עוד לפני שהתחיל מבחן הדרכים שערכנו לקאיה מנטור II החדשה, ברור היה שלמכונית המשפחתית הזו יש בעיה. עם כיתוב יומרני כמו TOP, רמת גימור RS ותג-מחיר של 92,500 שקל, קשה לכל מכונית להתמודד עם רמת ציפיות גבוהה הנתקלת בחסרונם של ABS, מראות מתכווננות חשמלית, ואפילו חישוקי מתכת נטולי קישוט. רוצים את אלה, נא להוסיף 3,400 שקל עבור גרסת LS. וכמו שאמרנו, לכל מכונית היה קשה להתמודד עם נתונים אלה, בעיקר לאחת שמגיעה מקוריאה.
למה קוריאה למשל, ולא אירופה, או יפן? ובכן, גולשים יקרים, למכוניות יפניות יש מוניטין אמינות מצוין, לאירופאיות יש מוניטין איכות נסיעה ורמת אבזור גבוהה. ולקוריאניות, ובכן, לקוריאניות יש מוניטין של תג-מחיר נמוך יחסית ותמורה טובה לכסף. ושימו לב. אנחנו עדיין רק באזור המוניטין.
איכות? שמירת ערך? אבזור? קחו למשל את יונדאי, המתחרה הישירה. הקוריאנית הבכירה בעולם ובישראל מבחינת מכירות לפחות מציעה זה זמן מה את האלנטרה החדשה, מחליפתה של הלנטרה מנוחתה עדן. וכמה עולה היונדאי? בגרסה מאובזרת יותר היא תדרוש ממך 95,000 שקל. זול מהקאיה, למרות תדמית ומוניטין עדיפים ללא ספק בשוק המקומי. אז איך תסתדר המנטור?
לא מרימים ידיים
אלא שיבואני קאיה לא מרימים ידיים. "מנטור II " הם טוענים "היא שיפור עצום לעומת קודמתה" ומייד שולפים את נשק יום הדין - "זו המשפחתית הגדולה בישראל". אז מבחינת אורך הם צודקים: עם 451 ס"מ, המנטור ארוכה בשני ס"מ אפילו מהאלנטרה. אבל, אם תתייחסו לבסיס הגלגלים, מידה בעלת קשר עז למרחב הפנימי, הסיפור כבר שונה. עם 256 ס"מ המנטור מסתפקת במקום טוב באמצע בלבד. האלנטרה של יונדאי, הפוקוס של פורד, האסטרה של אופל והלאנטיס של מאזדה מציגות נתון מרשים יותר.
ובעצם, מי היא בכלל המנטור II? ובכן, מדובר במתיחת פנים משמעותית לדגם היוצא שבוצעה תחת שרביט הבעלים החדש. ניחשתם נכון, קוראים לו יונדאי, והשפעת ידו הארוכה והמנוסה מורגשת בכל תחום.
מלפנים קשה לקשר בין הנמטור החדשה לישנה. מול חרטום אנונימי לחלוטין יש למנטור מעתה חזית בולטת המקרינה גודל פיזי מרשים, כולל יחידות תאורה שקופות ומלוכסנות וסבכה קדמית בוהק. אלה מזכירים אגב את האופטימה הגדולה ורומזים שסוף סוף מנסה קאיה ליצור זהות משפחתית בין הדגמים.
גם מאחור הסיפור דומה. מכסה תא מטען חדש ויחידות תאורה גדולות ומקוריות (כמו למשל פנסי הערפל לצדי לוחית הרישוי) מגרשות את האנמיה. רק מהצד נחשפים הקווים המקוריים אבל התוצאה הכללית עדיפה, שכן גם אם המנטור II אינה מלכת היופי, יש לה נוכחות בולטת מבעבר.
בפנים
גם תא הנוסעים מפגין אותה קידמה. קווי המתאר נותרו דומים אמנם, אבל השיפור באיכות פשוט מרשים. מול תחושה חלולה וזולה בעבר יש כעת חומרים מאיכות טובה יותר- כמו יפנים. זה מתחיל בדרך בה נסגרת הדלת, ממשיך למגע הריפוד. המתגים הוחלפו ולוח המחוונים מרשים יותר וזוכה לרקע כחול אלגנטי-ספורטיבי. חבל שסקלת המהירויות (שאינה גדולה) כוללת גם "תרגום" למייל-לשעה, שיוצר עומס מוגזם.
הנדסת האנוש נאותה עם מתגים מוארים (כולל חלונות), צג נוח לבורר ההילוכים, תאורת מפות (קצת חזקה מדי), ואפילו מקום למשקפיים.
אבל יש גם יוצאים מהכלל. מיקום נמוך מדי למתגי מיזוג/אוורור ומתג אור ערפל מוסתר על-ידי גלגל ההגה, חסרון כיוון תאורת מחוונים, סגירת פתחי מיזוג ותאורה בתא הכפפות.
אך הבעיה הגדולה ביותר עוד לפני תנועה היא זווית ממש בלתי אפשרית של כרית המושב, זו הגורמת לך להרהר במבנה גופם של נהגי המבחן הקוריאנים. ליושבים מאחור שפע של מרחב לרגליים וגם מרחב-ראש סביר, אך המושב עצמו אינו נוח במיוחד בגלל כרית מעט נמוכה. תא המטען מפצה מעט על-כך - אם כי הוא נפתח רק מבפנים - עם נפח מכובד של 411 ליטר.
