המתקפה על ספקי האינטרנט הישראלים טרם הסתיימה, אך חשבון הלחימה האלקטרונית הדו-כיוונית שמתנהלת בשבועות האחרונים כבר בידינו. הספרה אפס מסומנת בבירור מתחת לטור הרווח.
למרות שכל ספקי האינטרנט הגדולים סבלו מההתקפות, את המכה הקשה ביותר ספגו גולשי נטוויז'ן והאתרים המתארחים בשרתי החברה. הסיבה פשוטה: נטוויז'ן היא המארחת העיקרית של אתרי האינטרנט הגדולים.
נטוויז'ן, שפגיעה נוספת וקשה ביוקרה שלה כחברת תשתית איכותית היתה דרושה לה בערך כמו הצורך של תושבי יפו ג' במי גשמים נוספים, הזדרזה לשחרר הודעה לעיתונות בעקבות המתקפה: "נטוויז'ן נחשפה לאלימות קשה, אשר הנה חלק מהמאבק המתנהל בין ישראל לגורמים פלסטינים. אלימות זו, אשר באה לידי ביטוי בהתקפות של האקרים בניסיון להפיל את האתרים הרשמיים של מדינת ישראל, גרמה לחסימה של תשתיות האינטרנט של נטוויז'ן ופגיעה בשרות המסופק ללקוחות החברה". על החתום, גלעד רבינוביץ', מנכ"ל נטוויז'ן.
אבל חשוב לקרוא גם את מה שלא נכתב בהודעה של נטוויז'ן. כדברי רבינוביץ', המאבק הנוכחי מתנהל בין שני צדדים. המתקפה הנוכחית נגד אתרים ישראליים מצד מדינות ערב ואוניברסיטאות באירופה ובארה"ב היא אמנם אלימה ובלתי נסבלת, אך קדמה לה אלימות קשה לא פחות של גולשים ישראלים.
זעם קדוש הוא יועץ רע
לוחמי קומנדו-מודם נועזים מטעם עצמם ביקשו להפיל את אתר החיזבאללה, את אתרי הרשות הפלסטינית, את אתר סי אן אן, וכל אלה שהם "נגדנו". אבל, מסתבר, שזעם קדוש הוא יועץ רע.
אותה מתקפה, שייצגה כביכול אינטרסים ישראליים, הובילה למתקפה נגדית שבגללה הושבתו אתרי אינטרנט ממשלתיים ופגעו במאות אלפי גולשים ישראלים שלא היו בין האלפים שנטלו חלק במתקפה. המתקפה ההרואית ומתקפת הנגד הובילו לשיתוק אתר משרד החוץ, הגורם היחיד באינטרנט שהסביר את המדיניות הישראלית.
בניגוד למציאות האוף ליין, הקבלה של "האחר" באינטרנט אינה אפשרות ששמורה ל"יפי נפש" בלבד. בסביבת רשת, גולש מקטאר מחזיק בכוח מיחשוב דומה לגולש מרמת גן, והאיזון האסטרטגי ביניהם מחייב איפוק הדדי. כל פעולה תגרור בהכרח פעולת נגד התוקף בנשקו שלו. מדובר במשחק סכום אפס.
ספקי האינטרנט הישראלים מעדיפים לישר קו עם רטוריקה של "כולם נגדנו", מאשר להבין שהסדר חייב להתחיל אצלנו בבית. ייתכן שהרעיון של שלילת הגישה לאינטרנט מאותם גולשי "דולר ליום", שמנצלים לרעה את החשבון שלהם, זר לחלוטין לאוריינטציה השיווקית הטהורה שלהם. אולי רק לאחר שאותה השתוללות פרועה תוביל לנזקים כלכליים חמורים יותר, הם יבינו.
רשת ישראלית, שטח הפקר
במידה רבה, ספקי האינטרנט הישראליים הם שבישלו את הדייסה הסרוחה הזו. בשנים האחרונות הם התמקדו בפעילות שיווקית טהורה, ופיתו ישראלים להתחבר לאינטרנט. על פי נקודת ראותם, האחריות לאיכות הגלישה של הישראלים ברשת היא אחריות טכנית בלבד. הם לא חשבו לרגע, שיש להן אחריות על התנהגות אותם גולשים בעולם המקוון, שהם שומרי הסף שלו.
