תא"ל זמיר על הרצוי והמצוי בצה"ל

תת אלוף זמיר, ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח אדם בצה"ל, האיש שקובע מה יעלה בגורל ילדינו בצבא, מנתב בין הרצוי למצוי, ומסביר איך הפך צה"ל לתואם חברת כוח אדם, "אני יודע שכל החלטה שלי משפיעה על החברה הישראלית ועל כל בית בישראל"

תא"ל אבי זמיר, ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם, האיש שקובע מה יעלה בגורל ילדינו בצבא, מעיד על עצמו שהוא אדם רגשן. הוא בוכה בסרטים ולא מתבייש בכך. רגישותו הגבוהה לאנשים, היא יתרון עצום בעיניו, כמי שבתפקידו אחראי על כוח אדם ומשאבי אנוש בצבא. "הסוגייה של טובת הפרט חשובה לי מאד", הוא אומר, "לכן הרגשנות מסייעת לי לראות את המציאות בצורה טובה יותר". זו בדיוק הסיבה שמכריו של זמיר לא הרימו גבה, כשנודע להם שאימץ חייל שהוריו מתגוררים בקנדה למשך כל שירותו הצבאי. "הייתי בשליחות בקנדה, במפגש עם משפחות יהודיות, שבניהן מעוניינים לשרת, או כאלה שחייבים בשירות, והחליטו לבוא לארץ כדי להסדיר את מעמדם. היה בחור אחד שרצה לבוא ולשרת, אבל המשפחה שלו התנגדה, כי לא רצו שהוא יגור בארץ כחייל בודד, בלי משפחה. אז לקחתי אותו אלינו הביתה למשך כל השירות הצבאי. הפכנו ממש למשפחה".

תת אלוף זמיר הוא אדם צנוע, מציאותי, נאיבי לעיתים ובעיקר פרקטי. לא פעם יירתם אישית לעזור בפיתרונן של בעיות. "אדם נמוך קומה, מטר שלושים, מאד רצה להתגייס לצבא ולא איפשרו לו, בגלל שהוא לא עמד בקריטריונים. קיבלתי אותו לשיחה, התרשמתי שיש לו רצון ומוטיבציה, גייסנו אותו הוא תרם לצבא והצבא תרם לו. בציבור הצבא נתפס כמו שער לחיים. כמובן שאיכות השירות יכול להיות גם שער הניצחון למי שמצליח לממש את עצמו ואת הפוטנציאל הטמון בו. מי שיודע לחבר בין המצוי לרצוי".

 

פרופיל 21

 

הגיוסים לצבא במסגרת השנתון החדש כבר בעיצומם. ניתוח הנתונים מפתיע. "בתקופה כזו, אתה מצפה לקריסה, אבל אני מזהה חברה חזקה", אומר תת אלוף זמיר בגאווה.

אומרים שהמוטיבציה על הפנים.

"להיפך. למעלה מ- 80 אחוז מהצעירים רוצים היום להיות לוחמים, וגם המשפחות שבעורף תומכות בצעדי הילדים".

מצד שני, לעשות הצגות אצל הקב"ן ולקבל פרופיל 21, כבר הפך לטרנד.

"בשנים האחרונות, אכן, היתה עלייה בהיקף מקבלי הפטור מבחינה נפשית, מסיבות שונות של הפרט. היום, שלא כבעבר, אנחנו עושים את כל המאמצים למצוא מענה למגבלת הפרט, כדי שיוכלו לשרת בכל זאת".

בעבר גייסו בכל מחיר. היום הצבא אומר לעצמו, בשביל מה לי להתעסק עם הפצפיסטים, או עם מעמידי הפנים?

"להיפך, היום לא מוותרים לאף אחד, כי מייחסים חשיבות רבה לגיוסו של כל אחד לצבא העם. בחודשים האחרונים חלה ירידה בהיקף מקבלי הפרופיל הנפשי".

הסרבנות לא משפיעה לרעה על המוטיבציה?

"יש סרבנים במילואים ובחובה אך הם המיעוט בחברה הישראלית. הם לא משפיעים על הכלל ולא פוגע במוטיבציה. לראייה, ב'חומת מגן', ראו היטב את הנכונות לשרת, למרות הסרבנים".

