סוף שבוע הספר: הסופרים מדברים

שמונת הסופרים המוכרים בישראל באו להתערב בקהל ולחתום על ספריהם. עמוס עוז, א.ב. יהושע, צרויה שלו, מאיר שלו, רם אורן, אורלי קסטל-בלום, עירית לינור ואיתמר בן-כנען במפגש בלתי-אמצעי על הקהל

 

 

עמוס עוז: קשר אירוטי עם ספרי

 

עמוס עוז חתם על ספריו בשבוע הספר בעיקר לבקשת הוצאת הספרים שלו. לו זה היה תלוי בו, היה נשאר בבית. "לחתום על ספר", הוא אומר, "זה החלק הכי קל של הכתיבה. אם הייתי כותב בקלות בה אני חותם הייתי כותב הרבה יותר ספרים". לעוז יש מעמד מיוחד בסוציולוגיה של הספרות הישראלית: כל אחד מספריו, ראוי או לא ראוי, נכנס אוטומטית למדף הקאנוני של המורות לספרות.

בשנה האחרונה חרג מז`אנר הרומן והנובלה, ויצר את "אותו הים", שהביך חלק מקהל הקוראים המסורתי שלו, הפעים חלק מן המבקרים ולאחרים גרם לצחקק בעונג של שמחה לאיד. כבר שנים אחדות שעוז חש, כך אמר בראיון, שמתנהל נגדו מין קמפיין של קובעי טעם: הוא צודק במקצת, אבל לפעמים זה גורלם של סופרים שיושבים במשך שנים רבות על כן גבוה: אפשר לבעוט אותם משם, גם מראש רשימת רבי המכר. בחוץ לארץ הוא עדיין הסופר הישראלי הכי מוכר, אם כי אפרים קישון השיג אותו במצעד המכירות (בארצות שדוברות וקוראות גרמנית).

הוא עייף מראיונות ועונה בלקוניות טלגרפית לשאלות המוצגות לו: לא, אין לו שום חשש מפני ספרות ממוכנת באינטרנט. ולמה זה? הנה הסיבה, ממש כך ובמילותיו: "יש לי קשרים אירוטיים עם הספרים שלי. אני אוהב לקחת אותם איתי למיטה".

 

עירית לינור: קוראת בשכיבה

 

"שבוע הספר הוא אירוע מקסים", אומרת עירית לינור. "יש המון חן בלראות אנשים קוראים ספרים ובכמויות". הרבה לפני שכתבה ספרים הייתה לינור הולכת ליריד בתל-אביב כקוראת מושבעת. בפרץ של נוסטלגיה לספרות הנוער הישנה והטובה לינור חיפשה השנה ביריד באופן מיוחד כותרים דוגמת ספרי "הארי פוטר", אבל גם קלאסיקה כמו "הרוזן ממונטה-קריסטו", שקשה מאד למצוא היום בחנויות.

בדרך כלל בוחרת לינור את הספרים שלה על-פי הסופר, על-פי הכריכה, השם, ההתחלה, "אם היא תופסת", וכריכה אחורית משכנעת. למרות שטרם הגיע ארצה ולא הגיע לשבוע הספר, הספר הבא על הכוונת שלה הוא הרביעי בסדרת הארי פוטר שייצא לאור ביולי. למרות שלא אכפת לה לקרוא תרגומים של ספרים, את הספר הזה היא מתכוונת לקרוא בשפת המקור. דעתה על ספרות באינטרנט קצרה וברורה: "אני קוראת בשכיבה. כולם צריכים לקרוא בשכיבה".

 

אורלי קסטל בלום: מעדיפה חנויות ספרים

 

אורלי קסטל בלום לא אוהבת מקומות שנדחקים בהם הרבה אנשים בכל ימות השנה עוד פחות מזה היא אוהבת את תחושת עממיות השוק של שבוע הספר. כשהיא רוצה לקנות לעצמה ספר, היא הולכת לחנות. השנה היא חרגה מהרגליה ולראשונה בחייה ככותבת ירדה לשטח וחתמה על ספריה ביריד. "לפעמים אין ברירה מבחינת יחסי הציבור", היא מסבירה, אבל אומרת שהקשר עם הקהל והפידבק ממנו הוא חלק שחסר לה בפאזל של היצירה. בעבר היא חתמה על ספריה, שתורגמו בין היתר לאנגלית, צרפתית, גרמנית והולנדית – אבל זה היה בחוץ לארץ והבעייה העיקרית שהיא נתקלה בה הייתה, כיצד לאיית נכון את השמות להקדשה. גם כשהאיות קל יותר, היא מקווה שהחתימות לא יביכו אותה יתר על המידה.

