חיים סבן: מלבד בזק, אני בוחן 3-4 עסקאות בישראל

המיליארדר הישראלי חיים סבן מדבר על כסף (רק מזומן) משפחה (הדבר היחיד שאני מוכן לנהל) אינטרנט (עסק מת) פוליטיקה (כל ראש ממשלה שייבחר הוא ראש הממשלה שלי) ולמה אסור להחרים את הסי.אן.אן

ברשימת המיליארדרים של כתב העת הפיננסי פורבס מוערך הונו של חיים סבן, 57, ב-1.7 מיליארד דולר. כשאני מזכיר לו את האומדן, סבן צוחק. "אני לא מוסר פרטים על ההון שלי", הוא אומר, בעברית שנשתמרה היטב למרות עזיבתו את ישראל לפני קרוב ל-30 שנה, "אבל פורבס טועה כאן טעות מרה. טעות גדולה מאוד".

בכמה גדולה טעותו אני שואל, האם אתה שווה כפול מזה? וסבן, אחד הישראלים העשירים בעולם, משיב: "2 מיליארד דולר, 3 מיליארד דולר, מה זה משנה לבן אדם? אתה חושב שאני מרגיש באיזשהו הבדל בחיי היומיום שלי? אני קצת הולך לים וקצת עושה עסקים".

משפחת סבן - אישתו, 4 ילדיהם ואימו - חיה בקליפורניה, סמוך ללוס-אנג'לס, באחוזה רחבה. הביוגרפיה שלו היא סיפור קלאסי של האיש שעשה את עצמו. סבן עלה לארץ בגיל 12 מאלכסנדריה, מצרים, למד בבית ספר חקלאי, עסק באמרגנות, ניגן בלהקת הרוק "האריות", נסע לצרפת, הקים חברה מצליחה לשיווק תקליטים ("לימדתי את הצרפתים איך למכור מוזיקה", הוא אומר, "אבל לא אהבתי להיות שם. עשיתי את הכסף שלי, הגעתי לסיפוק - ועזבתי"), נסע להוליווד, הקים אולפני הקלטה והסרטה ואת תאגיד הבידור העצמאי הנושא את שמו.

באחד מרגעי הברקה הלא-מעטים שלו החל סבן להריץ סדרת טלוויזיה לילדים בשם "פאוור-רינג'רס", אגדה בת-זמננו ממוצא יפאני על חבורת ילדים ההופכים בנגיעת קסם לחבורה של סופר-גברים וסופר-נשים, המצילים את העולם מכוחות הרשע והחושך.

הסידרה, למען האמת, פשטנית, זולה ואף טיפשית, מה שהפך אותה ללהיט עולמי ללא תקדים בתחום הבידור לילדים.

הפופולריות של הפאוור-רינג'רס הביאה למיזוג בין התאגיד של סבן לבין ערוץ הילדים של רשת פוקס, הנמצאת בבעלותו של איל התקשורת רופרט מודרוך. השניים עבדו יפה יחד, הקימו אימפריה שידורית ל"כל המשפחה" (אישתו של סבן, שריל, הפיקה בה סרט משפחתי משלה) עד שהחליטו להיפרד. הם לא הגיעו להסכמה על מחיר האחזקות של כל אחד, ובאוקטובר אשתקד נמכר הערוץ המשותף לתאגיד דיסני. כל אחד משני הבעלים קיבל עבור חלקו כ-1.7 מיליארד דולר. במזומן.

 

מה עשית עם הכסף?

 

"97% מהכסף מוחזק בפקדונות נזילים בבנקים. לא השקעתי כלום במניות, אני מחכה להזדמנויות. את זמני אני מחלק בין המשפחה לבין בחינת השקעות שמציעים לי כל יום, כל שעה כמעט".

 

אתה נהנה מהבטלה? לא חסרה לך ההמולה של ניהול ערוצי טלוויזיה, הפקת תוכניות, קביעת מדיניות?

 

"ממש לא. אני מתהפך רק מהמחשבה על לחזור לשם. היום בו מכרתי את אחזקותי לדיסני היה היום המאושר והמשמח בחיי".

 

מדוע לא השקעת במניות? אתה לא מאמין בהתאוששות קרובה של השוק בארה"ב? אתה פסימי?

