחלתי לפני כשנה לשמוע הרצאות במרכז הזה", מסבירה לילה. "הגעתי לשם בעקבות חברה בכלל לא דתייה, הפעילה שם שנים. דרך הקבלה גיליתי את האור, איך לקבל אותו ולהעביר הלאה. זה עושה לי טוב בכל, לא רק כזמרת".

בטקס הכלולות, באווירה פסטורלית של חיק הטבע, לצלילי מוסיקה לטינית מחשמלת ועם הרבה אסאדו ומעדני בשר אחרים, תתקשה אלבירה, 69, אם הכלה, להסתיר את התרגשותה. בנותיה, פרלה ולילה, הן התגשמות החלום הפרטי שלה. "המוסיקה בדם שלי", אומרת אמא מלקוס. "אני זוכרת את עצמי שרה מגיל ארבע, גם מנגנת בהמשך בגיטרה, אבל אף פעם לא הייתי זמרת מקצועית. 35 שנה עבדתי בארגנטינה כמיילדת, ובארץ אני מטפלת בילדים ובקשישים. שתי הבנות שלי נהיו זמרות, מה שבעצמי לא הייתי, וזה אושר גדול בשבילי".

אלבירה היא אמא בלתי שיגרתית שמתלווה להופעות של בתה, מצוידת בתרמוס עם תה מאטה. מבחינתה, שיאו של ערב כזה הוא כשהבת מזמינה אותה לבמה, להצטרף אליה באחד השירים. הפטנט כל כך מצא חן בעיניהן, עד שלילה הזמינה את אמה לשיר איתה גם באלבום הבכורה שלה את שירו של ויקטור ארדיה, "סיבה לחיות את חיי". בשיר אחר, "אדון שוקולדה", יש לאמא מלקוס הרבה נחת, כשהיא משקיפה מהצד על דואט בביצוע שתי בנותיה. בשירים אחרים האחות פרלה מצטרפת אל לילה בקולות. "עכשיו אני חייבת לפרלה", אומרת לילה, "אחזיר לה בתקליט שהיא עומדת להוציא".

בעצם, הן חייבות זו לזו את עלייתן ארצה. ראשונה הגיעה פרלה, המבוגרת מלילה בשנתיים. "שנים שמעתי על ישראל מאליסיה ומליליאנה, הבנות של אבא שלנו מנישואיו הראשונים, שעלו ארצה לפני שנים רבות", אומרת פרלה. "כשהייתי בת 17 הגעתי בחופשת הקיץ לישראל, במסגרת תוכנית 'תפוז' של הסוכנות היהודית. יופי של דבר. מביאים את הנוער היהודי מהתפוצות להיכרות עם הארץ, כשכולם יודעים שהמטרה העיקרית היא למשוך את המשפחות שלהם. כשחזרתי באותו קיץ לארגנטינה, כבר לא הייתי אותה פרלה. שוב לא הרגשתי שייכת למקום שבו נולדתי וחייתי עד אז. רציתי לעזוב הכל ולעלות, אבל אצלי זה לא הלך בבת אחת. כנראה הייתי צריכה את הצעד ההחלטי של לילה, כדי לבוא בעקבותיה".

לילה: "פרלה הדליקה אותי בסיפורים שלה על הקיבוצים. יום אחד, כשנכנסתי ל'חיגנטה', המסעדה של אבא שלי, הוא הצביע על גבר שישב שם ואמר לי, 'זה שליח מישראל'. ניגשתי אליו בספונטניות, שאלתי אותו על הארץ, והוא הציע שאבוא ללמוד בה בשמינית. כך הגעתי לכפר סילבר שליד אשקלון. זאת היתה החוויה של החיים שלי. תמיד הייתי עירונית, ופתאום המון ירוק בעיניים וחבר'ה שאיתם שרתי המון. בבקרים הייתי קמה מוקדם בבוקר כדי לצאת לעבודה ברפת. אולי זה יישמע מצחיק, אבל זה קשר אותי עוד יותר חזק לישראל".

היא עשתה עלייה, אבל חקלאית לא יצאה ממנה. גם בצבא לא שירתה, "דבר שעליו אני מצטערת", היא אומרת. "בהתחלה הייתי על תקן של תושבת ארעית ולא קראו לי לשרת. כשקיבלתי את האזרחות, כבר הייתי בת עשרים. זה היה מאוחר...".