אורלי קסטל בלום לא הולכת לחנויות ספרים עם רשימות. היא בוחרת את ספר הקריאה שלה על-פי קריטריונים מאד ברורים: הוא צריך להתאים למצב הרוח, ההתחלה שלו צריכה להיות לעניין ו"אסור לה לזייף". בניגוד למחשבה המקובלת, עטיפה של ספר יכולה להרתיע גם סופר מקצועי וותיק. במדע בדיוני, אגב, היא קוראת את הכריכה האחורית ושם הספר יכול בהחלט להכריע את גורלו ולקבוע, אם ייכנס לשקית שתלווה אותה הביתה.

 

רם אורן: עוד 30 אלף חתיכות הוזמנו

 

"חווה ואדם", ספרו החדש של רם אורן, יצא במיוחד לקראת שבוע הספר. לדבריו, עוד לפני תחילת היריד, הוזמנו 30 אלף עותקים למכירה. חשוב לו להדגיש שמדובר בכמות יוצאת דופן וחשוב לו שנדע כי כמו"ל וכסופר הוא רושם, בינתיים, רק הצלחות מוכחות. שבוע הספר מגדיל את היקף המכירות, וגם משום כך אורן משתתף פעיל באירוע ונמצא ביריד, תחת שמש ערבית או פנסים ממעל, בערך שבע שעות ביום. "אני אוהב את זה, כיף לי לדבר עם האנשים וזה אף פעם לא נמאס עלי. אני עובד בשביל קהל הקוראים ולהיפגש עם מסה כזו של אנשים זו חוויה חד פעמית".

לאורן יש אורחים קבועים שמבקרים תדיר בדוכן שלו, אבל הוא אוהב בעיקר את הילדים שמגיעים בחיל ורעדה ומבקשים חתימה, וגם את אלה שמגיעים אחרי שקראו את ספריו הקודמים ושואלים שאלות. לרם אורן לא ברור כיצד תשפיע הספרות האלקטרונית על הזירה הספרותית. הוא מכיר את המבצע של הסופר האמריקאי סטיבן קינג, שפרסם נובלה לראשונה במהדורה אלקטרונית. אורן לא ממש בקי בפרטים, "אבל האיכות הטכנית לא היתה ברורה", הוא קובע. זאת בניגוד לדעתם של שלושה מליונים שהתוודעו ליצירה הזאת באינטרנט.

סופר רבי המכר קנה לעצמו השנה את "אלה תולדות" של אלזה מורנטה, את "יער נורבגי" של הסופר היפני הרוקי מוראקמי וכמתנות, העניק למקורביו את ספריה של צרויה שלו "חיי אהבה", שראה אור ב"כתר" ואת "גבר ואשה", בהוצאת הספרים שלו.

 

מאיר שלו: ירושלים אאוט, תל-אביב אין

 

"אם לחתום על ספרים, אז רק באווירה הנעימה של תל-אביב", מצהיר מאיר שלו. "בירושלים צועקים עלי בגלל דברים שאני כותב בעיתון". השנה הוא חתם על ספריו ביריד התל-אביבי ועשה את זה בשמחה גלויה. "זהו אירוע נחמד באווירה נינוחה של הפנינג ושוק". שלו הוא לא בדיוק גולש מורעל באינטרנט: "אני אוהב לקרוא לפני השינה ותנוחת הקריאה החביבה עלי היא שכיבה. מחשב נראה לי מאד לא נוח עד מכאיב בתנוחה הזו".

בגלל אהבת הטבע והחולשה המסוימת ששלו מגלה בספריו לציפורים הוא החליט לרכוש השנה מגדיר ציפורים, שיישב בבית. אהבתו לסופר הצ`כי בוהומיל הראבל הביאה לרכישת את "תספורת". כדי לחלק מתנות לילדים הוא חשב לקנות ארבעים עותקים של "מיץ פטל", ספרה הקלאסי של חיה שנהב.

 

איתמר בן-כנען: יחסי הציבור לחצו

 

ספרו של איתמר בן-כנען "לאן נעלמת אריק איינשטיין?" היה, לדבריו, הכוכב של שבוע הספר בשנה שעברה. "הספר שלי יצא לאור כמה ימים לפני שבוע הספר, בסדרת "כבשה שחורה" של הספריה החדשה והקיבוץ המאוחד. בניגוד לכל הציפיות שלי, הוא מכר באופן די מוצלח". כל-כך מוצלח, שעוד לפני תום היריד נעלמה מהדורה של 2,000 עותקים מהמדפים.