 

"בסיסית, אני פסימי. אתה יכול לתייג אותי כ'דב', אחד שמצפה לבורסה חלשה, לפחות לאורך השנה הקרובה. אני לא רואה התאוששות בכלכלת ארה"ב. העניינים יישארו יגעים, ממותנים, אם לא גרוע מזה".

 

מה יכול להיות יותר גרוע?

 

"עוד פיגוע טרור על אדמת ארה"ב, למשל, יערער לגמרי את סדר החיים האמריקני המקובל. מחבל מתאבד באחד ממרכזי הקניות, חלילה, יבריח את האמריקנים מהקניונים. הם יסתגרו בבתים מרוב פחד. זו תהיה מכה איומה למגזר הצרכני, המוביל כעת את המשק. בשיחה אישית אמר לי ראש הסי.אי.איי, ג'ורג' טנט: 'אני מופתע שעד-כה לא חשפנו על אדמת אמריקה מתאבדים עם חגורת נפץ. אני לא מאמין שאין כאלה'. אתה תופס מה זה אומר? זה אומר שהמתאבדים מסתובבים, מוכנים להפעלה, מחכים להזדמנות, ושירותי הבטחון של ארה"ב לא מצליחים לעלות עליהם".

 

אבל הפחד מפני הטרור לא משפיע עכשיו על כלכלת ארה"ב.

 

"הוא כן משפיע. הוא יוצר ומעמיק את האי-ודאות. הוא תורם לקיפאון ולנסיגה בהשקעות. מול הלא-נודע, אנשים נרתעים מלקחת סיכונים. בניגוד אלינו, הישראלים, שלמדו לחיות עם המלחמות ובתוכן, אמריקה לא חוותה מלחמה על אדמתה. לכן האפקט האמוציונלי והכלכלי של פיגוע טרור נוסף עלול להיות קטלני, וההידרדרות נוראה".

 

אתה, בניגוד לרבים, אינך רואה שום סימן לתפנית חיובית במשק האמריקני.

 

"סימן אחד אני כן רואה. ברבעון האחרון של השנה נרשמה עלייה יפה בהוצאות לפרסום. המפרסמים ביזבזו הרבה כסף, וזו בשורה טובה. שוק הפרסום מקדים בדרך כלל את מחזור העסקים, ונותן אינדיקציה טובה למה שעשוי לקרות בעתיד הקרוב. גם שוק הנדל"ן חזק".

 

והאינטרנט?

 

"האינטרנט כעסק? מת. מת לגמרי. לא צפויה להימצא שיטה להרוויח מאינטרנט. המוני המשתמשים לעולם לא ישלמו תמורת גישה לאתרים. מה שניתן פעם חינם - יישאר חינם. הלקוחות כבר התרגלו לכך. אז מאיפה יבוא הכסף? אומרים לי: 'מהפרסום'. אבל הפרסום באינטרנט לא עובד. הוא מרגיז, הוא דוחה, הוא מבריח. האינטרנט מלהיב כהמצאה טכנולוגית ותרבותית גדולה, וכמחולל שינויים במשק. אבל כעסק, אין בו ממש. הוא מסב רק הפסדים".

 

אמריקה-און-ליין, ספקית האינטרנט הגדולה בארה"ב, היא חברה רווחית.

 

"אמריקה-און-ליין מאבדת את השוק שלה. אנשים עוברים לאינטרנט מהיר בפס רחב, מתנתקים מהחייגן הטלפוני, ולאמריקה-און-ליין אין תשובה לכך. זו חברה בשקיעה. הם רק מגלגלים מחזור".

 

היית מושקע בחברות אינטרנט?

 

"מעולם לא. אני לא משקיע בשום דבר שלא יכול לתת תזרים מזומנים חיובי. כשמדברים איתי על כל מיני הגדרות מסובכות של הרווח, אני לא מקשיב. לא מעניין אותי. אני שואל שאלה אחת, שהיא עקרונית: שמתי בעסק כך וכך כסף, כמה כסף אקבל בסוף. בלי בלבולי מוח".

 

אתה מכור למזומנים.

