סיילם קרב

יותר מ- 600 מטונפים התייצבו למופע המטאל המופלא של סיילם. גם אסף נבו היה שם

בסביבות 23:00 עולה לחימום הערימה הלא ברורה המכונה Nail Within, שלדברי הסולן חזרה מגרמניה אחרי שעשתה תקליט. הם מנגנים טראש-מטאל (תרתי משמע), עם קיר רעש בנאלי יחסית וצרחות סתמיות. בשיר השלישי, במעבר מטראש לספיד, הם משתפרים, למרות שהריפים נשארים בגדר קלישאה. בהמשך הם מציגים פאזה ספידית משופרת, המתופף והבסיסט מתחברים, הגיטרות שוטפות, סולו מסורתי, מנוע 12 צילינדרים מנתק מניפות ומגיע לפול-טורים. לפני הטירוף של הקטע האחרון הם מנסים להלהיב את הקהל וזורקים כ30- מקלות תופים שבטח כבר הוציאו למישהו עין. שיהיה.

במעבר בין הלהקות, הבארבי סולד-אאוט, עם יותר מ600- מטונפים ומטונפות. הגיל הממוצע: 16 וחצי. התלבושת האחידה: שחור, עדיף עם הדפסים של להקות, ניטים, קעקועים, פירסינג. המטרה המשותפת: לשרוד. ילדי הלילה של סצינת המטאל המקומית התאספו לקיים עוד טקס פולחן, לברוח עוד קצת מההורים ומהמציאות. הסצינה הישראלית קיימת, חיה, נושמת, בועטת. הילדים הולכים למועדונים של נקש, קונים דיסקים של הלייבל 'רייבן', קוראים את המגזין 'מטאל האמר', מעריצים להקות כמו "הלהבות" ו"בצפר". הכמיהה לאופל ומסתורין שגרמה לדורות שמעליהם להתחפש וללקק עטלפים עם אוזי, דוחפת אותם להידחס לבארבי, להיסחף עם הרכב מטאל ישראלי מצוין, לתת כבוד למפלצת של ממש. בדקה לחצות, אחרי שנמוג קליפ הפתיח שהוקרן על המסך הגדול שמשמאל, וקטע מ'כרמינה בוראנה' שמילא את החלל בעשן, עולה על הבמה זאב טננבוים, שר האופל בממלכת גבעתיים, מצויד בדגל ישראל ענק, והשעון מתחיל לתקתק אחורה.

 

בלאק-מטאל על-פי הספר

 

הבלאק-מטאל של סיילם מנוגן לפי הספר. בס-תופים מפחידים, עם המצילות הכי אכזריות ששמעתי בחיים, תוף באס שלא מפסיק לקדוח, ושתי גיטרות שדורסות כל מה שנקרה בדרכן. סיילם הם חבורת נגנים מגובשת שפועלת היטב בתוך הז'אנר. הצליל האירופאי שלהם נעים, צליל המטאל ששלט בסוף השמונים ותחילת התשעים, באזורים שעליהם מטאליקה השפיעה פחות. התוצאה מרשימה מאוד, גם אם לא תמיד מרגשת או מדליקה, הסאונד ענק. טננבוים נובח היטב, מרעים בשירה גרונית מצמררת, מעכלת סרעפת. מי הרופא אף-אוזן-גרון שלו? האם הוא זה שאחראי לנקות לו אחרי כל הופעה את המוגלה מהפצעים על מיתרי הקול? הקהל מקבל את פניו בהד-בנגינג, אחר כך גם בפוגו, בעיקר בשורות הראשונות. המאבטחים מורידים פעם אחר פעם ילדים שקופצים לבמה ומנסים להיתלות עליו. בהמשך ירשו להם לעלות מאחורה כדי לצלול בסטייג' דייבינג. האווירה הופכת ממהפנטת למשוחררת. אפשר לעמוד ולהאזין ברוב קשב לרעש הנפלא, או להתפרק בהד-בנגינג עד שהראש מאיים להינתק מהצוואר.