יחסי הציבור של הוצאת הספרים שלו חייבו אותו להגיע ליריד לחתום על ספריו. "המפגש עם הקהל היה לי מאד מביך, עד מגוחך. אני לא מרגיש שאני בעמדה של לחתום למישהו על משהו. בסך הכל הוצאתי קובץ יחיד של סיפורים קצרים וזהו. אי אפשר לומר שיש מאחורי היסטוריה עשירה". מביך או לא, מגוחך או לא, בסופו של דבר לא רק שהוא חתם, הוא אפילו הצטלם עם קוראים. רגע מרגש: בחור אחד שהגיע ואמר לבן-כנען, "חטפו לי את העותק האחרון".

הספרים שבן-כנען מעוניין לקנות השנה הם "שאל את האבק" של ג`ון פנטה, "רשות הדואר" של צ`ארלס בוקובסקי בגרסה העברית, "האידיוט" של דוסטוייבסקי, "המצב הפוסט מודרניסטי" של ז`אן פרנסואה ליאוטרד ו-"האלף" של בורחס בתרגום יורם ברונובסקי.

 

א.ב. יהושע: מבקשים חתימה על ספרים ישנים

 

א.ב. יהושע מאמין בחשיבות שבוע הספר "בגלל הנגישות לספרים והקשר בין הקהל ליצירה וליוצרים. יש הרבה אנשים שלא היו קונים ספרים אילולא שבוע הספר, זו הזדמנות יחידה לראות כמות כזו של ספרים", הוא אומר - וגם ומצר על כך.

א. ב. יהושע אינו נוהג לחתום על ספריו בארץ. בחוץ לארץ, רחוק מן האינטימיות הלוחצת זה כבר עניין אחר. עם זאת סיטואציית החתימה לא מבהילה אותו: "הייתי מאד שמח אם סבא שלי היה קונה ספר בחתימתו של דוסטוייבסקי, ובכלל אני רואה את זה כאמצעי עקיף לקידום מכירות הספר. יש אנשים שהמפגש עם הסופר מאד משמח אותם ואני בדרך כלל מנסה להחליף איתם כמה מילים לפני החתימה". יהושוע אוהב לקדם את פניהם של אנשים שבאים לדוכן "דווקא עם ספרים ישנים שלי, שקראו ומבקשים שאני אחתום עליהם".

הוא לא מפחד מספרות אלקטרונית באינטרנט. "להילחם נגד הזמן זו מלחמה אבודה. ובכל מקרה, הדברים הישנים יישארו תמיד. התיאטרון מתקיים למרות הקולנוע, הקולנוע מתקיים למרות הטלוויזיה והספרים ימשיכו להתקיים למרות האינטרנט. זה לא מבטל. האינטרנט הוא רק תוספת צדדית".

 

צרויה שלו: מפגש מרגש

 

אחד הסקנדלים הגדולים של השנים האחרונות בביצה המו"לית כרוך במעבר של צרויה שלו, מחברת רב המכר ההיסטרי "חיי אהבה", מהוצאת "כתר" להוצאת "קשת". עורכים רטנו וריכלו, בחשו והחליפו עקיצות מילוליות, אבל בסופו של דבר נאלצה "כתר" לוותר על ביצת הזהב וצרויה שלו הוציאה את "בעל ואשה" בלייבל החדש, מבלי שנרשמה ירידה בהתעניינות של הקוראים. להיפך. כשרם אורן עמד לידה ביריד, הוא חייך בסיפוק שקט.

המפגש עם קוראים וחתימה על ספריה מוכרים לשלו היטב: "יש משהו מרגש במפגש הזה. זו הדרך הטובה ביותר להרגיש את קהל הקוראים". היא חושבת שהקוראים מאירים את עיניה ותמיד היא לומדת ממה שהיא שומעת מהם, אם כי "אני לא רושמת לי על פתק את ההערות ומיישמת אחר-כך". במפגש עם הקוראים היא מתפקדת בדרך כלל כסניגורית של הדמויות בספריה. הקוראים מתווכחים איתה על מעשי הדמויות ומחדליהן: "זה מצחיק כי פתאום הגיבורים שלי הופכים, לא רק בעיני, לאנשים אמיתיים".