 

"המזומן, מבחינתי, הוא המלך. היה וישאר המלך. אני לא מהמר: כשאני נוסע ללאס-וגאס, אני מתגורר במלון היחיד בעיר שאין בו קזינו ואפילו לא מכונת משחק אחת. הימורים משעממים אותי.בכל זאת, אני יכול להודות בפניך שבתקופת הבועה של מניות האינטרנט לא פעם שאלתי את עצמי אם אני לא טיפש גמור, אם אני לא מפסיד משהו גדול. ידידי קנו מניות של חברות שלפי כל חישוב סביר לא יכלו להחזיר את ההשקעה אלא בעוד 100-50 שנה - ובכל זאת המניות עלו מדי שנה בעשרות אחוזים. ואני, התשואה על כספי היתה צנועה, 12% לשנה. הרגשתי אידיוט. סוף הסיפור ידוע. מי שהצליח לברוח מהשוק לפני המפולת, כל הכבוד לו - יושב על הר של כסף. הרוב לא ברח, ומלקק עכשיו את הפצעים".

 

היום, אחרי שהשערים ירדו ב-70%, אתה לא מתפתה להשקיע בהן?

 

"המניות הוזלו בהרבה, אבל עדיין לא במספיק. הן עדיין יקרות מדי. הציבור הרחב לא חוזר לבורסה".

 

איבד את האמון?

 

"חשיפת פרשיות זיופי הדיווחים הפיננסיים ריסקה את אמון המשקיעים בבורסה. העניין מתגלגל ככדור שלג, שקשה מאוד לעצור אותו. חושדים בכולם, למרות שהרוב המכריע של המנהלים הם אנשים ישרים והגונים, שלא עלה בדעתם אף לא לרגע לייפות מאזנים. נוצרה אווירת חשדנות שבה כל סטייה הכי קטנה בדיווח הכספי, בתום לב או בגלל מחלוקת פרשנית לגיטמית, הופכת לכותרת ראשית בעיתון. שער המניה של החברה הסוטה-כביכול יורד, דירוג האשראי שלה נפגע, היא מתקשה ללוות כסף ונכנסת, על לא עוול בכפה, לקשיים חמורים.

"בתחום זה צריך להיות מורגש בקרוב שינוי; הלא אלפי מנהלים אמריקנים אישרו בחתימתם האישית את האמינות של הדו"חות הכספיים של החברה שהם מנהלים. החתימה האישית של המנהל עוזרת ומרגיעה, אבל לא משקמת את האמון מיידית. אמון נבנה לאורך זמן ונהרס בשנייה. החששות לזיופים ימשיכו להעיב על העסקים שנים, לא חודשים. תראה עד כמה מהר נהרס האמון בין הישראלים לפלשתינים וכמה מסובך יהיה לרכוש אותו מחדש".

 

שנה לאחר ה-11 בספטמבר, איך מתמודד ממשל בוש עם קשיי הכלכלה?

 

"בוש והכלכלה? הנשיא הזה לא עזר. הוא גם לא הפריע - הוא פשוט לא השפיע. הצוות הבטחוני-מדיני של בוש מצויין, הם אנשים נהדרים. הצוות הכלכלי שלו – אסון".

 

אולי מפני שבניגוד לצוות הכלכלי של קלינטון, אין בו יהודים?

 

"אתה אמרת".

 

האם גברה האנטישמיות באמריקה?

 

"לא, אין אנטישמיות. בטח שלא בערים הגדולות, בהן פעילה בדרך כלל שדולה יהודית חזקה, עשירה, בטוחה בעצמה. כל כך הרבה יהודים עשירים חיים באמריקה".

 

והם עומדים על המשמר? הם דואגים לאינטרסים של ישראל?

 

"עכשיו כבר כן. אחרי ההלם הראשון, באה התגייסות. אף מילה נגד ישראל שנכתבת בעיתון אמריקני או נאמרת בטלוויזיה האמריקנית לא עוברת בלי תגובה יהודית הולמת. עיתונים גדולים הוחרמו עד שלא איזנו את הדיווח מהמזרח-התיכון. אני עצמי שקלתי והצעתי לקנות עיתון גדול בארה"ב. פניתי בהצעות רכש למו"לים של שבועונים מובילים כמו ניוזוויק ושל עיתונים יומיים כמו לוס-אנג'לס טיימס ווושינגטון פוסט. הם לא הביעו נכונות למכור".

 

מה רצית להשיג? עיתון מטעם מדינת ישראל? איך חשבת להכתיב לעיתונאים את הדיווח?

