ראו כתבות נוספות בסדרה בטור מימין
אורך המסלול: שעתיים עד ארבע שעות.אופי המסלול: ברכבל וברגל. איך מגיעים: כדי להגיע למצדה יש לרדת בכביש מספר 90 אל ים המלח, ולפנות מערבה אל הגן הלאומי.
ב-1927 כתב הסופר יצחק למדן את הפואמה 'מסדה' שבה הופיעו המילים: "פתחי מצדה שערייך ואבוא". למדן, שעלה לארץ ישראל לאחר שחווה פרעות ונדודים על אדמת רוסיה ואוקראינה, ראה בצוק הבודד את הביטוי לתחושת הביטחון שכה חסרה ליהודים בגלות.
מבט אחד על ההר הנישא יספיק לכם כדי להבין מדוע נמשכו לכאן מתיישבים לאורך ההיסטוריה.
המדרונות התלולים והצוקים החדים המתנשאים לגובה של יותר מ-400 מטר מעל ים המלח, בשילוב עם האקלים המדברי והקשה, העניקו להר המבודד מערך הגנה טבעי מושלם. למעשה, אלמלא נפרצו בעמל דרכים לראש ההר, לא היתה כל אפשרות להגיע לפסגתו. לכן, לא פלא שכבר לפני אלפי שנים היתה מצדה למשאת נפשם של מבקשי מקלט ושליטים כאחד.
הורדוס היה אחד השליטים הללו. הוא לא הסתפק במערך ההגנה הטבעי של ההר, אלא הקיף את הפיסגה בחומת סוגרים חזקה באורך של 600 מטר וברוחב שהגיע במרכז לכ-300 מטר. בלב המבצר הוקמה מצודה מלכותית ובה ארמונות גדולים, בית מרחץ משוכלל וארמונות קטנים יותר שכנראה שימשו את בני משפחתו של הורדוס.
להגיע אל השער שבפסגת ההר
בחומה האדירה שהקיפה את מצדה נקבעו שלושה שערים. ממזרח שער 'שביל הנחש'. בימים קדומים היה השביל מתפתל בין תהומות, והצועד בו היה הולך עקב בצד אגודל כדי לא למעוד. נסו לשער את ההקלה שחשו המטפסים כאשר הצליחו להגיע סוף סוף אל השער שהוביל לפיסגת ההר. בית השער היה מקורה ומרוצף בלוחות אבן. לאורך קירותיו היו ספסלים (שאיפשרו למטפסים לשבת ולתפוס קצת אוויר), טיח לבן המדמה לוחות שיש ובסמוך חדר המשמר. כיום אפשר להגיע אל השער בקלות רבה, באמצעות הרכבל והגשר. אפילו מי שבוחרים לטפס במעלה שביל הנחש צועדים כיום בבטחה.
בקצהו המערבי של ההר, בראש הדרך העולה על הסוללה הרומית, נמצא 'השער הביזנטי'. השער הזה הוא אחד מהשרידים שהותירו אחריהם אחרוני המתיישבים במצדה: נזירים ביזנטיים שבנו כאן כנסיה והשתמשו בחלק ממערכות המים והמערות למגורים. מדרום לשער זה נתגלו שרידי השער המערבי ההרודיאני.
בחפירות שנערכו לאחרונה מצפון לשער התגלה גלגל עץ. מי יודע? ייתכן שהגלגל הזה היה כאן גם בשנת 73 לספירה, והיה 'עד' לכיבוש ההר על ידי הרומאים.
בחלקה הצפון מערבי של מצדה נמצא 'שער המים'. מהשער הזה ירדה דרך צרה ומפותלת עד למערכת בורות המים החצובים בצלע המערבית של ההר. כיום הגישה אל חלק מהבורות היא בשביל המסומן, שבתחתית שביל הסוללה.
כשתגיעו לפסגת ההר, אל תחמיצו את הביקור בארמון הצפוני, המבנה המרשים ביותר במצדה. עד היום לא ברור בדיוק איך הצליחו הבנאים הקדמונים להקים את הארמון הזה: המבנה צמוד לצוק הסלע הצפוני ונראה תלוי על פי תהום.
הורדוס לא הסתפק בזה: על פסגתו של אחד ההרים השחונים בתבל, הוא הקים דווקא בית מרחץ, ולא סתם בית מרחץ, אלא מתקן מפואר ומשוכלל. בית המרחץ שוחזר בדייקנות מרשימה, כולל החדר החם בעל הרצפה הכפולה שניצבה על 200 (!) עמודים. בנוסף, הוקמו על הפיסגה 29 מחסנים גדולים. בחפירות התגלו מאות כלי חרס שבהם אגרו המתיישבים כמויות עצומות של מזון. כך, בשילוב נדיר של תנאים טבעיים ופעולות אדם, הפכה מצדה לצוק כמעט בלתי ניתן לכיבוש.
סמל למלכות ישראל של סוף ימי בית המקדש השני
בדצמבר 2001 הכיר גם האו"ם בחשיבותו של ההר: אונסק"ו הכריזה על גן לאומי מצדה כאתר מורשת עולמי. "ההנצחה של מצדה ברשימה זו מבטאת את ערכה האוניברסלי היוצא מן הכלל הראוי להגנה למען האנושות", נקבע בהחלטת אונסק"ו. "מצדה היא צוק הררי מבודד המהווה ביצור טבעי בנוף בראשיתי מרהיב המשקיף אל ים המלח. מצדה מהווה סמל למלכות ישראל של סוף ימי בית המקדש השני ולחורבנה האלים. היא היתה המעוז האחרון של לוחמי חירות יהודים מול הצבא הרומי בשנת 73 לספירה".
מצדה נבנתה כמכלול, ארמון-מבצר בסגנון הקלאסי של האימפריה הרומית הקדומה, על ידי הורדוס הגדול, מלך יהודה, בשנים 37-4 לפני הספירה".
"המחנות, הביצורים וסוללת התקיפה המקיפים את מצדה, מהווים את מערכת המצור הרומית השלמה ביותר ששרדה עד ימינו".
רשות הטבע והגנים משקיעה משאבים רבים כדי לשמר את האתר, והיא נעזרת לשם כך במיטב אנשי המקצוע בעולם. בנייה מחדש של קירות שקרסו ושיקום מבנים הרוסים, משלימים את המבנה המקורי של מצדה. לפיסגת ההר ניתן להגיע כיום ברכבל משוכלל ביותר. הרכבל יוצא לדרכו מהמבואה החדשה, שבה מתואר סיפורה ההיסטורי של מצדה דרך תערוכה וסרט.
הכותבת היא מנהלת מרכז מבקרים ערד, רשות הטבע והגנים.