מה דעתך האישית על סרבני השירות?

"במשטר דמוקרטי, לכל אחד יש זכות להביע את דעתו, אך חוק שירות הביטחון מחייב את כולם. הייתי מצפה מכולם להביע את דעותיהם האישיות, אבל גם לציית לחוק".

 

הנשים בעניינים

 

השירות הצבאי לנשים הוארך בשנתון הנוכחי– משנה ותשעה חודשים – לשנתיים מלאות. על המהלך הזה אחראית חטיבת תכנון כוח האדם בצה"ל, עליה מופקד זמיר. "אנחנו רואים בתוספת שלושה חודשים פוטנציאל משמעותי, כמותי ואיכותי", מסביר זמיר, "איוש נשים בתפקידים שהם חליפי גברים, מאפשר להעביר את הגברים לתפקידים אחרים. שיקול נוסף הוא הרצון שלנו להביא למיצוי טוב יותר של השירות".

בנות באמת לוחמות בצבא?

"יש לי חדשות בשבילך, יש נשים בתפקידי לחימה. עכשיו, במערך המילואים, שיבצנו מעל עשרת אלפים קצינות וחיילות מילואים. במבצע 'חומת מגן' היו כמעט מאה מתגייסות. שילבנו את הנשים בכל המערך הטכני, יש פלוגת לוחמות חי"ר, לוחמות אב"ס, מפעילות המרים, מאות בנות במג"ב ומאות מדריכות".

על תקן מורות

"לא, זה תחליף לוחמים אמיתי. מדובר בתפקידי שטח מאד משמעותיים".

הנשים הפתיעו אותך?

"אני לא יכול להגיד לך שזה הפתיע אותי, מדובר בתהליך. לאורך השנים האחרונות ראינו שזה מצליח, זה לא היה רעם ביום בהיר. ראינו שיש פוטנציאל משמעותי. שילוב הנשים בחברה הישראלית שונה מבעבר. יש יותר נשים קרייריסטיות, יותר נשים באקדמיה. צה"ל זו המערכת הכי מתקדמת ופתוחה לשינויים. זה הצליח בשל האמונה של הרמטכ"ל, שאול מופז, ובזכות נשים שהוכיחו את עצמן. אני חושב שכל מפקדי צה"ל קיבלו את הנשים בברכה".

לגברים החיילים והמפקדים היה קשה עם הנשים.

"במפגש בין גברים ונשים יכולים להיות חילוקי דעות ומתח, בלי קשר לצבא. אך במהות, תפיסת המערכת היא שהשילוב נכון".

30 אחוז מהנשים בישראל אינן מגויסות לצבא בשל הצהרת דת. כל מי שטוענת שהיא דתייה, מיד משוחררת מהצבא?

"אנו מקבלים את ההצהרה, אלא אם אנחנו חושדים בהצהרה כוזבת, ואז משתמשים בשירותי חוקרים פרטיים. אם יש לנו הוכחות מצולמות, אנו מגייסים אותן".

כלומר, ברור לך וגם לי, שיש היום משתמטות רבות, שמתחזות לדתיות.

"אין לנו כוח אדם, שיכול לבחון כל מקרה לגופו".

 

בגובה העיניים

 

תת אלוף זמיר, 44, נשוי לחנה, מנהלת חטיבה בתנובה. לבני הזוג שלושה ילדים. יעקב, 20, התחיל קורס טייס ונשר וכיום משרת ביחידה מבוחרת. הדר, בת 17, לומדת בתיכון בן גוריון בעיר, ושאולי, בן 11, עולה לכיתה ו'. הם מתגוררים בדירת קרקע מטופחת ומעוצבת להפליא בנס ציונה. לעיצוב הפנים המרהיב אחראי זמיר, שגילה שהוא נמשך לתחום, ולא מוצא מכלל אפשרות שאחרי הפרישה, יבחר בו כקריירה שנייה. הוא אדם נינוח, נעים, אדיב, מתנשא לגובה 1.86 מטר ומדבר בגובה העיניים. זמיר נולד בגבעתיים לתקווה, מורה למתמטיקה, ויעקב ז"ז, רואה חשבון, שהגיעו לארץ מעיראק בשנת 49'. בתקופת לימודי התיכון בטכניקום, התלבט בכושר מנהיגותו והיה מדריך בנוער העובד והלומד. בתקופה זו חלם להיות משפטן. בהמשך התגייס לנח"ל ושירת בקיבוץ נען הסמוך לרחובות, שם הכיר את אישתו לעתיד, חנה, ששירתה אף היא בנח"ל בקיבוץ נען.