 

"בעל העיתון ובעל ערוץ הטלוויזיה לא מסוגל ואסור לו להכתיב שום דבר לעיתונאים. שום דבר. אז מה כן חיפשתי? חיפשתי לקנות אמצעי תקשורת מוביל, שיהיה מקצועי בדיווח ובעיקר בפרשנות, שהיא החולשה הגדולה של העיתונות כאן. חסרים עיתונאים המכירים היטב את המזרח-התיכון, את ההיסטוריה, את הרקע. רציתי איזון, לא הטייה".

 

מה דעתך על הכיסוי של סי.אן.אן את הנושא?

 

"זאת דוגמה למה שאמרתי. סי.אן.אן היתה לעתים תחנת טלוויזיה פלשתינית - למרות שבראש הנהלתה עומד יהודי. רק אחרי שישראל והיהודים עשו סקנדל, סי.אן.אן איזנה את דיווחיה".

 

חברות הכבלים בארץ שוקלות להחרים את סי.אן.אן, כלומר להורידה מחבילת הערוצים. מה דעתך?

 

"אל תעשו את זה, למען השם. אל תפגעו בסי.אן.אן. אסור להחרים את סי.אן.אן בישראל. בשביל מה? למי זה יועיל? לאויבי ישראל. האם בכך תענישו כספית את סי.אן.אן? בוודאי שלא. הם יכולים בקלות לספוג את אובדן השוק הישראלי, הוא קטן עליהם. ישראל והישראלים רק יפסידו מההחרמה. דווקא מפני שזהו ערוץ לא כל-כך ידידותי לישראל, צריך לתת לו חופש ביטוי מלא בארץ. צריך לחבקו. אם תורידו את סי.אן.אן ממסכי הטלוויזיה בישראל, תתנו לו בעצמכם סיבה טובה להיות אנטי-ישראלי".

 

אתה מעוניין לרכוש את השליטה בעיתונים גם היום?

 

"אני לא חסיד של השקעה בעיתונים. זהו תחום עיסקי תחרותי מאוד, שדורש מומחיות רבה".

 

לא תהיה בעל שליטה בעיתון בישראל?

 

"כבר לא. העניין שלי בהשקעה בתקשורת ישראלית עבר לענף הטלקומוניקציה. כפי שאתה יודע, אני מתמודד על רכישת בזק מהממשלה. אני ישראלי, אני יודע מה זה בזק, לא צריך להסביר לי. אני לא נרתע מהמצב הבטחוני בארץ - אני נרתע מהבירוקרטיה".

 

מלבד בזק, יש עוד עסקים בישראל שאתה מתעניין ברכישתם?

 

"אני מתעניין ב-4-3 הזדמנויות השקעה במגזר העיסקי בישראל. מתעניין בשקט, בחשאי. בדרך נס הפרטים עדיין לא פורסמו בעיתונות הישראלית".

 

אתה מכיר אנשי עסקים אמריקנים שמתעניינים גם הם בהשקעות בארץ?

 

"האמת? אני לא מכיר כאלה. אין אנשי עסקים אמריקנים שמוכנים כעת להשקיע בישראל, חוץ מידידי סטנלי גולד משמרוק. אי-הוודאות בארץ מפחידה אותם, אפילו יותר מהטרור. המצב לא ישתנה לטובה עד שלא ייראה פתרון מדיני באופק. המיתון בישראל לא יחלוף מעצמו".

 

בעבר הלא-רחוק תמכת באהוד ברק ובשמעון פרס. האם זזת לימין?

 

"כמו כל הישראלים, אני במבוכה פוליטית. היום הייתי מגדיר את דעותי כ'מרכז-ימינה'. אבל זה לא סופי, דברים משתנים. התפתחויות בשטח עשויות להשפיע עלי, כפי שהאינתיפאדה הפלשתינית השפיעה".

 

במי תתמוך בבחירות בישראל?

 

"לפני הבחירות, באף אחד. אחרי הבחירות, כל ראש ממשלה שייבחר יהיה ראש הממשלה שלי. ישראל עצמה חשובה לי, לא פוליטיקאי כזה או אחר. כששרון מכהן כראש ממשלה, אני תומך בו. הוא מנווט את ישראל בהצלחה בנסיבות בלתי-אפשריות. הוא בסדר גמור. גם שר האוצר, סילבן שלום, בסדר. צריך להגיד את האמת - הוא קיבל קלפים גרועים במיוחד, משק רדוף משברים שאיכשהו שורד".

