רק חבטה קלה

מדוע החליטו בצה"ל לשגר לעיירה טובאס זוג מסוקי אפאצ'י ולא להמשיך בשרשרת ההצלחות של פעולות מעצר מבוקשים מהקרקע? האם הרג של חפים מפשע כבר פחות מדיר שינה מעיני בכירי מערכת הביטחון?

פעולת ההתנקשות הכושלת בטובאס בסוף השבוע, שבה נהרגו 5 פלסטינים ובהם שני ילדים, מעלה תהיות קשות לגבי קבלת ההחלטות במערכת הביטחון.

רצוי להזכיר: הפלסטיני האחרון שחוסל עד אתמול (שבת) בגדה בפעולת "סיכול ממוקד" מתוכננת היה ראש התנזים בשכם, מחמוד א-טיטי. הוא נהרג ב-23 במאי, מירי טנק, כשנפגש עם שניים מפעיליו בפאתי מחנה הפליטים בלאטה בשכם. המידע על מקום הימצאו היה ודאי, והחשש הכבד היה שבתוך זמן קצר יצליח טיטי החמקמק, שלא נתפס במבצע "חומת מגן", להיעלם שוב בסמטאות מחנה הפליטים הצפוף בעולם, ולחזור לפגע.

שלא כמו בתוך רצועת עזה, בהם כוחות צה"ל אינם פועלים באופן חופשי, הגדה המערבית היא כיום כר פעולה חופשי בפני כוחות צה"ל והשב"כ. אין כיום נקודה בגדה, לרבות בית לחם שצה"ל נסוג ממנה, שחיילי צה"ל לא יכולים להגיע אליה בתוך דקות ספורות.

רק לפני שבועיים הירצה קצין בכיר בגדה, בהסבירו את התנגדות צה"ל לנסיגה מחברון, אודות הגמישות המבצעית ממנה נהנים צה"ל והשב"כ בשל השהיה בעיר. "מקור של השב"כ מסתובב ברחוב, רואה את המבוקש שלנו במספרה, מטלפן, ובתוך 5 דקות יש כוח שמגיע ועוצר את האיש", שיחזר הקצין.

מדוע אם כן הוחלט בסוף השבוע לחרוג משרשרת ההצלחות המבצעיות, ולשגר לעיירה טובאס זוג מסוקי אפאצ'י? מחד, ניתן היה, כנראה, להגיע אליהם ללא בעיה גם מן הקרקע, ומאידך, ב"סיכול ממוקד" אווירי מחיר הטעות הוא גבוה. דוגמה לכך קיבל צה"ל רק לפני חודש כשמטוס של חיל האוויר חיסל את סלאח שחאדה ועוד 14 בני אדם בבית בעזה.

גם ב"סיכולים" ממסוקים שבוצעו בשטח בנוי, כמו אתמול, נהרגו חפים מפשע ובהם ילדים: כך היה בניסיון החיסול הכושל של מוחמד סידר בחברון בדצמבר 2001, בו נהרגו שני ילדים בני 10 ו-16, וכך היה גם בחיסולם של שני מנהיגי החמאס בשכם, ג'מאל מנצור וג'מאל דמוני, ביולי 2001, אז נהרגו שני ילדים, בני 8 ו-10 שפסעו ברחוב ונפגעו משברי זכוכית שנפלו מחלונות מפקדת החמאס.

גורמי ביטחון מסבירים כי הכלל על פיו מעצר עדיף מסיכול, וסיכול כירורגי עדיף מהפעלת כוח מיותר, נכון גם היום. העדפת הסיכול ממסוקים על פני ניסיון המעצר נבע מהעובדה שכל הפעילים שנהרגו, וגם שני הפעילים שהצליחו לחמוק, היו בעיצומן של הכנות לפיגוע קשה בישראל כבר בימים הקרובים. "ניסינו לעצור את ג'יהאד סוואפתה ואת רפאת דראגמה כמה פעמים והם חמקו", אמר גורם צבאי, "וכך גם לגבי האחרים". לדבריו, "לא היה ניתן לחכות עם זה יותר, ולקחת את הסיכון שלא נצליח לעצור אותם. הם היו בשלב מתקדם של הוצאת הפיגוע והיה לנו צ'אנס אחד".

הימצאות המבוקשים בתנועה אף הקשתה, ככל הנראה, על לכידתם בתוך מתחם מוגדר ועל מעצרם. צריך לזכור גם כי ירי ממסוקי קרב הוא מדויק מאוד והנזק הסביבתי ממנו נמוך מאוד. בעשרות מבצעי "סיכול ממוקד", פגעו מסוקי האפאצ'י במכוניות המבוקשים או החדירו טילים לתוך חלונות כשרק מי שהיה אמור להיפגע אכן נפגע.

אבל ייתכן שאת התשובה לבחירת השיטה צריך לחפש דווקא במחיר אותו משלמת ישראל על הרג חפים מפשע, ועל הנזק הסביבתי. בשבוע שעבר, בראיון לבטאון חיל האוויר, דיבר מפקד טייסת אפאצ'י, סא"ל י', על יתרונות מסוק הקרב הרואה את תמונת הקרב הכוללת ואמר שלמעט בשטחים הבנויים בצפיפות, דוגמת הקסבה בשכם, עדיפה הפעלת המסוק על פני הפעלת כוחות היבשה.

בסוף הראיון התעכב י' על סוגיית הסיכול הממוקד: "יש בטייסת אנשי צוות אוויר שמתהפכת להם הבטן במשימות האלה", אמר י', "אבל צריך לזכור שבסופו של דבר אנחנו טייסת שמייצרת תוצר מבצעי מכלי טיס. נעשה את זה מחר בבוקר ונעשה את זה בעוד דקה אם נידרש".

בראיון אחר, במוסף "הארץ" התגאה מפקד חיל האויר, אלוף דן חלוץ, בפעולת הסיכול של סלאח שחאדה, וציין שמה שחש טייס כשהוא מטיל פצצה הוא "חבטה קלה באווירון".

כשהמחיר היחיד להריגת פלסטינים חפים מפשע הוא הבעת צער של שר הביטחון ושל דוברת צה"ל, הולכים ומתמעטים הלוחמים שמתהפכת להם הבטן. מה שרובם חשים הוא רק "חבטה קלה באווירון".