מאחורי הופעתה הזוהרת הסתתר סיפור קליטה אפור. עם הזכרונות הטריים מהרפת מצאה עצמה בעיר. "עוד לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה לעשות", היא מספרת. "מכיוון שמאז שאני זוכרת את עצמי אני מציירת, חשבתי על גרפיקה. שנתיים וחצי למדתי ב'מכון אבני'. עבדתי במשרד פירסום. במקביל הופעתי בערבים עם להקת האירועים 'מנהטן', שחיפשו זמרת עם דם לטיני. כעבור כמה זמן הבנתי שהעיסוק בשני דברים כה שונים - בעצם לנהל חיים כפולים - זה משהו שאי אפשר להמשיך הרבה זמן. הבנתי שאני צריכה להחליט".

היא למדה ב"רימון" והחלה להופיע בהרכב "ג'רוזלם סלסה", כשלסגנון הסלסה התחברה רק בישראל. "בארגנטינה רקדתי ריקודים אחרים כמו טנגו, מרינגה וקונגיאה". באחת מהופעותיה בהרכב הזה, במועדון "פורטולוקו" נכח רמי קלינשטיין. הוא התלהב ובמשך שנתיים וחצי היתה הזמרת המלווה שלו. "תוך כדי ההופעות איתו הבנתי סופית שאני רוצה להיות חלק מהזמר העברי, לא מישהי מבחוץ. לכן השירים באלבום שלי בעברית", היא אומרת. קלינשטיין הלחין אחד משירי האלבום החביב, שמנהליו המוסיקליים הם נגן גיטרת הבס אלון נדל ונגן כלי ההקשה רוני עברין. בין הכותבים, חוץ מלילה עצמה, גם דויד ברוזה, לאה שבת, פבלו רוזנברג ואדם בן לביא, הוא פישי הגדול. מלקוס הוציאה אותו בימים אלה, כשמאחוריה הופעות מוחמאות בסידרה הטלוויזיונית "המוסד" ובסרטו של יוסף פיצ'חדזה "בסמה מוצ'ו". "בשניהם הרגשתי בבית", היא אומרת. "סגנון של טלנובלה ממש תפור עלי. מאוד נהניתי גם להיות המתורגמנית של גוסטבו ברמודס בביקור שלו בארץ".

"עכשיו יבוא התור של פרלה", היא מעודדת את אחותה. מאז מבצע "תפוז" שלה עברו שש שנים עד שפרלה, רמתגנית, תקעה כאן יתד לתמיד. היא סטודנטית למוסיקולוגיה ב"הד", מופיעה עם באלדי אולייר, מתארחת במופע של "אטרף" ומלהיבה קהל עם להקת סלסה משלה. פרלה גם כותבת לחנים ומילים לאלבום הבכורה. "לעומתה, יש לי עדיין בעיה עם כתיבת המילים בעברית", מודה לילה.

האם יש ביניהן קנאה? הרי לילה עקפה בגדול את אחותה הבכורה. "שום קנאה, רק הרבה אהבה", מרגיעה פרלה. וגם עצב וגעגוע, המבצבצים מאחורי שמחת החיים של אלבירה ובנותיה. בפינת התודות, בחוברת המילים המצורפת לאלבום, כותבת לילה: "לך אבא, שלמעלה, אתה שומר עלי... מתנה ממני אליך!" ומקדישה את אלבומה לאביה האהוב, שנפטר לפני שנתיים וחצי ממחלה. "הוא הלך מאיתנו צעיר ויפה", אומרת אלבירה. "ממנו הכישרון של הבנות שלנו. תמיד אהב לשיר ולרקוד טנגו".

אבל, כידוע, החיים אינם רק טנגו וסלסה. תחושתה של לילה, המרגישה מאוד מחוברת להוויה הישראלית, קיבלה ערב אחד משנה תוקף. הטלפון צילצל, ומעברו השני של הקו שמעה את קולו של ז'וקה. "את בסדר?", הפתיע אותה בשאלה. לפי הצעתו פתחה את חלונות דירתם בהרצליה. צפירות של אמבולנסים ושל ניידות משטרה מילאו את האוויר. רק אז גילתה שאירע פיצוץ חבלני במרחק של 200 מטר מביתם. "זה נתן לי עוד סיבה לעיסוק שלי כזמרת", היא אומרת. "דווקא לשיר, לשמור על המוראל!".