 

אבל אתה פעיל בפוליטיקה האמריקנית, מזדהה בגלוי עם המפלגה הדמוקרטית.

 

"אני חבר במפלגה הדמוקרטית ומכריז על כך בגלוי. בארה"ב אתה לא משפיע בלי להשתייך לאחת משתי המפלגות, ואני מעוניין להשפיע, להביא לשיפור מתמיד ביחסים בין ארה"ב לישראל. באחרונה תרמתי למפלגה שלי 7 מיליון דולר. הכסף יממן בניית מטה חדש לדמוקרטים בוושינגטון. לפני שנה הקמתי את 'מרכז חיים סבן למדיניות המזרח-התיכון', הפועל במסגרת מכון ברוקינגס היוקרתי. המלך עבדאללה מירדן השתתף בטקס החנוכה. בראש המרכז עומד מכר ותיק שלי, מרטין אינדיק, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל.

"ב'מרכז סבן' מכינים ניירות עמדה, מעלים רעיונות, מציעים פרויקטים, מחלקים מלגות, עורכים סימפוזביונים. מטרתו לספק לפקידות הבכירה בוואשינגטון חומר מקצועי מהימן על מה שקורה במזרח-התיכון. לשמור על אובייקטיביות ולא לשמש עוד פה קולני להסברה הישראלית.

 

אומרים עליך שאתה מפעיל את השדולה הישראלית הכי חזקה באמריקה.

 

"אני מעסיק צוות לא קטן של אנשים, העוקבים אחרי כל ארוע פוליטי שיכולה להיות לו השפעה על ישראל. הם מדברים עם העוזרים של הסנטורים ושל חברי בית הנבחרים. אני מדבר הנבחרים עצמם. כך קידמנו את ההכרזה הפרו-ישראלית הגדולה ערב בואו של שרון לוושינגטון, שאושרה בשני בתי הקונגרס ברוב סוחף. אני שוחחתי עם ראש הסיעה הדמוקרטית, הצעתי לו דרך פעולה והוא קיבל אותה. כששרון ישב עם בוש, בוש ידע שמאחורי שרון ניצב כל הקונגרס. זה השפיע עליו, כמובן".

 

וזו היתה עבודה שלך?

 

"שלי ושל הצוות שלי. אנחנו לא מערבבים גורמים יהודיים אחרים. עכשיו אנחנו שוברים לעצמנו את הראש איך לגרום לכך שישראל תקבל 200 מיליון דולר סיוע מיוחד למלחמה בטרור, שאושר כבר בקונגרס אבל מתעכב אצל הנשיא. זה מתעכב לא מפני שבוש לא רוצה לתת סיוע לישראל, אלא מפני שהסיוע הוא חלק מתוספת של 5 מיליארד דולר לתקציב, שהנשיא מתעקש לבטל. מלחמת הבחירות מתקרבת, ואנחנו נעשה הכל כדי לחלץ את ישראל ממנה. נצרף את בקשת הסיוע לסעיפים תקציביים אחרים, שאינם נתונים במחלוקת".

 

כסף קונה הכל?

 

"כמה שאתה תורם יותר, כך אתה משיג גישה יותר נוחה לפוליטיקאים בכירים. הכסף מסייע להעמיק את הקשרים האישיים. הרי אתה לא יכול תמיד לפנות לפוליטקאי בתעשה לי טובה". אתה צריך לעבוד על האינטרסים שלו".

 

מה תרמת לישראל? לישראלים?

 

"אני אוהב לתרום לאנשים ולמטרות מוגדרות, לא לארגונים גדולים. תרמתי קפטריה ומיזוג לבית-הספר שבח-מופת בתל-אביב, למשל. הרמתי תרומות לחקר הסרטן, לנשים מוכות, לחיילים בודדים, לחיילים משוחררים. מדי יום מגיעות אלי עשרות פניות מישראל לעזרה כספית. אישתי ואני עוברים עליהן, בוחנים אותן יחד עם צוות מומחים מקרן התרומות המיוחדת שהקמתי, ומחליטים. קשה לסרב, קשה להגיד לא. אנשים מבקשים ממני כסף לאוכל, לבריאות, לשיקום. כל בקשה נוגעת ללב, אבל לו היתי נענה לכולן, הייתי מתרושש".

 

יש לך מסר בשבילנו, ערב יום הכיפורים?

 

"עם ישראל חי".