אתר חדש: מיני ישראל

לא הרחק מצומת לטרון, על הר טרשים קירח שהפך למגן דוד, צמחה לה ארץ שלווה וקסומה; יהודים וערבים מתפללים יחדיו בהר הבית, והשאר מבקרים במוזיאונים או צועדים להנאתם בטיילת. עיירות פיתוח? מתנחלים? פלסטינים? אצלנו? למה?

ספקנים מרירים יאמרו בוודאי שתכליתם של מסעות גוליבר היתה להשיב את המציאות לממדיה הממוצעים, אבל הציניקנים היבשים יקבעו כי מדובר בהתגלמות התאווה האנושית הבלתי מוסברת לשחק אותה אלוהים על חשבונם של מבני ענק, שברוב חוצפתם העזו להזכיר לנו מאיזה צד של צנרת הביוב משתינה נקודת ההתבוננות.

פרויקט התיירות 'מיני ישראל' הוא פסיפס מבנים ואתרים שנבחרו על ידי עירן גזית - המנכ"ל – ואנשי צוותו, לייצג את היפה והסיפורי בארץ ישראל. עד כאן הכל טוב, מין גלויה נהדרת לדודים מאמריקה. אבל אי אפשר להתעלם מהאירוניה ומכפל המשמעות הדבקים במיניאטורת הכותל, למשל, או מיניאטורת מערת המכפלה.

במיני ישראל נזהרים מפוליטיקה כמו מחומצה כלורית, אבל לבחירות של עירן גזית חיים משלהן, ועם כל הכבוד להחלטתו לדגום אך ורק מבנים ש"מספרים סיפור", אלו שנותרו מחוץ לגבולות כנענפוט מעניינים לא פחות ואולי אפילו יותר מאלו שבפנים.

עיירות פיתוח, למשל, לא תמצאו באלטרנטיבה של גזית לישראל, וגם לא התנחלויות. על מתנחלים אין בכלל מה לדבר. אפשר שבין 30 אלף הדמויות הזעירות המאכלסות את האתר (גובה כל אחת מהן 7 ס"מ בממוצע), הסתננו כמה שמזוהות אידיאולוגית עם רעיון ההתיישבות מחוץ לתחומי הקו הירוק, אך הן אינן מאופיינות בקלישאות העוזי והדובון.

גזית אינו רואה אתי עין בעין בעניין זה. לדידו, הר הבית לדוגמה כלל אינו טקסט פוליטי סבוך, והוא מקפיד לציין בגאווה את עמידותו של המבנה הקטן בכל תנאי מזג אוויר, ולספר על קולות התפילה בערבית ובעברית שישמיעו הרמקולים המתוחכמים במקום. יהודים לבושים כדתיים וערבים כורעים על ברכיהם מתפללים זה לצד זה בשלווה של פיוס והשלמה. כמו בחיים? זהו, שלא.

ובכלל, במיני ישראל יש צבא, אבל אין מלחמות. החיילים כלואים בלופ אין סופי של מסדר סיום ייצוגי בבה"ד 1 המוקטן. הם צועדים בסך ללא לאות, ממושמעים כפי שרק בובות ממוכנות יודעות להיות. ביציע רחבת המסדרים ישובות בובות הורים, אולם פני אלה אינן מגלות גאווה או חרדה לבובת הבן הגיבור. עיניהם של ההורים הן נקודות שחורות וקטנות, אטומות מבע, שנמשחו במכחול אמן, כמו לפי דרישת דובר צה"ל.

גזית מספר כי במיני ישראל מבקשים להציג רק את הטוב והיפה. אין בתי קברות או בתי חולים במקום, בוודאי שלא זקנות ששוכבות במסדרון. "אצלנו אין תאונות דרכים, אין שביתות, אין בצורת, אין תורים במשרד הפנים", מתלוצץ גזית, ואולי משתחצן קצת על החיים הפשוטים בארצו.

בתי התפילה ומנזרים, לעומת זאת, יש לרוב, אם כי כוהני הדת אינם נושאים דרשות. באופן כללי, תושבי מיני ישראל (שאורגנו על גבעות האבן והטוף בצורת מגן דוד, לנוחותם של האזרחים הערבים), עסוקים בתפילה, בביקור במוזיאונים, בצעידה נעימה בטיילות או לאורך החומות, ובצפייה באירועי ספורט. לחיים עצמם, ליומיום, לשיכונים או לשינקין, אין שם כל ייצוג. גם לא לקניון עזריאלי, שפשוט לא התאים לקדושת המקום.

 

מיני ישראל נפרדה מהשטחים

 

350 מבנים ימלאו את השורות במיני ישראל. 350 דגמים מוקטנים של מבנים ואתרים שונים ברחבי הארץ. כל הדגמים הם בקנה מידה של 1:25. המקום, למרות שאפשר וישווק כך לקבוצות תלמידים, אינו מוזיאון לתולדות ההתיישבות וגם לא גרסה סקסית לשיעור בגיאוגרפיה של ארצנו הקטנטונת. הנוער לא פראייר, וממילא 'קטנטנות' מעניינת אותו יותר. מאותה סיבה – שכן גם הפוליטיקה לא מעניינת כלל – במיני ישראל אין בכלל פלסטינים.

בישראל האמיתית, לא רחוק מתחומי צומת לטרון, שם ממוקם האתר, מרבית הפלסטינים מצויים בעוצר, בכתר או בסוג אחר של ואקום קיומי. אם יחפצו, בוודאי יצליחו להסתנן אל מעבר לקו התפר, רק כדי להציץ במודל של מערת המכפלה. אלה מביניהם שישתוקקו להצטלם ליד קבר יוסף, ייתקלו באכזבה. שכם אינה חלק ממיני ישראל, גם לא ג'נין, טול כרם ובית לחם. מיני ישראל נפרדה מהשטחים (לשלום? לא ברור), או שסתם מעלימה את הכבושים הפלסטינים שלא מצאו מקום על המגן דוד. כך או כך, לפחות בחזונו של גזית חוזרת ישראל לממדיה הטבעיים, והאיום הדמוגרפי נותר כסיוט רחוק.

החרמון, לעומת זאת, מצוי גם בידיים ישראליות. מצהלות הילדים המשתעשעים בשלג נשמעות למרחוק, ומגיעות כמעט עד לאוזני החיילים הסורים. סליחה, טעות, לשכנים שמעבר לגבול אין כל אזכור במיני ישראל. מוזר. כותרות העיתונים דווקא רואות בסורים חלק בלתי נפרד מהגדרת המציאות הקיומית כאן, וכך גם לשכת ראש הממשלה.

אגב, הייתי שמח להיות מיני זבוב על המיני קיר במיני ישראל כשאריאל שרון יבקר באתר. לשמוע כיצד יסביר לו גזית מדוע יצהר, תפוח, עמנואל וכפר דרום אינן מיוצגות באתר. מי אישר את התכניות? האם זה עבר התייעצות במטבחון? תשיג לי את ראש מינהל מקרקעי ישראל, במיידי!