קובי אלכסנדר: אני נשוי לקומברס

חברת קומברס, מספינות הדגל של ענף ההיי-טק הישראלי, צנחה משווי של 22 מיליארד דולר ל-4.1 מיליארד בשנתיים האחרונות, פיטרה יותר מ-2,000 עובדים בשנה האחרונה, ועברה להפסד בשני הרבעונים האחרונים - אבל לקובי אלכסנדר, היו"ר והמייסד, אין שום תוכניות לעזוב; קומברס בדרך הנכונה ותצא מחוזקת מהמשבר, הוא מצהיר ומבטיח: עד עכשיו עסקנו בהגנה, עכשיו הזמן לעבור להתקפה

"אני לא מתכנן לעזוב. אני נשוי לקומברס. זו אשתי השנייה, והיא הרבה יותר תובענית מאשתי הראשונה", אומר קובי אלכסנדר, מייסד ויו"ר חברת קומברס. לא קל ליו"ר חברה לקיים ראיון עיתונאי לאחר שפיטר יותר מ-2,000 עובדים בשנה האחרונה (600 מהם בקיץ האחרון), אבל אלכסנדר לא נראה כמי שמרגיש צורך להתנצל. "נאלצנו לעשות את מה שהיינו חייבים לעשות - להתאים את ההוצאות להכנסות", הוא אומר. "כמו שהתמודדנו עם צמיחה כמעט ללא תקדים, אנחנו מתמודדים עכשיו עם הבעיות. נושא הפיטורים היה מאוד קשה, אבל הכרחי. נאלצנו להיפרד מאנשים טובים, שנתנו את הנשמה. זה לא קל, אבל לא היתה ברירה".

"עד עכשיו", הוא ממשיך, "עסקנו בפעילות 'הגנתית', באמצעות רה-ארגון והורדת מצבת כוח-האדם. עכשיו צריך לעבור להתקפה, מכיוון שקיימות הזדמנויות בשוק הטלקום, ומאחר שהמתחרים הרבה יותר פגיעים מאשר היו בעבר. אנחנו בודקים הזדמנויות כל הזמן". אילו הזדמנויות, הוא מסרב לפרט.

 

נמשיך להיות אחת מספינות הדגל

 

אלכסנדר לא רגיל לסיטואציה, לאחר שבמשך העשור האחרון פונק על-ידי התקשורת, ולא בכדי. קומברס, הרשומה בארה"ב ומנוהלת משם אך מרבית פעילות הפיתוח והייצור שלה מתבצעת בארץ, היתה פנומן במושגים פיננסיים - אחת ההצלחות הגדולות ביותר של יזמים ישראלים בעולם. החברה היא הספקית הגדולה בעולם של תאי דואר קוליים ובין שלוש הגדולות בעולם בתחום טכנולוגיית ה-SMS (העברת הודעות טקסט בטלפונים סלולריים). בשיאה, בתחילת 2001, היה שוויה כ-22 מיליארד דולר. היום הוא מגיע ל-1.4 מיליארד דולר.

בגלל המשבר בענף התקשורת צמצמו חברות תקשורת את רכישות הציוד החדש, במקביל לרוויה שנוצרה בשוק, וכתוצאה מכך החלו מכירות קומברס לצנוח, ואיתן המניה. כבר שלושה רבעונים רצופים שהחברה סובלת מירידה חדה במכירות ומתקשה לעמוד בתחזיות הפסימיות שלה עצמה. בשני הרבעונים האחרונים עברה מרווח להפסד.

למרות הכול, אלכסנדר מסרב להראות סימני התרגשות מהמצב, אם כי לדבריו מתלווה טון מובהק של זהירות, וניכר בו שהוא בוחר את מלותיו בקפידה. במשרדו הכמעט נזירי באחד מבנייני החברה ברמת החייל, שזוף בתום חופשה אך רחוק מלהיות נינוח, הוא מתיישר בכיסאו ומפטיר: "שווקים תמיד עולים יותר ממה שהם צריכים לעלות, ויורדים יותר ממה שהם צריכים לרדת - עד שהם מגיעים לנקודת איזון. זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה וגם לא האחרונה. אבל שווקים מתקנים את עצמם. אני מאמין גדול בשיטה הקפיטליסטית ובכוחות השוק".

