סנטרל פארק ישראלי

הר הזבל של חיריה יהפוך לפירמידה צבעונית. על ראש ההר יתנשא מיצפה, ולמרגלותיו ייבנה אמפיתיאטרון. לידם, על אגם ענק, ישוטו סירות. בשנה גשומה במיוחד יתנקזו אל האגם נחשולי המים מנחל איילון, במקום להטביע את דרום תל-אביב. גודלו של הסנטרל פארק הישראלי יהיה פי שלושה מזה של ניו-יורק. התוכניות קיימות, האישורים בדרך, אבל השותפים עדיין רבים מאיפה יבואו מיליארד השקלים - משכונות מגורים יוקרתיות שייבנו סביב הפארק, או מקרנות ותרומות

 

 

השיר שחלמתי על פראג כבר כאן.

 

שיא החורף, ינואר 2003. גשמי זעף ממלאים את המחסור של שנות הבצורת. מיפלס הכינרת עולה, ושר החקלאות מורה על פתיחת הסכרים אל הירדן דרומה כדי למנוע הצפה. בעיתונות מדווחים בחרדה על עליית מיפלס המים בתל-אביב. כיכר המדינה מוצפת. גגותיהן של מכוניות באיזור הבורסה ברמת-גן מבצבצים מתוך המים הגואים. ברדיו מדווחים כי נתיבי איילון נסגרו לתנועה, ואלפי מכוניות נלכדו בין מחלף קיבוץ גלויות למחלף קק"ל. סירות של חיל הים משייטות ברחובות לחלץ לכודים שנשקפת סכנה לחייהם. נתב"ג נסגר לטיסה, לאחר שכביש 4 (גהה) הוצף, והמים זרמו עד למסלולים. סכנה מרחפת על כל מיבני נתב"ג 2000, שעומדים על פיגומים. ההצפה הקשה מכל היא בדרום תל-אביב, שם נשקפת סכנת חיים לתושבי שכונות ידידיה, הארגזים ועזרא. נחשולים של מים הציפו את האיזור, ולא ניתן לחלצם ללא סיוע אווירי. הר הזבל הגדול במזרח התיכון, חיריה, מאיים להתמוטט. שבוע אחר-כך, העיתונים יודעים לספר על מיסמכים שהעלו אבק ברשות ניקוז נחל הירקון. מנכ"ל הרשות, זאב לנדאו, יוכל להגיד רק: "אמרנו לכם, וכלום לא נעשה". במילים אחרות: הבנייה המואצת באיזור המרכז, מבלי לדאוג לניקוזים הולמים, תביא, במוקדם או במאוחר, לקטסטרופה שניזקה יהיה מאות מיליוני דולרים, וככל הנראה גם לקורבנות בנפש.

"בהצפות של -92' ו-93' נגרמו נזקים בהיקף של מאות מיליוני שקלים", אומר לנדאו, "והמצב רק הלך והחמיר מאז. היקפי הבנייה העצומים בגוש דן הותירו פחות ופחות שטח לקליטת מים. שנה גשומה במיוחד לא היתה כבר די הרבה שנים, ולפי הסטטיסטיקה עשויה להיות בקרוב שנה כזו".

 

ניו-יורק קטנה עלינו

 

בשנה האחרונה עמל צוות מומחים, הכולל אדריכלים, מהנדסים, שמאים ואנשי מקצוע אחרים על פרוייקט אדיר, שעשוי להוות פתרון לבעיית הניקוז של גוש דן, אם כי זה יהיה רק אחד מייעודיו: הסנטרל פארק של ישראל.

כמו כל דבר בישראל, הסנטרל פארק שלנו צריך להיות ראוותני ובומבסטי יותר מהמקור. בעוד הסנטרל פארק של מנהטן יושב על לא יותר מ-3,300 דונם, אחיו הישראלי מתוכנן להשתרע על שטח שגודלו כמעט פי שלושה. עלות ההקמה מוערכת בין 800 מיליון למיליארד שקלים. ובישראל כמו בישראל, כל רעיון הוא זירת קרבות של כולם נגד כולם.

