בארבעה באפריל הבחינה פ' מחיפה כי גורם המכונה מ.ח. תיירות מתקדמת מוציא מחשבון הבנק שלה 220 שקל בחודש דרך הוראת קבע. לטענתה, היא מעולם לא חתמה על הוראת קבע כזו. היא ביררה בבנק וגילתה כי הוראת הקבע היא מה-30 באוגוסט אשתקד, ובסך הכל הורדו מחשבונה 1,320 שקל.
פ' התעקשה שהיא מעולם לא חתמה על הוראת הקבע הזו, וכי חתימתה זויפה. וכך מצאה את עצמה נגררת למלחמת עולם מול סניף הבנק שלה, כולל צעקות, עלבונות הדדיים ולחצים שתודה כי מדובר בחתימה מקורית שלה.
היא הגיעה למפקח על הבנקים, למשטרת ישראל ולמועצה הישראלית לצרכנות. בבנק טענו וממשיכים לטעון גם היום שנהגו בפ' באדיבות ובהגינות, וכי מדובר בחתימה מקורית של הלקוחה. יצויין כי החתימה של פ' קלה לחיקוי, וכי החתימה על כתב ההרשאה דומה מאד לחתימות אחרות שלה. בסופו של דבר החליטו בבנק להחזיר לה את כספה במה שהוגדר כאות של רצון טוב ולפנים משורת הדין.
למרות התגובה הקשה של הבנק מתברר כי מדובר בתופעה מוכרת בהחלט במערכת הבנקאות - אם משום מה לא ללקוחות. מתברר, כי עשרות חברות עוסקות כיום בישראל בזיוף או במתיחת חתימות של צרכנים תמימים, על טפסים להוראות קבע. מכיוון שצרכנים רבים אינם בודקים בעקביות ובשיטתיות את חיובי הבנק החודשיים שלהם ואת החיובים לחברות האשראי, ואם נצרף לכך את העובדה שחברות לגיטימיות רבות רשאיות לחייב את הצרכנים לפי שמן המשפטי הרשום, שאיננו בהכרח שמן המסחרי - נקבל מצב שבו צרכנים מגלים את חיובי-הסרק רק אחרי שמחשבונם ירד כסף במשך כמה חודשים.
תחקיר ידיעות אחרונות העלה, כי התופעה מוכרת לכל הבנקים. חלק מהבנקים אף מעבירים בין הסניפים באופן קבוע רשימות של חברות, שהפקידים נדרשים לבדוק בדיקה מדוקדקת את חיובי האשראי שלהן, כדי שצרכנים לא יפלו קרבן לזיופים או חיובים שלא כדין. בחשיפה ראשונה מסוגה (ראו מסגרת) אנחנו מפרסמים את שמות החברות המועברים בתוך המערכת הבנקאית, ככאלה שצריכים להדליק אור אדום אצל הפקיד בבנק - וכמובן שאצל כל לקוח ולקוח.