קציני צבא רבים בחרו בפוליטיקה מקומית עם שחרורם. הרעיון עלה בדעתך?

"מה שמאפיין אותי לאורך כל החיים זה לעשות הכי טוב את מה שאני עושה היום. זה תמיד היווה בסיס מערכתי ואישי טוב להמשך".

 

גיבוי מלא

 

זמיר שירת בנח"ל, עבר לבקו"מ ויצא לקצונה. בתחילת דרכו, לא היה בטוח שהוא מעוניין בקריירה צבאית וחתם קבע משנה לשנה, עד שיצא ללימודים. הוא סיים תואר ראשון במדעי החברה ותואר שני במנהל עסקים, והחליט להישאר בקבע. "מי שיכול לתרום לצבא צריך לעשות את זה. אני לא מצטער. כל התפקידים שביצעתי עד היום היו מעניינים ואתגרים".

מסלול קידומו הצבאי היה מהיר. מדי שנתיים בממוצע החליף תפקיד, בין היתר, היה ראש מינהל גיוס כוח אדם בזרוע היבשה, קצין שלישות של חטיבת המילואים במלחמת לבנון וקצין שלישות בחטיבה ששירתה בשומרון ובגולן. את הבית ראה בסופי שבוע, אחת לשבועיים.

היו לך נקיפות מצפון?

"לא זוכר, אבל אישתי זוכרת".

 

מצבר אנושי

 

זמיר, איש עבודה, מתעורר מדי יום בחמש בבוקר, לעיתים אף קודם לכן. בשעה שש הוא כבר במשרד. "אני תמיד אומר שאין משמעות לשעה שאתה קם. יש כאלה שהשעון מצלצל בעשר בבוקר, וקשה להם להתעורר. לכל אדם יש מצבר אנושי. המצבר האנושי זה הסיפוק האישי ותחושת העשייה. כשיש לך סיפוק, אין לך בעיית עייפות".

יחיאל שייביץ, 55, כלכלן ומהנדס במקצועו, הוא חבר טוב של זמיר מהצבא ועד היום. "כקצין צעיר הוא עשה רושם טוב", אומר שייביץ, "לא התבלט ולא עשה פוזות, פשוט עשה את העבודה. הוא היה דומיננטי כבר מהיום הראשון. ליוויתי אותו בכל שרשרת התפקידים, הפרידות וההתחלות החדשות. כולם התפעלו מכושר העבודה המדהים שלו. בשעה חמש בבוקר הוא מתעורר, בשש הוא כבר במשרד ונשאר עד שנגמרת העבודה. זו הייתה הסיבה שהוא הצליח בתפקידים שלו והשתלט עליהם תוך זמן קצר. במשך השנים ראיתי את הערצת הפקודים שלו אליו. כשעלה בסולם הדרגות הוא לא התקלקל אלא השתבח עם הזמן מדבר עם אנשים בגובה העיניים".

זמיר: "יש לי תפיסה שאומרת שאם מישהו רוצה להגיע לאיכות ביצוע של תשעים אחוז, הוא צריך להשקיע מאה אחוז. כדי להשיג את עשרת האחוזים הנותרים, צריך להשקיע עוד מאה אחוז. אני משתייך לפרפקציוניסטים שרוצים הכל מושלם".

 

360 מעלות

 

בין התפקידים שמילא זמיר, הוא היה מפקד קורס קצינים של חיל הקשר וראש ענף קצינים בבה"ד 11, בית ספר לכוח אדם ומשאבי אנוש. "כשאתה עוסק בכוח אדם, אתה רואה את הדברים בתמונה הרחבה. 360 מעלות של משאבי אנוש מכל הכיוונים, מבחינת הפרט וגם מבחינת הצבא".

