שם רע לטרור

אם היה 'סולם ריכטר' למדידת אלימות, זו של מנדלה הייתה בקושי נרשמת, בעוד זו של ברגותי הייתה מפוצצת את מכשיר המדידה. אלון ליאל, שהכיר אישית את שניהם, עורך השוואה בעקבות ועידת יוהנסבורג

נלסון מנדלה היה ממנהיגי המאבק הבלתי אלים באפרטהייד מאמצע שנות ה-50. ב-1961, לאחר שהתחוור לו מעל לכל ספק שאין עם מי לדבר והאפרטהייד אינו מתכוון להשתנות, החליט לעבור למאבק מזוין. בזיכרונותיו כתב מנדלה בסוגיה זו: "חשתי שהאלימות תתחולל אם נפתח בה ואם לאו. מוטב שננחה את האלימות הזאת בעצמנו לפי עקרונות שיחסכו בחיי אדם".

המאבק האלים שניהלו מתנגדי האפרטהייד, במשך 31 שנה, כוון ברובו המכריע למתקנים צבאיים ולמתקני תשתית, שסייעו בכפיית האפרטהייד ובהנצחתו. לעיתים נדירות נפגעו אזרחים תמימים וגם אז ללא כוונת מכוון. המאבק האלים באפרטהייד היה ה"טרור" העדין ביותר בהיסטוריה של מאבקי שחרור לאומי.

זכורני היטב שאחד מעמיתיו הבכירים של מנדלה למאבק המזויין, "טוקיו" סחוואלה, סיפר לי איך זעמו חבריו על אנשי אש"פ ,כאשר חטפו מטוסים ובני ערובה בשנות ה-70, והטיחו כלפיהם: "אתם מוציאים שם רע לטרור".

נלסון מנדלה היה זה שהחליט, ביוזמתו, לנטוש את המאבק המזוין ב-1992, כאשר נוכח לדעת שמנהיגי השלטון הלבן מוכנים לפשרה. השיחות הניבו הסכם היסטורי והובילו להפסקת מעשי האיבה וליצירתה של דרום אפריקה הדמוקרטית.

ומרואן ברגותי - הוא וחבריו פנו למאבק מזוין מחודש, לאחר שבע שנים של שיחות שלום רשמיות, בדיוק בנקודה שבה הסתבר, שממשלת ישראל החליטה לסיים את הכיבוש ולהגיע לפשרה היסטורית. וכאשר חידשו את המאבק המזוין, בספטמבר 2000, עשו זאת בצורה הברברית ביותר האפשרית, שהביאה עד לרגע זה לאבדן חייהם של כ-2500 איש, ובהם מאות ילדים ובני נוער. אם היה 'סולם ריכטר' למדידת טרור, האלימות של מנדלה הייתה בקושי נרשמת, בעוד האלימות של ברגותי הייתה מפוצצת את מכשיר המדידה.

ולמרות שההשוואה לברגותי מוציאה למנדלה שם רע, אני סבור שעלינו לשחרר את מרואן ברגותי – באם יסכים לגנות את המאבק המזוין בישראל ולהתחייב לנטשו. להערכתי הגענו בימים האחרונים, לאחר שנתיים של לחימה, לנקודה בה ריסקנו את תשתית הטרור הפלסטיני. אפשר כבר להכריז שניצחנו במלחמה האומללה הזאת. עכשיו נותר - לנו ולפלסטינים גם יחד - לנצח מדינית.

ברגותי מאמין בשלום עם ישראל ובפתרון של שתי מדינות לשני העמים. הוא טעה בענק באמצעים שנקט אך לא איבד, עד כמה שידוע לי, את רצונו בשלום. זה הזמן לרתום את כושר המנהיגות הטמון בו להתקדמות לשלום - כדי שלא יקרה שוב, שישראל מנצחת צבאית ומפסידה מדינית.

 

ד"ר אלון ליאל שימש בעבר מנכ"ל משרד החוץ ושגריר ישראל בדרום אפריקה