 

חלומות של טלנובלה

 

לילה מלקוס תככב בטלנובלה מקורית בשם "ארמון החלומות", שפיתח צוות מקומי בשיתוף עם צוות התסריטאים הארגנטינאים של "יאגו". העלילה מלווה את מסעה של הגיבורה (מלקוס), זמרת ארגנטינאית, בחיפושיה אחר הצלחה בעולם המוסיקה ואחרי בנה, שנחטף על ידי אביו. הסידרה תתאר את השינויים שחלים בה, מהיותה בחורה תמימה ורומנטית שננטשת על ידי מאהבה, בעודה בהריון, נזרקת מבית אביה, מתחילה חיים חדשים בעיר ונלחמת להצליח בקריירה מוסיקלית ועד למימוש אהבתה האסורה לגיבור הסיפור והפיכתה לזמרת מצליחה הכובשת קהל ותהילה בעולם.

הרעיון לפיתוח הטלנובלה המקורית שייך ל"פרומופילם ישראל", בבעלות אנדריאה טורק וקבוצת "ארבול" הספרדית. המפיקים ביקשו לטלנובלה הישראלית דווקא את מלקוס, למרות מגבלות המבטא הדרום אמריקאי שלה, מאחר שהם רואים בה את נטליה אוריירו המקומית, ולשם כך הם מצמידים לה מדריך אישי בכל הדיאלוגים. לדבריהם, מלקוס שואפת במשחקה לתרום להגברת המימד הרומנטי שחסר לדעתה בטלנובלות שהופקו בארץ. קול שירתה של מלקוס ילווה את ההפקה בסגנון חדש, לטינו-ישראלי.

ג. קוגן

 

בקצב האהבה

 

אביר חלומותיה של לילה מלקוס, ז'וקה פרפיניאן, הוא בן 30, מבוגר ממנה בשנה, עם מזג נוח, המשתלב בכלי ההקשה שביניהם הוא מתמרן. פרפיניאן עלה ארצה בגיל 15 מריו דה ז'נרו, "ישר מגן העדן", כפי שהוא אומר. במשפחתו, המתגוררת בת"א, הוא היחיד שעוסק מקצועית במוסיקה, "אם כי אמא שלי מנגנת ושרה להנאתה". את הקריירה החל כמתופף, עבר לגיטרה עד שהתנחל מאחורי כלי ההקשה, שבנגינה בהם התמחה בברקלי שבבוסטון. הוא מתרכז במוסיקה לטינית עם דגש חזק על מוסיקה ברזילאית, ש"באופן טבעי אני מרגיש מחובר אליה יותר מאשר כל מוסיקה אחרת". לפני יותר משלוש שנים הצטרף אל החלילן אמיר מילשטיין, בן לאב יוצא ברזיל, ואל נגן הגיטרה חגי רחביה, צבר חובב מוסיקה ברזילאית, והם הקימו את הרכב "טוקאן", שהניב תקליטור מלהיב מבית היוצר של "נדה", וגם השתתף בפסטיבלים רבים.

הרומן של לילה וז'וקה החל ב"רימון", כשתוך כדי לימודיהם שם הופיע בהרכב שהקים במקום אחד ממוריהם, המוסיקאי אילן מוכיח. על הפרידה שלהם בעקבות יציאתו של ז'וקה ללימודים בארה"ב הוא אומר: "זאת היתה פרידה קשה מאוד, אבל מהרגע שנפגשנו שוב במועדון "פורטו לוקו", כשבאתי הנה מבוסטון, כבר אי אפשר היה להפריד בינינו. הקליק התחדש. אני מתאר לעצמי שבמשך הזמן גם נשתף פעולה באופן אמנותי. אין ספק שהיום הזה יבוא". אין צורך למשוך אותו בלשון כדי לשמוע אותו מפליג בשבחי בחירת ליבו. "לילה היא אדם מקסים ומוכשרת בטירוף", מציין פרפיניאן. "בעיני היא אשה מדהימה".