שום דבר מיוחד

שגיא קופר מספר מה קרה בפעם הראשונה שקנה צרור שום טרי בשוק והתעצל להוציא אותו מהאוטו. סיפור ומתכון מיוחד

ללא ספק, שום, הוא אחד מתוספי המזון הברוכים ביותר שאני מכיר. אני אוהב שום בכל מיני צורות, כולל בתור מרק (המתכון ב"ספר התענוגות" של עמוס קינן), בתנור, בתור ראש שלם חתוך לשניים ואפוי עם קצת שמן זית מעל וכמובן בתוך הטחינה שלי, בחומוס, בצלי וברוטב לסטייק (ותודה לרומנים).

הסיפור והרומן שלי עם השום מתחיל כשהייתי סטודנט בירושלים. הייתי הולך בימי שישי לשוק מחנה יהודה לעשות קניות ואחר כך להוריד איזה מרק קובה אצל מורדוך.

מרוב ימי שישי בשוק היה לי ולמישהי שהכרתי אז שולחן פחות או יותר קבוע בפינת המרפסת של המסעדה. היה מלצר שהכיר אותנו, ידע מה כל אחד מאיתנו העדיף וגם ידע פחות או יותר מתי אנחנו מגיעים. היה תענוג ללכת לשוק אז, כשידעת שהדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לך הוא שהמרק הלבן אצל מורדוך ייגמר לפני שתספיק להגיע. בכל אופן במחנה יהודה, כמו בכל שוק, אי שם לקראת פסח, היה מופיע לו השום הטרי. קונים אותו על המשקל, עלים והכל (כולל בוץ) במחיר מגוחך בהשוואה למחיר של השום היבש. תולים במרפסת ומייבשים.

זאת אומרת, אם אתה זוכר לתלות במרפסת ליבוש.

בפעם הראשונה שקניתי חבילת שום (חמישה קילו ומשהו) התעצלתי להעלות אותה מהגרוטאה שלי לקומה השלישית עם כל הקניות, וזנחתי אותה בטנדר מאחור. יום שישי חלף, שבת הסתיימה (סופ"ש רצוף במיטה, מן הסתם). הגיע יום ראשון וזמן לנסוע לאוניברסיטה. הבני אדם ממהרים, יורדים-מתגלגלים בריצה במדרגות ומגיעים לאוטו. הג'נטלמן המקומי פותח בגאון את דלת ימין עבור חברתו ו... מתעלף מהריח.

ריח? עד אז לא ידעתי שתא הנהג של טנדר סימקה הוא חד סיטרי (כלומר פתוח לכיוון תא המטען ואטום בכל דרך אחרת) ואני משוכנע שאין עוד אוטו שבו זה המצב. בקיצור, העמדתי את הזוגה במרחק ביטחון, הוצאתי את השום, החבאתי אותו (בשביל מה? מי כבר היה גונב אותו?) בצד הבית ונסענו לקמפוס. אף אחד לא רצה לנסוע איתי אותו יום מגבעת רם לעין כרם, ורק לקראת סוף אותו שבוע רמת הריח ירדה לעוצמה שאפשרה לנהוג בחלון סגור בערב הירושלמי הקריר.

בתור פיצוי אישי ומחווה לטרנסילבנים באשר הם תליתי את אגודת השום מעל לחבלי הכביסה של השכנים מלמטה.

 

שום כבוש (מתכון גרוזיני)

 

הערה למתכון הזה: ראשית, הוא לאוהבי שום. שנית, חייבים להחזיק את התוצר הגמור במקרר! שום בשמן אינו חומצי מספיק כדי למנוע התפתחות של חיידקים וקיימת – אם לא מקררים – סכנה של בוטוליזם. ראו הוזהרתם!

1. מקלפים 50 – 75 שיני שום (קל לעשות את זה אם השום עובר בליצ'ינג קודם – טבילה במים רותחים).

2. מרתיחים מים בסיר ומורידים מהאש. זורקים את שיני השום לסיר ומשאירים בפנים כמה דקות, בין שלוש לחמש. ככל שמשאירים יותר זמן, טעם השום מתמתן. מסננים את המים ושוטפים במים קרים כדי שהשום יפסיק להתבשל.

3. בקערה נפרדת, מערבבים עד שהמלח נמס: ¾ כוס מיץ לימון טרי עם חצי כפית מלח. מוסיפם לזה כוס וחצי שמן זית משובח, כפית פלפל שחור גרוס, כף עשבי תיבול (אורגנו או טימין או תערובת משלך).

4. מכניסים את השומים לצנצנת ושופכים מעל את התערובת של השמן. מקררים מיד – שלא יתקרר מחוץ למקרר – ולפחות שבוע לפני שאוכלים. בתאבון (אם עוד יש לכם).