מהמם, מהפנט, מרהיב. לא צריך יותר מחמש דקות צפייה כדי להגדיר כך את 'ציפורים נודדות', סרטו של הבמאי ז'אן פרין. הרגשה זו הולכת ומתחזקת ככל שהסרט נמשך. צילומי התקריב של הציפורים במעופם, מעל הרים מושלגים, בקניונים ובנהרות, בסופת שלגים ומעל המדבר - פשוט סוחפים.
על נדידת הציפורים, אחת מתופעות הטבע המרתקות שיש, נעשו לא מעט סרטים. אבל כאן, בסרט של ז'אן פרין, נעשה צעד אחד קדימה. לא עוד סרט שצולם בכמה שעות, ימים או שבועות. אלא מעקב במשך שלוש שנים, על פני 40 ארצות, אחרי מסע הציפורים מהקוטב הצפוני לאנטרקטיקה וחזרה. זירת האירוע של הסרט היא כדור הארץ, כשהאווזים הם השחקנים הראשיים (בעיקר משום שקל לצלמם במעופם). שחקני המשנה הם עגורים, חסידות, ברווזים, עיטים, שקנאים ועוד כ-20 מיני עופות שונים.
בהשתתפות 600 ציפורים-שחקנים
טפרין הפך בית כפרי בנורמנדי לבית ספר לדרמה לציפורים. שם הוא בחר את הציפורים שיובילו את הסרט ו'אילף' אותן. הוא לימד אותן להתרגל לרעש של מנועי המטוסים, הרגיל אותם לראות בבני האדם הורים חלופיים, כשלתפקיד ההורים נבחרו בקפידה אנשים צעירים. הם בילו בחברת הציפורים יום ולילה במשך שנתיים, האכילו אותם, דיברו אליהם, שחו איתם והפכו אותם למשפחה. לבסוף נבחרו 600 ציפורים מ-23 מינים לשמש כשחקנים בסרט.
במשך שלוש שנים תיעדו חמישה צוותי צילום את נדידת הציפורים על פני כדור הארץ. הם עקבו אחרי הציפורים בעזרת גלשנים המופעלים בשלט רחוק, שאיפשרו להם לעקוב אחרי הציפורים שהגביהו עוף בעזרת הרוחות, באמצעות מסוקים, טרקטורונים מעופפים, סירות וממטוס דלתא, מטוס קל שאיפשר להם, בשל צורתו הדומה לציפור, לחדור אל תוך להקות הציפורים במעופן ולבצע צילומי תקריב עוצרי נשימה. הצופה בסרט מרגיש לפעמים כמו חלק מהלהקה.
ה'עלילה' בסרט היא מסען של הציפורים מקצהו האחד של כדור הארץ לקצהו השני. הן חוצות יבשות ומדינות, ערים, הרים, נהרות, אוקיינוסים ומדבריות. הן עפות בכל מזג אוויר, עוצרות לחניית ביניים באגמים, על איים, בשדות שלפני הקציר ובנאות מדבר. רובן עפות בין 12-10 שעות ביום, מדי יום, ללא הפסקה. רק לקראת ערב הן עוצרות לחניית הלילה, לאכול, לשתות ולצבור כוחות ליום המחר הקשה לא פחות. החזקות שורדות את המסע הקשה. החלשות נושרות בדרך, מתות מעייפות, נטרפות על ידי עופות חזקים יותר או בעלי חיים אחרים.
ההשקעה: 20 מיליון אירו
פרין אמר עם השלמת הסרט, כי מראש לא התכוון לעשות סרט אותו מצלמים בכמה שבועות. "זה לא בשבילי. זה לא מתאים לי. לי מתאים לעשות סרט במשך שנתיים-שלוש. לצלם חיים של אחרים, להתבונן בהם, ללמוד לנוע בקצב שלהם, ללמוד את שפתם והרגליהם. אני לא רוצה להביא רק צילומים אקזוטיים, אלא לרדת לעומק האמת של עולמות הזרים לי. לזמן יש ללא ספק תפקיד מרכזי וחשוב בסרט", הוא אומר.
20 מיליון אירו הושקעו בסרט, חלקם במימון חברת התעופה הגרמנית לופטהנזה. בעשייתו נטלו חלק כ-450 איש, בהם 80 חוקרים מרחבי העולם, שאחד מהם הוא ד"ר יוסי לשם, העומד בראש המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים, השייך לאוניברסיטת תל אביב.
הסרט חולף על פני כ-40 ארצות, בהן איסלנד, צרפת, יפן, ארצות הברית, אלסקה, גרמניה, קניה, ספרד, קנדה וניו-זילנד. הוא חולף על פני מרבית נתיבי הנדידה של הציפורים, אך מתעלם מאחד מארבעת נתיבי הנדידה העיקריים, זה החוצה את ישראל, בה עוברות בשנה כשני מיליארד ציפורים מ-280 מינים.
17 טייסים ו-14 צלמים השתתפו בצילומים, כשכל צוות צילום כלל בין שלושה ל-25 איש. לעיתים, כדי לקבל צילומים טובים, יצא צוות צילום יותר מ-200 פעמים לאתר אחד. בסיום הצילומים היו בידי הבמאי משהו כמו 500 ק"מ של חומר מצולם.
הסרט ציפורים נודדות יוקרן מה-19 בספטמבר בסינמטק תל אביב ובאולמות נוספים ברחבי הארץ.