אלכסנדר מעיד על עצמו שהוא אדם פסימי: "בעסקים יש לי נטייה לראות את חצי הכוס הריקה, אני אף פעם לא ישן ממש טוב בלילה. לא בתקופות טובות, ולא בתקופות קשות. אני תמיד דואג. אשתי היא האופטימית שבינינו, אז יש תמיד איזון". אבל בכל הנוגע לקומברס הוא דואג לשדר אופטימיות: "אני מאמין שקומברס בדרך הנכונה, ואין לי ספק שהיא תצא מחוזקת מהמשבר ותהיה גם בעשור הזה אחת מספינות הדגל".

לדבריו, התוצאות המאכזבות של החברה לרבעון השני, שהתפרסמו לפני כשבועיים, משקפות את הדינמיקות השונות המשפיעות על השווקים שקומברס משרתת. לדבריו, שתי היחידות העסקיות המשרתות את שוק הטלקום, החברות הבנות קומברס ואולטיקום, שיחד מהוות יותר מ-75% ממכירות החברה-האם קומברס, המשיכו להראות ירידה במכירות בגלל ירידה חמורה בהוצאות ההוניות של חברות הטלפון.

לעומת זאת, ורינט, המהווה כ-21% ממכירות החברה ומשרתת את שוק המודיעין הביטחוני והעסקי, הראתה עלייה במכירות וברווח, בעיקר עקב העלייה בפעילות השוק המודיעיני-בטחוני מאז אירועי 11 בספטמבר.

האופטימיות של אלכסנדר נעשית מסויגת הרבה יותר בכל הקשור להתאוששות ענף הטלקום והשווקים בעולם: "אני לא חושב שראינו עוד את הרע ביותר, הוא אומר. עוד לא הגענו לתחתית בשווקים, אבל ברור שיום אחד תהיה התאוששות".

 

אתה מוכן לתת תחזית?

 

"לא. המשבר ייגמר יום אחד, הוא לא יימשך לעולם ועד. אבל זה כנראה לא יהיה ברבעונים הקרובים".

 

קומברס ערוכה לשרוד משבר ארוך בענף?

 

"אנחנו לא מדברים בכלל במונחים של הישרדות. למזלנו, יש לנו כמה יתרונות ברורים. קודם-כול, גייסנו סכומי כסף אדירים כשהיה אפשר, ויש לנו 1.8 מיליארד דולר מזומן בקופה. אריקסון, אלקטל, נורטל, לוסנט ואחרות יכולות להתקנא בנו. חוץ מזה, יש לנו בסיס לקוחות מאוד רחב ונאמן. אנחנו עובדים על מוצרים עתידיים, ואני בטוח שביום שהשוק ייצא מהמשבר, נהיה ביתרון על כולם".

 

להערכתך גמרתם עם הפיטורים?

 

"לעולם אין לדעת, אבל אנחנו מאוד מקווים".

 

נראה שעד כה טעיתם בתחזיות שלכם ונאלצתם לבצע שלושה גלי פיטורים.

 

"בדיעבד, ברור שהיתה טעות בחיזוי. הטעות היתה של כולם. לוסנט, אריקסון, כל ענף הטלקום, כולם עשו יותר גלי פיטורים מאיתנו. אף אחד לא חזה את גודל הירידה בהוצאות ההוניות. כל עוד השווקים לא יתאוששו, וענף הטלקום בפרט, יזרמו עוד מובטלים לשוק - אם מקומברס ואם מחברות אחרות".

 

יש הרהורי חרטה על ימי הבזבוז הגדולים, על הסטנדרטים שהוצבו בשנות תור הזהב?

 

"זה לא היה משנה את המצב, אבל אין ספק שעשינו כמה טעויות. עשינו, אנחנו עושים ובטח עוד נעשה בעתיד".