בעיני רבים, הרשת נתפשת כשטח הפקר, בו כל אחד חופשי לעשות כראות עיניו. אך הרשת היא לא שטח כבוש. קיימת בה מסורת של כללים ומוסכמות, של שימוש לגיטימי בטכנולוגיה ושימוש שאינו כזה. רוב מכריע של הגולשים באינטרנט מציית לכללים, ומתייחס בעוינות לאלו שלא יודעים להתנהג.
לא קל לו, לגולש הישראלי שבעבר מצא ברשת סדק צר דרכו חמק מהמציאות הקשה בחוץ לשעה או שעתיים של גלישה איכותית. הסדק הצר הולך ונסתם ברפש הדיגיטלי, שהוא הכל מלבד שקט. בערוצי צ'ט IRC רבים הישראלים אינם רצויים. זה זמן רב שרשת דאל נט מקיימות חרמות ארוכים על מנויים של ספקי האינטרנט הישראלים, כעת מדובר בחרם על לקוחות אינטרנט זהב, בעבר הוחרמו נטוויז'ן ואחרות (וסביר להניח שיוחרמו שוב).
גם בימים חסרי חרמות ערוצי השיחה הישראליים ברשתות ה-IRC השונות הם בלתי נסבלים. מיד לאחר הכניסה לערוץ מופיעים על המסך אין ספור חלונות קופצים, הצעות מסחריות, שטויות צבעוניות בעברית עילגת וקללות. גולשים שנעלבו או נפגעו מהודעת דאל נט שהם אינם רצויים ברשת, אבל תומכים בהתקפות "הלגיטימיות" נגד אתרי החיזבאללה ואתרי מדינות ערב, צריכים לדעת שמדובר בגזרה שווה.
גולשי ה"דולר ביום", שמתחברים לאינטרנט בעזרת תוכנות צבעוניות, "אשפים" בעברית, ממהרים לתרום לזמזום הדיגיטלי המתעצם. אף אחד לא מסביר להם שמכתבי שרשרת הם מזיקים, ושאיש לא יזכה אותם בטיול חלומי לדיסני וורלד אם ישלחו את המכתב ל-10 ממכריהם, ושאתרים לא נחלקים לכאלה שלגיטימי לתקוף אותם וכאלה שלא לגיטימי לתקוף אותם.
תדמית הישראלי ברשת: בריון
הרשת אדישה למאבקים לאומיים ומבדילה רק בין התנהגות מקובלת ברשת לזו שאינה כזו. שרת שמארח אתר "עוין" עשוי לאחר גם אתר "אהוד". לאחר שיותקף שרת כזה הוא יחסום את כל אתריו לגולשים ישראלים, ולאחר מכן עשוי החרם להוביל גם לשרתים שקשורים אליו וכן הלאה.
ובעיני גולשים באירופה ובארצות הברית הרשת הישראלית נראית רע מאוד. הגולש הישראלי הממוצע נתפש כבריון, חם מזג ואינו מסוגל להקשיב או לקבל את "האחר". התנהגות כזו מכריחה את ארגוני זכויות האדם באינטרנט לעמוד לצד האתרים המותקפים, שבוודאי אינם מייצגים מסורת של סובלנות אך בזכותה נתפשים כאלה שחופש הביטוי שלהם בסכנה.
הגלש"צ (גולש על העצבים) הממוצע הוא אדם צעיר, מתחת לגיל 18, או גולש חדש, שנתיים ברשת או פחות. ככל שהוותק באון ליין עולה, מחלחלת התובנה שכל ניסיון לחסום מידע ברשת הוא איוולת. לוחמת המידע היעילה ביותר היא מנ"מ, מידע נגד מידע.
ספקי האינטרנט יספקו תרומה צנועה אך חשובה להפחתת הזיהום הדיגיטלי של הגלש"צים אם יפנו חלק קטן מתקציבי השיווק שלהם למדיניות של "מקל ומודם". מצד אחד, יסבירו לגולשים מה מותר להם לעשות ברשת ומה נחשב בלתי לגיטימי. מצד שני, יתגברו את מחלקות ה-abuse שלהם, המפקחות על גולשים אלימים וסוררים, ויספקו למחלקות אלה שיניים.
כך, לא יופתעו אותם גלש"צים כאשר ימצאו בתיבת הדואר האלקטרוני שלהם הודעה תקיפה אך מנומסת. בפעם השנייה הם יקבלו התראה פחות מנומסת ובפעם השלישית ייחסם חשבון המשתמש שלהם.