ננסה לעשות קצת סדר: האדמות שעליהן עתיד לקום "פארק איילון" מתחלקות לשלושה גושים: שטח המזבלה הגדולה ביותר במזרח התיכון, חיריה, שכבר הוחלט לכאורה לחסלה; קרקעות של בית הספר מקווה ישראל, השייכות לאגודת "אליאנס" (כל ישראל חברים); וקרקעות חוות "הזרע" בבעלות "פועלים השקעות".

שני נדל"ניסטים ידועי שם כבר בוחשים גם הם בעניינים: עו"ד שרגא בירן, מלך ההפשרות החקלאיות, המייצג את "אליאנס" ועו"ד יגאל ארנון, המייצג את "פועלים השקעות" ("פולאר").

בנוסף לבעלי הקרקעות, משחקים תפקיד בחגיגה המתוכננת - 14 ראשי רשויות מקומיות: תל-אביב, חולון, בת-ים, אזור, רמת-גן, בני-ברק, קרית-אונו, גבעתיים, רמת אפעל, אור-יהודה ויתר ישובי הסביבה. את רשות הניקוז של גוש דן כבר הזכרנו. ואחרון חביב: מפעל הפיס ובמיוחד היו"ר הנמרץ שלו, שר החקלאות לשעבר אברהם כץ-עוז.

 

מהיכן יבוא הכסף

 

כיצד מגייסים כמעט מיליארד דולר להקמת פארק רחב ידיים, במדינה שאינה מסוגלת להקציב כספים לשיפוץ גני ילדים מטים לנפול? חלק מהגורמים המעורבים בהקמת הפארק (כגון ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי, ובעלי חוות "הזרע") מעוניינים להקים סביב הפארק, כמו בטיוטא הניו-יורקית, בנייני מגורים יוקרתיים, ובעזרתם לממן את הפרוייקט. שחקנים אחרים מתנגדים לכך בתוקף, ומאמינים שניתן לגייס את הכספים הדרושים בדרכים אחרות.

אגודת "אליאנס" למשל, מוכנה כבר מחר להצטרף לפרוייקט, ללא תנאי. "האינטרס היחיד שלנו", אומר שמואל הר-נוי, המנכ"ל "היא לשמר את מטרותיו החינוכיות של מקווה ישראל. המדינה אינה מתנדבת להעביר לנו תקציבים, ובניינים בני 130 שנה נמצאים בסכנת התפוררות חמורה".

הדירקטוריון של מקווה ישראל אומנם דחה בעבר את התוכנית הגרנדיוזית, הכוללת, כאמור, הקמה של אלפי יחידות דיור, אבל מתעקש על הקמת קרית הייטק ומכללה לביוטכנולוגיה ליד מחלף "הולץ" ושכונה בת 1,000 יחידות דיור בצמוד ליישוב אזור.

ועדת מישנה של המועצה הארצית הסכימה לכך עקרונית, אלא שמליאת המועצה, המורכבת מנציגי הרשויות המקומיות, החליטה להעביר את האחריות להקמת הפארק למפעל הפיס, שמזרים לרשויות כמעט חצי מיליארד שקלים כל שנה. במפעל הפיס, מרוב התלהבות לפרוייקט האדיר, מעדיפים לגייס את הכסף מתרומות של קרנות ופילנטרופים. בתוך כך הם הפכו לנושאי דגל איכות הסביבה, ומתנגדים בתוקף להקמת הבניינים למגורים מסביב לשטח הפארק.

לגבי האדמות של מקווה ישראל לא התקבלה החלטה, רק צויין כי כל מה שיוחלט יהיה כפוף ל"חוק מקווה ישראל", אשר נחקק בשנות השבעים, ונועד בשעתו לסכל את הניסיונות של עיריית תל-אביב להשתלט על שטחים של מקווה ישראל.