 

לא נראה לך שנסחפתם קצת עם השמרנות בהשקעות? אתם יושבים על 1.8 מיליארד דולר בקופה, ואתם למעשה חברה של מוצר אחד.

 

"אני מרגיש יוצא מן הכלל עם הכסף שיש לנו בקופה - יותר מיוצא מן הכלל. היות שיש לנו מזומן, לא היינו צריכים לעשות דברים מטורפים כמו אחרים. למשל אריקסון, שנאלצה להידלל ב-50% בדרך של הנפקת זכויות, והכול בשביל שלושה מיליארד דולר - לא יאומן. זה לא הדבר הנכון כיום ללכת לתחומים שונים, ומזל שלא עשינו זאת בעבר, כי בכל מקרה היינו משלמים הרבה מדי לעומת המחירים כיום. צריך לזכור שביצענו כמה רכישות. אני לא מכיר בענף שלנו משהו שיכולנו לרכוש לפני שנה-שנתיים, שהיה יכול להיות מנוע צמיחה".

 

ועם ההזדמנויות שיש היום, אתם עושים שופינג"?

 

"אנחנו כל הזמן מסתכלים. האמת היא שהיום לא צריך לחפש - כולם באים אליך. יש לנו מחלקה שזה תפקידה".

 

תקופות קשות מתאפיינות במיזוגים ורכישות.

 

"אין ספק. כל שוק הטלקום עומד בפני שינוי מבני עצום. אנחנו הולכים לראות פעילות מדהימה של מיזוגים ורכישות, ויהיו גם לא מעט פשיטות רגל - גם כמה שיתפסו יותר כותרות מוורלדקום. יש יותר מדי ספקי מוצרים (endorsv) בענף. יש 7-10ענקיות, בכללן אריקסון, לוסנט, סימנס, נוקיה, נק ואחרות; יש 50-100 חברות בגודל שלנו; יש מאות חברות בגודל של כ-100 מיליון דולר, ועוד אלפי סטארט-אפים. זה לא יכול להימשך כך, אין לי ספק. גם בתעופה נשארו שתי ספקיות מטוסים גדולות - בואינג ואיירבאס. התהליך הוא בלתי נמנע, כל משבר נגמר כך. לא המצאנו כלום - זה תמיד קורה. אחר-כך יש איזון וממשיכים הלאה.

"שוק הטלקום יחיה לעולם ועד. כולנו משתמשים יותר בטלקומוניקציה. כיום יש בענף מספר בעיות מבניות, שהוא ייצא מהן. שירותי ערך מוסף, שכבר היום תורמים קרוב ל-10% מההכנסות של המפעילים הסלולריים, ימשיכו להיות יותר ויותר חשובים. מספר המנויים הסלולריים גדל כל הזמן, כמות השימוש גדלה, ובעיקר בשירותי ערך מוסף יש עתיד מאוד ורוד.

פוטנציאל השוק של המסג'ינג וה-voice mail (תאים קוליים ו- SMS - א.ר) עוד רחוק ממיצוי. בטלפון הביתי הקווי הנושא בתולי לחלוטין, לעומת הסלולר שתפס חזק. המוצרים החדשים בתחומי המולטימדיה וה-unified messaging (טכנולוגיה שמאפשרת העברת הודעות במגוון ערוצים: סלולרי, זימונית, אי-מייל וכו' - א.ר) הם בעלי פוטנציאל גדול. שירותים כמו הפעלת סלולר באמצעות קול, שליחת אי-מייל מסלולר לסלולר, הקראת טקסט של אי-מייל בסלולר ושירותי הבידור בסלולר עוד בחיתוליהם".

 

אתה לא חושש שפיטורים וקיצוצים ישפיעו על מעמדכם בענף ויהוו חיסרון כשהמשבר ייגמר והמרוץ יתחיל מחדש?

