עוד לקחים היסטוריים

מה היה קורה אילו נבלם אריאל שרון בשורה של תחנות בדרך חייו?

סוף-סוף הפכה ההתעקשות הפאתטית של שרון-בוגי-פואד-פרס להמשיך ולחבוט בשאריות המוקטעה למשל ולשנינה בפי כל. כאשר שמאלנים מגעילים (כמוני) תהו כבר לפני שנה איך זה שחמאס והג'יהאד האיסלאמי אינם היעד לבולדוזרי ישראל אלא רק הרשות הפלסטינית, והסיקו כי שרון כלל אינו נלחם בטרור אלא רק מנצלו כדי לכתוש את הרשות ולהשתחרר מאימת המו"מ, נתקבלו הטענות הללו בהינף יד כעוס ומבטל.

והנה, ברוך השם, זכינו. כל בר-דעת כבר מבין את עומק הכסילות בפעילות הדחפורית הזאת, ורוב בני הדעת כבר מתחילים להבין כי, כרגיל, כל תוכניותיו הגרנדיוזיות של אריאל שרון מסתיימות בתלי-חורבות, ערימות של גוויות, דם, שנאה, ולבסוף – גם בפרץ של בכיינות נרגנת מפי האיש עצמו, המטיח האשמות על כל סביבותיו.

דוגמית ראשונה לפרץ הקובלנות הצפוי כאשר מלכותו של שרון תתמוטט אפשר היה לשמוע בנאום שנשא בטקס האזכרה הממלכתי לחללי מלחמת יום-כיפור. נחה על האיש רוח היסטוריוסופית, והוא מנה את האשמים בכמה מן המחדלים הקרובים ללבו: ממשלת ישראל של 1970 אשמה שלא הלמה במצרים כאשר זו "קירבה את הטילים". וממשלת ישראל של 1995-1996 אשמה "שלא הגיבה כראוי, ומבעוד מועד, על הפרת הסכמי אוסלו".

הצלילה המלומדת הזאת לנבכי ההיסטוריה עוררה גם בי חשק למדני, ולכן נברתי קמעה בגווילים ישנים והעליתי גם אני כמה לקחים מאלפים:

לו היה מישהו משליך את אריאל שרון לכלא כבר בספטמבר 1953, כאשר יחידה בפיקודו קטלה 19 בני אדם במחנה הפליטים אל-בורג', ביניהם לא מעט נשים וילדים, אין ספק שהיה נמנע מה שהתרחש באוקטובר 1953.

לו היה מישהו משליך את אריאל שרון לכלא כבר באוקטובר 1953, לאחר שיחידה בפיקודו רצחה 69 בני אדם, מחציתם נשים וילדים, בכפר קיביה, אין ספק שהיינו מונעים את מה שהתרחש בפברואר 1955.

לו היה מישהו משליך את אריאל שרון מן הצבא, או לכלא, לאחר פעולת עזה בפברואר 1955, שהביאה למותם של 38 מצרים, שמונה ישראלים, ויש אומרים לחתימת עסקת הנשק הראשונה בין מצרים לבין הגוש הקומוניסטי, אולי היינו מונעים את שהתרחש באוקטובר 1956.

לו היה מישהו משליך את אריאל שרון לכלא, או למצער מן הצבא ולצמיתות, לאחר הביזיון של פעולת קלקיליה באוקטובר 1956, שבה נהרגו 18 חיילים ונפצעו עשרות בגלל ניהולו הכושל של הקרב, אין ספק שהיינו מונעים את שהתרחש באותו חודש עצמו בסיני.

לו היה מישהו משליך את אריאל שרון לכלא, או מעיף אותו סופית מן הצבא, לאחר שהפר באוקטובר 1956 פקודה מפורשת של מפקדיו, ועל אף האיסור שהוטל עליו, שלח את חבריו לנשק לקרב אבוד בתוך מעבר המתלה (ולא התייצב בראשם אלא המתין להם בחוץ), קרב שהביא למות 38 מהם לריק, היינו מונעים את שהתרחש ב-1970 ברצועת עזה.

לו היה מישהו משליך את אריאל שרון לכלא, או מטיס אותו מהצבא, לאחר שהקים יחידת רצח ברצועה וטינף את קלסתרו המוסרי של צה"ל בהוצאות קרות-דם להורג, אולי היה נמנע מה שהתרחש באוקטובר 1973.

לו היה מישהו משליך את אריאל שרון מן הצבא בבושת-פנים, על האופן האגואיסטי, חסר האחריות והמשולח שבו ניהל את אוגדתו – לדברי דדו, בר-לב, ברן, גורודיש, דיין ועוד כהנה וכהנה ממפקדיו ופקודיו – במהלך אוקטובר 1973, אין ספק שהיינו מונעים את מה שהתרחש בלבנון מיוני 1982 ועד מאי 2000.

לו היה מישהו משליך את אריאל שרון לכלא לאחר מה שהתרחש בלבנון 1982, מרגע תחילת ההסתבכות במלחמת השולל הראשונה שלו (אנו נמצאים בעיצומה של "מלחמת השולל השנייה") ועד אירועי סברה ושתילה, אין שום ספק כי היינו זוכים למנוע חלק ניכר מאירועי השנתיים האחרונות, וגם את כל מה שעוד ממתין לנו עד שהאיש הנורא הזה ירפה מאתנו.

וזאת, רבותי המלומדים, רק רשימה חלקית שבחלקית מכל הלקחים ההיסטוריים מאירי-העיניים שאפשר להפיק מעיון בקורותיו של ההיסטוריון שרון.