במפעל הפיס, כאמור, מלאים בחזון. מי שקיבל לידיו את הובלת הפרוייקט העצום הוא יו"ר הדירקטוריון בעצמו, אברהם כץ-עוז, שמדבר בלהט על הרעיון, ולא רואה כל בעיה בגיוס הכספים מתרומות מהארץ ומהעולם.

כץ-עוז עתיד לפרוש ממפעל הפיס בעוד שנה, ולפי מקורביו כבר החל לארגן לעצמו את הג'וב הבא: ראש מינהלת ההקמה של הפארק היוקרתי. כץ-עוז עצמו אינו מכחיש: "טרם הוקמה מינהלה, ואיני עוסק כעת במה שאעשה עם סיום תפקידי. אם וכאשר תוקם מינהלה, אשר תחשוב שאני מתאים לתפקיד, ואהיה פנוי אשקול את ההצעה".

כץ-עוז רואה בחזונו את הפארק משתרע תוך עשר שנים על 5,500 דונם (לא כולל 3,300 הדונמים של מקווה ישראל). הוא אינו צופה בעיות מיוחדות בדרך, אף כי ברור לו שבעלי האינטרסים המנוגדים אינם קוטלי קנים. "מפעילים כאן עורכי דין בכירים, שמקבלים הון עתק לשעת עבודה או אחוזים מהפרוייקט המופשר, ומפעילים לחצים כבדים על נבחרי ציבור. שרגא בירן מופיע בוועדה הארצית ומדבר שם. באיזו זכות? לנו לא נתנו לדבר".

מפרוטוקול ישיבת המועצה עולה כי עו"ד בירן דוחף להכללת השטחים של מקווה ישראל בפארק, בתנאי שתהיה לכך תמורה: "עלות הקמת הפארק מגיעה למיליארד דולר, ואין דרך לממן את הפרוייקט, אלא באמצעות בנייה. צריך ליצור מסביב לפארק את רמת-אביב 'ג של הדרום", הוא אומר. "בלב שכונות עוני לא ניתן להקים פארק שיחזיק את עצמו. פארק הירקון בצפון תל-אביב אמור להשתרע על 4,000 דונם, אבל עד עכשיו הצליחו להכשיר בקושי 2,400 דונם, וכל הזמן העיריה מחפשת אטרקציות כדי להחזיק אותו".

ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, תומך אף הוא בהקמת שכונת מגורים יוקרתית יחד עם האגם והמדשאות. "התוכנית טובה", הוא אומר, "הבעיה היא המימוש שלה. לדעתי, ניתן להקים את הפארק יחד עם שכונת מגורים גדולה, ולהביא בדרך זו לשינוי דמוגרפי ולשיפור איכות החיים בדרום תל-אביב". אלא שחולדאי נמצא בדעת מיעוט בין עמיתיו.

ראשי ערים אחרים תומכים בכץ-עוז ובתוכנית הירוקה, נטולת הבטון.

אלמנט נוסף שמשפיע על קבלת ההחלטות של הגורמים השונים הוא הר הזבל של חיריה. רק לפני כמה חודשים עוד דיברו על פינוי המזבלה, אבל מסתבר שהזבל של גוש דן מתמקם שם מחדש, ובגדול, עם פארק מיחזור עצום, המשתרע על 250 דונם, ובו מיתקנים מתקדמים לטיפול בפסולת ולהפקת אנרגיה. "כל הדיבורים על פינוי חיריה הם שקר", אומר עו"ד בירן. "למה ראשי העיר הגיעו להסכמה? כי אף אחד לא רוצה את הזבל בשטח שלו. אז הם מנציחים את המצב רחוק מהעין".