 

"אני חושב שמצבנו טוב משל מרבית החברות בענף. אנחנו כל הזמן מסתכלים ובוחנים. באופן יחסי למתחרינו, אנחנו משקיעים הרבה יותר במו"פ. גם אחרי הצמצומים מדובר על השקעות של מאות מיליוני דולר. לעומת מתחרינו, אני סבור שמצבנו יותר טוב".

 

הבכירים בחברה יפחיתו השנה משכרם?

 

"מעולם לא קיצצנו בשכר, אם כי זה נכון שהוא לא עלה. לא ביקשתי ממנהלי שיעשו זאת. בשנה שעברה התנדבה כל הנהלת קומברס לקצץ בשכרה - אני עצמי קיצצתי ב-90% מהשכר והבונוס שלי. לגבי השנה, ברור שאני ועוד מספר בכירים לא נקבל שום בונוס".

 

ההחלטה להנפיק התקבלה ב-11 בספטמבר

 

בשנות ה-80 עבר אלכסנדר להתגורר בארה"ב, אבל כל קיץ הוא מבלה עם משפחתו בישראל. גם בקיץ האחרון הוא היה כאן. בשיחה איתו ניכר משהו אמריקני מאוד בהתנהגותו, כולל מבטא קל. הוא נוהג לשבץ בשיחה לא מעט מלים באנגלית, ולא מסתיר את הקרבה שהוא חש להוויה האמריקנית.

"אני ישראלי בנפשי", הוא אומר, "אבל החינוך של האמריקנים מלידה להיות 'good person' הוא מדהים בעיני". הוא חולה על הספורט האמריקני ומעורה היטב בחיי הפנאי והחברה של האמריקנים. כשהוא נשאל מדוע בחר להתגורר בניו-יורק, עולה ברק בעיניו כשהוא מתאר את הצעידות הרבות שערך לאורך השדרות של ניו-יורק והסנטרל פארק. בכל זאת, אולי מפני שבעבר זכה להתייחסויות ביקורתיות על בחירתו להתגורר בארה"ב, דבריו אינם נעדרים נימת התנצלות קלה. "אני חי בארה"ב כי אני מנהל חברה אמריקנית",

הוא מסביר. "הלקוחות שלי שם, המשקיעים שם, 98% מבעלי המניות שם". הוא מודע לכך שהחברה נתפסת כחברה ישראלית, וזה לא מפריע לו, הוא אומר, אפילו בימים אלה: "ארה"ב זה לא אירופה, אין תחושה של אנטישמיות, וישראלי זה לא כינוי גנאי".

במהלך השיחה הוא משתף אותנו בחוויית ה-11 בספטמבר שלו, כתושב ניו-יורק: "כשהמגדל הראשון נפל, בדיוק הבאנו אשתי ואני את הבת שלנו ליום הראשון בגן. לא שמענו כלום, אבל אז כשיצאתי ותפסתי מונית, ראיתי אשה רצה בהיסטריה ומבקשת לחלוק איתי את המונית. 20 שנה בניו-יורק, ואף אחד מעולם לא ביקש לחלוק איתי מונית. היא היתה נסערת מאוד, אז נתתי לה את המונית. רק כשתפסתי מונית אחרת, התחלתי לשמוע מה קרה. כשהגעתי למשרד כבר כולם התכנסו והיתה מהומה כללית. במשך שעות רק בדקנו שכולם בסדר, שלא היו עובדים שלנו על הטיסות מבוסטון, שלא היו עובדים במגדלים. כולם בחברה היו בסדר".

עוד באותו היום, בשיחה עם מנכ"ל החברה-הבת ורינט, דני בודנר, החליטו השניים להנפיק את החברה. ורינט מייצרת מוצרים בטחוניים כמו מערכות הקלטה להאזנה, הנמצאות בשימוש גופים מודיעיניים וחברות טלפון, או מערכות הקלטה דיגיטליות בווידיאו למעקב ולשימושים אחרים. אלכסנדר ובודנר הבינו כי מעתה יהיה עניין רב יותר במוצריה. במאי השנה הסתיימה ההנפקה, ובשני הרבעונים הראשונים שלה כחברה ציבורית עברה ורינט את תחזיות האנליסטים. במחצית הראשונה של השנה הגיעה החברה להכנסות של יותר מ-47 מיליון דולר.