אז תכל'ס, מה קובע, הפרט או הצבא?

"התמהיל של רצון הפרט, נתוניו וצרכי המערכת זה מה שקובע. על פי הנתונים שבידי, כ- 80 אחוז מהמקרים אנחנו נותנים מענה לדילמה הזו".

אבל תמיד יש כאלה שלא מרוצים. מה עושים איתם?

"רבים מאלה שאינם מרוצים בהתחלה, לא מעונינים, בהמשך השירות, להחליף תפקיד. כשאדם משרת ואינו שבע רצון מתפקידו, הנושא נבחן על ידי המפקדים, ואם יש הצדקה לכך, נבחנת העברה מן התפקיד".

איך אתה רואה את החברה הישראלית דרך הצבא?

"מדובר בחברה עם הרבה מאד קטבים. הצבא הוא גוף שמממש את חזון כור ההיתוך של בן גוריון, אם כי בהיבטים שונים מבעבר. ויש גם פרדוכסים. בחברה הישראלית יש 15 אחוז עולים חדשים, אבל בין המתגייסים הם 25 אחוז. שילוב העולים החדשים היה הצלחה יתרה. מגיעים לשירות מיטב העולים, גם בתפקידי פיקוד".

איך מתייחסים לאתיופים?

"לפני שנתיים הצבא יזם את פרויקט 'עתידים' במסגרתו צה"ל לוקח אתיופים מעיירות פיתוח, מלווה אותם, משלב אותם בלימודים אקדמאים בשנה הראשונה בצבא. השנה גייסתי 60 אתיופים שיש להם פוטנציאל טוב אבל אין להם כסף ללימודים אקדמאים. דחינו להם את הגיוס בשנה והם עושים מכינה בתנאי פנימייה. בלי הפרויקט הם לא היו מגיעים ללימודים, בגלל סיבות כלכליות. אתה לוקח אנשים עם אפס סיכויים ונותן להם הזדמנות לשפר את החיים העתידיים שלהם. יש בזה סיפוק אדיר".

איך החברה הדרוזית משתלבת כיום?

"צריך לזכור שהדרוזים מגויסים על פי החוק, לעומת הבדווים, שבאים מרצונם. בעבר היו היקפי גיוס גבוהים. בשנתיים האחרונות יש ירידה בהיקפי הגיוס של הבדווים. השילוב של הדרוזים מצוין, והם פתוחים לכל יעדי השיבוץ בצה"ל. איפה ששילבנו אותם הייתה הצלחה".

 

צרכן אקטואליה

 

הוא צרכן כפייתי של אקטואליה, וחוטא לעיתים גם בקריאה, בעיקר של ספרות מקצועית. "אני חייב להגיד שאחד הספרים שהשפיעו עלי הוא 'מי הזיז את הגבינה שלי', זה ספר שהפך לספר לאומי. קראת אותו מספר פעמים. הפנמתי את תפיסת המוטיבציה ואת היכולת לעורר ולהוביל שינוי, ואת זה אנחנו עושים כל הזמן. כוח אדם בצבא זה לא מה שהיה פעם. היום אנחנו יותר קרובים לחברת כוח אדם שמתאימה את הצורך לחיילים ואת החיילים לצורך, עד כמה שאפשר וניתן, לא תמיד זה אפשרי".

זמיר מגדיר עצמו כאדם מציאותי, שלא מחובר לנושאים רוחניים וחי את המציאות בצורה הטובה ביותר שהוא יכול. לכל תפקיד שהיה לו עד כה, התייחס כאילו הוא האחרון. "זו התייחסות נכונה לתפקיד. כל אדם צריך להסתכל על כל תפקיד כאילו הוא הטופ. זה הביא אותי לכך שהתקדמתי מהר יחסית ולתפקידים מאתגרים. הידיעה שבכל החלטה שלי אני משפיע על החברה הישראלית, מאתגרת ומעלה את הדריכות האישית. אני יודע שלכל החלטה יש השפעה על מי שמתגייס ומי שלא, וכל החלטה משפיעה על כל בית בישראל".