סיילם עוברים ל"קולקטיב דימייס", שיר הנושא מתוך אלבומם החדש שיצא בארץ לפני חודש ובאירופה לפני שבוע. הם מנגנים מהר. מאוד. הרבה יותר מהר ממה שאפשר לדמיין. הקטע קשה לביצוע ולשירה, אבל הם עומדים במשימה בכבוד. עבורם ועבור גדוד דופקי הראשים שבקהל המטאל הוא שדה קרב שבו חייבים לנצח, ולהרוג את כולם, לחזור הביתה מבלי לקחת שבויים. חלק מהקהל משתף פעולה וצולל אל הטירוף, חלק עומדים משתאים. לא ברור עם מהרמה הגבוהה המופגנת או אולי סתם מהלם קרב, סיילם קרב. הקטעים קצרים, לעיתים מחוברים האחד לשני, במעברים מבלאק, לספיד, וחזרה לבלאק. בס מרתיע וגיטרת קצב אכזרית מבשרת על קטע מתוך "קדיש" המשובח, תופים צמאי דם יורים בקצב של מא"ג מקביל, 2,500 כדור בדקה. הרעש הופך נפלא כשהנהמה הפרועה של טננבוים מצטרפת להתנהלות האלימה של הגיטרה המובילה.

 

כלבים, אריות ומברק מדונלד ראמפסלד

 

לאחד השירים מצטרף בנביחות מעריץ, שהוא גם הסולן של "להבות", להקת מטאל צעירה ומבטיחה, בת דודתה המכוערת של "בצפר" המחוצ'קנת. טננבוים, כמו קיסר רומאי חסר רחמים, משחרר עוד אריה לזירת הלודרים. מטפס על הרמקולים ומקדיש שיר למעריצה שנהרגה בתאונת דרכים. הקהל מגיב אוטומטית בהתלהבות. מטח אחרי מטח, עוד גבעה נכבשת, עוד דיוויזיה שוב שוקעת במזרח. אחרי צפירה עולה ויורדת, מקפיאת דם מוכיחים סיילם שמאסות עצומות של דיסטורשן יכולות להישמע פיוטיות לא פחות מחמישייה קאמרית. מייצג המטאל שלהם שנמשך ונמשך ולא מרפה - מרשים בהיקפו. הם שרים על המלחמות, על הפחדים מפני הלא נודע, הילדות האבודה, השדים, הסיוטים. "אל תסתר" מתוך התקליט החדש, עם מילים הלקוחות מספר תהילים מוקדש לנפגעי הטרור. לא ברור עד כמה זה מזיז למאות אנשים שהכיף שלהם הוא לחזור ולדפוק את קירות המוח פעם אחר פעם בקירות הסאונד.

סצינת המטאל הישראלית מבוססת בעיקר על ילדים שטרם הגיעו לגיל בו מותר לרכוש אלכוהול, משככת מציאות, אשליה מתוקה של תרבות זרה, אחרת, שלא יכולה באמת להתרחש כאן, עם לוק של מסיבת תחפושות ואווירה של ערוץ ביפ. אז מה. למשך שעה וחצי אפשר וצריך לאפסן את שאר העולם בצד ולהתענג על מנות גדושות של אש בעצמות, על אובר-דוז ממכר של טסטוסטרון. בסיום ההופעה, אחרי שהושלחו לקהל תקליטי ויניל נדירים של הלהקה, הגיע מברק בהול מדונלד ראמספלד. סיילם והמאות שחגגו איתם עוד ניצחון, גויסו בצו 8 להתייצב על סיפונה של נושאת המטוסים ג'ורג' וושינגטון העוגנת כרגע במפרץ. "הבונקר של סדאם ממתין לכם", נכתב שם, באותיות נוטפות דם שחור.