 

משלושה נשאר אחד

 

השתלשלות חייו של אלכסנדר היא ללא ספק הגשמה של חלום, ולא מעט יזמים בארץ רואים בו מודל. הוא נולד למשפחה מהמעמד הבינוני שהתגוררה בבניין מגורים סמוך לבית הקברות נחלת יצחק בתל-אביב. האב, צבי, היה בכיר בצבא הקבע, והאם, רחל, מורה. קובי ואחותו הבוגרת, שאולה, גדלו ברווחה יחסית. כשהיה בן שנה נשלח אביו לשליחות בניו-יורק, ועד שהיה בן חמש התגוררה המשפחה שם. אבל כל ניסיון לקשור את אהבתו לעיר או לאמריקנים לתקופה הזאת נתקל בגיחוך. "אני לא זוכר כלום מהתקופה הזאת", הוא אומר.

כששבו לישראל עברו להתגורר בשכונת צהלה בצפון תל-אביב. אלכסנדר למד בגימנסיה הרצליה, אבל נשר בשמינית ועשה בגרות אקסטרנית. אהבתו האמיתית היתה ספורט, על כל ענפיו ("חוץ משחייה צורנית, אני אוהב הכול"), ולכך הקדיש את מרבית זמנו ומרצו. הוא היה שחקן כדוריד בנבחרת הנוער של ישראל, וכן אוהד מושבע של מכבי תל-אביב בכדורסל.

לאחר שירות צבאי בסיירת שקד, השלים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה העברית, עלה על מטוס לניו-יורק, ומאז הוא שב כאמור בעיקר לביקורים. את התואר השני השלים בארה"ב בלימודי ערב, כאשר ביום עבד בבנק השקעות שירסון, היום סולומון סמית' ברני.

בזמן שעבד שם, לאחר חודשים רבים של דיונים, הצליח לשכנע את מנכ"ל שירסון להקים סניף בארץ. אבל אז התגלתה מעילה בחברה אחרת ששירסון הקימה בארץ במשותף עם קונצרן כלל, חברה למכירת ניירות ערך זרים לתושבי חוץ. בעקבות המעילה בוטלה התוכנית להקים סניף בארץ, ואלכסנדר המאוכזב חיפש את המשך דרכו.

חבר הכיר בינו לבין בועז משעולי, מהנדס אלקטרוניקה ישראלי שהתגורר בניו-יורק. לאחר היכרות קצרה ביותר הקימו השניים את אפרת טכנולוגיות, שפיתחה תאים קוליים כתחליף למזכירות האלקטרוניות, ואליהם הצטרף גם גיסו של אלכסנדר, יחיעם ימיני, בעלה של שאולה, שהיה פרופסור באוניברסיטת קולומביה. הם שבו לארץ לתקופה קצרה ושכרו דירה קטנה ברחוב אנדרסן 5 ברמת-אביב, ממנה פעלה החברה הצעירה.

עד מהרה התברר כי לחברה יש מתחרים, אבל השלושה נאבקו להמשיך ולקיים אותה בכל זאת. הם הצליחו לגייס 200 אלף דולר מתדיראן, וכן סכום נוסף מקבוצת משקיעים אמריקנית. ב-86' מצאו חתם קטן ולא מוכר והצליחו להנפיק את החברה, ב-89' היא החלה להרוויח - והשאר היסטוריה.

משעולי עזב תקופה קצרה לאחר שהחלו לפעול יחד. "מאז פגשתי אותו אולי פעמיים בטיסות", מספר אלכסנדר. "אמרנו שלום, שלום - וזהו. אין בינינו כל קשר". גם ימיני העדיף לשוב לאקדמיה ועזב זמן קצר אחר-כך. ימיני, כמו משעולי, יצא אז עם סכום שנאמד בכ-3 מיליון דולר, בתקופה שבה הפסידה החברה סכום דומה לזה מדי שנה. בהמשך התגרש ימיני משאולה, אחותו של אלכסנדר, ומאז ניתק הקשר בינו לבין החברה. הקשר בין אלכסנדר לאחותו, היום דוקטור למחשבים המנהלת חברת היי-טק אמריקנית, הדוק ביותר, והיא מכהנת גם כדירקטורית בקומברס.