 

הירוקים של מפעל הפיס

 

ונחזור אל נושא המימון. אברהם כץ-עוז, כאמור, מאמין שאין צורך בבנייה למגורים כדי לכסות את עלויות ההקמה: "תוך עשר שנים נצליח לגייס כסף מקרנות וגורמים פילנטרופיים. אנחנו נמצאים בקשר עם מספר משרדי גיוס כספים, בשיתוף פעולה עם קרנות פילנטרופיות בארץ, כמו קרן 'ברכה' של משפחת גרוס מניו-יורק, שכבר הקציבה כסף לתיכנון הראשוני. אני לא מתפשר על חשבון הציבור".

למה בעצם אתם מתנגדים לבנייה?

"זו לא רק התנגדות שלנו, אלא בעיקר של המועצה הארצית. מדובר בריאה הירוקה הגדולה של גוש דן ובשער הכניסה למטרופולין תל-אביב".

בינתיים הצליח כץ-עוז לייסד קופה: מהכספים שמעביר הפיס לאותן 14 רשויות הוא ניכה, בהסכמת ראשי הרשויות, שקל אחד על כל אזרח. וכך, עם פחות משני מיליון שקלים, מתחילים להקים סנטרל פארק כפול שלוש.

לטענת בירן, מדובר בדמגוגיה. "בכל העולם מקימים פארקים בשילוב עם בנייה", הוא אומר, "פארק סיטרואן בפאריז, אחד היפים באירופה, לא היה מוקם ללא בנייה בשוליו. ומדובר רק ב-300 דונם. מתחשיבים שעשינו, עלות הקמתו של פארק איילון תהיה לפחות מיליארד דולר, אם מדברים על פינוי חיריה, הקמת אגם, אטרקציות ו'פשט ניקוז'. כמו כל דבר בארץ ימשיכו לדבר, וכלום לא יזוז".

נכון להיום, התוכניות של "פארק איילון" נמצאות בשלב ההפקדה במועצה הארצית לתכנון ובנייה, וממתינות להתנגדויות. סביר להניח, שאכן יגיעו התנגדויות לפרוייקט אדיר המימדים, השנוי מלכתחילה במחלוקת, לפחות מכיוונם של "אליאנס" ושל בעלי חוות "הזרע", אשר כבר הבטיחו חיים לא קלים למפעל הפיס ולראשי הרשויות.

מעבר לשאלה אם יהיה לנו סנטרל פארק גדול פי שלושה מזה של האמריקנים, ואם יוקמו סביבו בנייני מגורים יוקרתיים כמו בשדרה החמישית של מנהטן ברור שאם החורף הקרוב יהיה החורף הגשום במיוחד שצפוי לנחות עלינו באחת השנים הקרובות, מכוניות שוב יטבעו בנתיבי איילון. דרום תל-אביב, כרגיל יוצף.

 

איך ייראה הסנטרל פארק הישראלי?

 

אדריכלים מהשורה הראשונה בעולם לתיכנון פארקים יגיעו בסוף השנה לסדנא, שבסופה יגובש המראה הסופי של הפארק החדש.

המטרה המוגדרת שלו: יצירת מוקד לפעילויות נופש ופנאי לאוכלוסיית מטרופולין תל-אביב, ובעיקר לתושבי חולון, בת-ים והשכונות הדרומיות של תל-אביב. אורכו של הפארק יהיה 4 ק"מ, ורוחבו 2 ק"מ. נחל איילון יהיה חוט השידרה שלו, וליבו יהיה הר הזבל, שישנה צורה באופן דרמטי לפירמידה צבעונית, מכוסה צמחיה מגוונת.

מיצפה יוקם בראש ההר, אמפי-תיאטרון עם 30 אלף מקומות ישיבה יקום למרגלותיו, ולידם אגם ששיטחו 2,700 דונם. חלקו השני של הפארק, אם אכן יצורפו אליו האדמות של מקווה ישראל, ישתרע על 3,300 דונם מדרום לכביש תל-אביב-ירושלים. הוא יתחבר לפארק דרום, המשתרע היום על 500 דונם. שבילי אופניים והולכי רגל יחברו בין מוקדי הפארק החדש. וגשר יחבר בינו לבין הפארק הלאומי ולספארי.