החיים המלאכותיים של וירוס סינתטי

מדענים באוניסרביטת ניו-יורק הצליחו ליצור גרסה סינתטית של וירוס הפוליו, הגורם למחלת שיתוק ילדים והוכיחי לכל הספקנים שיצירת חיים במעבדה היא לא רק מדע בדיוני

השאלה, האם וירוסים הם יצורים חיים, יותר סבוכה ממה שנראה במבט ראשון. הם עונים על הקריטריון של דחף ריבוי ושימור המידע הגנטי מדור לדור, אבל אין להם מערכות מטבוליות עצמאיות וללא "סביבה מארחת" מתאימה הם לא יותר מחבילת חלבונים בתוך מעטפה, שנותנת מחסה למולקולת DNA או RNA קצרה (בה נמצא הקוד הגנטי להתרבות הוירוס). האם אפשר לקרוא לזה חיים? לא בטוח, אבל בטוח שהמדענים מאוניברסיטת ניו-יורק בסטוני-ברוק לא רוצים שכך נתייחס לוירוס שהם יצרו בצורה מלאכותית. הם פשוט מפחדים מהמהומה התקשורתית שתתחולל, אם העיתונות הפופולרית תצא בכותרות כמו "מדענים יצרו חיים מלאכותיים במעבדה: פרנקנשטיין קם לתחייה". כאילו שחסרות להם צרות עם ההגבלות על מחקר בשעתוק (Cloning) של תאים אנושיים.

אבל וירוס הוא יותר מאבן בנין כימית בממלכת החיים. הוא לכל הפחות "תת-מערכת ביולוגית", שחשיבותה להתפתחות החיים כפי שאנו מכירים אותם היום היא מהותית. לסנתז חיידק זה רק יותר מסובך, אבל לא שונה מהותית, מלייצר וירוס - וחיידק הוא יצור חי לכל דבר. הוירוס שסונתז באוניברסיטה הוא מחולל מחלת הפוליו ("שיתוק ילדים"), שהקוד הגנטי שלו צפון בשרשרת RNA שאורכה רק 7,400 בסיסים. המדענים בנו מולקולת DNA תואמת בחלקים והשתמשו באנזימים טבעיים כדי לחבר את החלקים זה לזה ולשכפל ממנה את ה-RNA הסינתטי. אין כל הבדל בין ה-RNA המלאכותי למקור הטבעי ולכן כאשר הם שפכו את המולקולה שלהם למבחנה מלאה בחומר גידול מתאים, התחיל תהליך שיכפול טבעי של הוירוס. התוצאה: מבחנה מלאה בוירוסים מלאכותיים שלכל דבר ועניין הם זהים לטבעיים, כולל היכולת לגרום לשיתוק ופגיעות אחרות במערכת העצבים.

הסיפור הזה לא מתייחס לטכנולוגיה ספרתית ולשבבי סיליקון, אך חשוב שתדעו עליו. זו רק שאלה של זמן עד שהמדענים יקעקעו את החומה האחרונה שמפרידה בין ממלכת החי ובין העולם הדומם. אנו לא יודעים מה אתם חושבים על כך, אך ברור לנו כי צריך לחשוב על כך.