אלכסנדר עצמו נישא בגיל מאוחר יחסית, 39, לאחר שהיה במשך שנים רווק מבוקש. את אשתו, חנה, הכיר דרך חברו הקרוב, הפרסומאי יורם באומן. היא עבדה כאחראית על הטרפיק (תיאום בין הגורמים השונים במשרד) במשרד הפרסום באומן-בר-ריבנאי. "נישואיו", הוא אומר, "היו אחד הדברים הטובים שקרו לו, ולדבריו הפך מיד לאיש משפחה מסור ומשקיע. לזוג שלושה ילדים קטנים (הגדול בן 7).

 

"אין סכסוך, ואני אוהד שרוף של מכבי"

 

אלכסנדר לא אוהב לדבר על התעשרותו. כשנשאל בעבר אמר: "אני לא ישן בשתי מיטות ולא אוכל שתי ארוחות - אבל יש דברים שאפשר לעשות כשיש מעט כסף". כשהוא אומר "מעט כסף", הוא מתייחס למאות מיליוני הדולרים שמימש באופציות במהלך העשור האחרון, בשנים שבהן שוויה של קומברס הגיע לערכים מטורפים של יותר מ-20 מיליארד דולר. כיום הוא מחזיק אמנם בפחות מ-1% מהחברה (25 אלף מניות), אך יש לו אופציות לכ-2%.

לדבריו, הוא אינו נהנתן ואינו מכור לסמלי מעמד. הוא עובד כ-70-60 שעות בשבוע, ו"לכל מקום שאני הולך, העבודה אצלי בראש", הוא אומר. מלבד לעבודה ולילדים, הוא מוצא זמן גם לתחביביו: אספנות וספורט. אביו הוא אחד מאספני הבולים הגדולים בארץ, והוא החל לעסוק בכך כבר מגיל צעיר. היום הוא מחזיק באחד האוספים הגדולים ויקרי הערך של שטרות מלפני תקופת קום המדינה וכן שטרות ממחנות הריכוז במלחמת העולם השנייה. עוד אוסף שבו הוא מתפאר הוא אוסף מכתבים של בן-גוריון.

הוא מבלה זמן רב במגרשי הספורט - במשחקי האן.בי.אי בארה"ב או במשחקים של מכבי תל-אביב, כשהוא בארץ. אהבתו לספורט הובילה אותו לפני שלוש שנים להיענות להצעתו של דייוויד פדרמן, יו"ר ובעלי עלית, להיכנס כמשקיע בקבוצת מכבי באמצעות חברה בבעלותו. הוא רכש 25% מהקבוצה תמורת כ-3 מיליון דולר. כיוון שהוא לא נמצא הרבה בארץ, מי שמייצג אותו במכבי הם יעקב קורן ועו"ד חיים סמו.

לפני כחודשיים הביאו חילוקי דעות על אופן ניהול הקבוצה (בעיקר בנושאי חריגה מתקציבים) לפרסום הודעה מטעמו של אלכסנדר, כי בכוונתו למכור את מניותיו במכבי, יחד עם עלית. ההודעה גררה פרסומים בדבר חילוקי הדעות והסכסוכים הפנימיים בין הבעלים בקבוצה, ונראה שאלכסנדר החליט לעשות "פוס". בראיון הוא מסרב להתייחס לנושא כלל.

 

הגעת למסקנה שעדיף לא לערב ספורט ועסקים?

 

"אני ממש לא רוצה להתייחס לנושא מעל דפי העיתון, אלא רק לומר שמבחינתי אין סכסוך, ואני אוהד שרוף של מכבי ואמשיך להיות".