דינמיקה קבוצתית
בעיית הבעיות במנטור הקודמת הייתה דינמית, והחדשות הטובות הן כי קאיה אכן עשתה שיעורי בית. אם השיפור בתא הנוסעים גדול, הרי שבתחום ההתנהגות זו מטמורפוזה של ממש. לא, אוהדי פיז'ו עדיין לא צריכים לעמוד בתור, אך ההתקדמות בהחלט גדולה ומעודדת.
הדגם היוצא היה פשוט מתחת למקובל בשנות ה-2000, זה החדש מבצע את הדברים באופן ברור ובטוח בהרבה. אז יש עדיין תת-היגוי בולט בכניסה לפנייה, והאצה ביציאה מעיקול יכולה לגרום להחלקת כוח או אף סבסוב של גלגל פנימי. אבל אתה לפחות יודע מה קורה מתחת ומסוגל לתקן ולשלוט בו כהלכה.
רמת האחיזה טובה מבעבר, אם כי מערכת ההגה נותרה מעט מאחור עם בעית תקשורת בולטת, ללא נחישות ועם מעט מדי דיוק. היציבות הכיוונית, הגם ששופרה, עדיין אינה מרשימה במהירויות על-חוקיות כמו 140 קמ"ש וצפונה. אין לנו ספק כי האשמים העקריים כאן הם מתלים בעלי כיול רך מדי ושיכוך לוקה שאינם מאפשרים ריסון נאות של תנודות המרכב. התמורה לרכות זו מתגלה באופן לא מפתיע בעיר, עם נוחות נסיעה כלל לא רעה, כל עוד תדירות השיבושים אינה מוגזמת. גם מערכת הבלימה זוכה לציון סביר ומעלה. המנטור מייצרת כוח עצירה לו אנחנו מצפים, היזון חוזר סביר ורק תחת עומס מתמשך היא כורעת, מתחממת ומאבדת יכולת.
ומנוע?
גם בתחום יחידת הכוח חל שיפור גדול. שם המשחק כאן הוא דרך השגת הביצועים, ולא הנתון היבש עצמו, הגם שאין למנטור במה להתבייש גם בתחום זה - 101 כ"ס (ב-5,500 סל"ד) ו-14.6 קג"מ (ב-4,500). המנוע החדש מעודן מקודמו ומייצר רמת רעש נמוכה בלבד בטווח הפעולה הרגיל. רק כאשר חוצה המחט את ה-4500 סל"ד הוא הופך לנוכח מדי, וטורדני באמת (כולל רעידות מיותרות) רק 1000 סל"ד מאוחר יותר.
פעולת התיבה האוטומטית זוכה אף היא לציון לשבח, למעט החלפות בוטות מדי תחת עומס מרבי. רמת הביצועים סבירה-פלוס, כל זמן שמדובר בתנועה עירונית או בכביש מישורי. כי הקאיה אינה מהירה, ומעבר ל-150 קמ"ש היא כמעט מפסיקה להאיץ - גם אם נעילת-תיבה בשלישי תביא ל-170).
יחסי ההעברה ארוכים מדי, והמנוע מגיע לתפוקה גבוה במד הסל"ד. שני נתונים אלה גורמים לירידה משמעותית בביצוע עם עליית השיפוע. באותם מצבים מורגשים "חורים" בולטים בין יחסי ההעברה, וניסיונות עקיפה אינם זוכים לתגובה הנדרשת, עובדה מציקה משהו בעיקר בכבישים תובעניים.
אך אותם יחסי העברה ארוכים מביאים לשיוט נינוח בסביבות המהירות החוקית (למרות שרעש הרוח נוכח) וגם לצריכת דלק לא רעה בכלל של 9 ק"מ לליטר. אגב, מיכל דלק בנפח של 45 ליטר אינו מספק.
סופו של דבר
הסיכום מוצא אותנו עם בשורות טובות ורעות. הטובות הן כי המנטור אכן עברה שיפור משמעותי. הרעות הן שגם המתחרות עבדו בינתיים, יתרה מכך. מול המתחרה הבולטת ביותר, האלנטרה, לא שולפת הקאיה שום "אס". ועוד לא נכנסנו לענייני מוניטין. על מתחרות מאירופה אין בעצם מה להרחיב. ההנחה כי מי שירצה לרכוש מנטור הוא לקוח של רכב יפני/קוריאני בלבד היא הנחה מבוססת היטב. אז הגענו ליפניות, וכאן היא יכולה לגנוב לקוחות רק מרוכשי סוזוקי באלנו למשל, ולא מול המובילות והגדולות יותר בחבורה.
אז מה נשאר? ובכן, התחושה היא כי היבואן אינו בונה על המנטור ככוכבת מכירות. הסיבה העקרית להגעתה הנה במחיר שכזה היא תדמיתית בעיקרה, וכאן אנחנו בכלל לא משוכנעים שהיבואן עושה טעות. הוא יכול בהחלט להצהיר כרגע שקאיה כבר אינה סתם מכונית זולה, אלא מתחרה של ממש בקבוצת המשפחתיות. לצערו, הבעיה אינה שקאיה לא מכונית זולה יותר. הבעיה היא שלמרות המחמאות, המנטור היא פשוט מכונית יקרה מדי.