"שלום, מדברים מהגן של הילד שלך". שיחת טלפון כזו באמצע בוקר שגרתי מקפיצה ככל הורה. "הילד נפל מהמגלשה והוא בוכה ומקיא", היה ההמשך. ע' קפצה כנשוכת נחש מכיסאה במקום העבודה, הזמינה מונית כדי לא לנהוג בשעת לחץ וטסה לגן הילדים.
הילד אכן נפל מראש המגלשה, הילד אכן בכה והקיא, וצריך היה להביא אותו במהירות לבית החולים. כאן אגב חיכתה לע' עוד הפתעה: נהג המונית שהביא אותה לגן סירב בתוקף להסיע אותה עם הילד לבית החולים לאחר ששמע את שיחות הטלפון של האם עם הגננת. אם הוא יקיא שוב הריפוד יתלכלך, אמר הנהג. תחילה ע' התחננה, אחר-כך בכתה, אבל כלום לא עזר. אני מתנצל, ענה באדיבות, אבל אני צריך לשמור על המונית שלי. בסערת רוחה, לא הצליחה האם לרשום את שמו של הנהג.
מי אחראי לבטיחות
והילד? עכשיו בסדר. הוא חטף זעזוע מוח קל. אבל השאלה מנקרת: איך יכולות שתי גננות בלבד לשים עין על 35 ילדים במה שנקרא גן טרום-טרום חובה? גננת אחת בתוך הגן, השנייה בחצר וביניהן 35 ילדים, חלקם משתוללים. פחד.
מתברר שזהו התקן לגנים עירוניים, גם אם אינו מספק. במעונות יום ובגנים פרטיים, שמתנהלים לפי עקרונות השוק החופשי, יש יותר גננות על כל ילד, אם כי גם זה לא מבטיח רמת בטיחות גבוהה יותר. על מי אם-כן מוטלת האחריות לשמירה על בטיחות הילדים? על הצוות המטפל, על הרשות המקומית ואולי על המשרד הממשלתי?
מתברר שעל גנים לילדים מתחת לגיל שנתיים אין כלל פיקוח של משרד החינוך. גם מגיל שנתיים עד 3 הפיקוח של משרד החינוך מתרכז בעיקר בצד הפדגוגי, לכן שלטים המופיעים בפתחי גני ילדים בהם כתוב בפיקוח משרד החינוך, אינם מעידים על פיקוח בנושאי בטיחות דווקא.
עוד מתברר, כי אין חלוקת אחריות ברורה בין המשרדים השונים. לדוגמה: תיקון מיפגע במבנה הגן הוא באחריות העירייה, אך תקני המבנים נקבעו על ידי משרד החינוך. כידוע, כפילויות בתפקידים מגלגלות אחריות מאחד לשני. והעיקר: שאלנו מספר גננות, והן סיפרו שאין הן מקבלות הכשרה מספיקה לטיפול בבעיות בטיחות.
אין פיקוח על הגננות
עמותת בטרם (המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים), הוקמה בעיקר לנושא זה, כמו גם למניעת תאונות בין כתלי הבית. בעמותה אומרים, כי לפי ההערכה אחד מכל 6 ילדים בגיל הגן נזקק לטיפול כתוצאה מפגיעה בגן או במעון, וכי שיעור בני 4-1 מכלל המאושפזים הוא הגבוה ביותר בהשוואה לקבוצות גיל אחרות. למרות הנתונים המבהילים, נושא הבטיחות בגנים עדיין פרוץ.
הבעיה הגדולה ביותר היא בתחום התינוקות והפעוטות: במדינת ישראל יכול כל אדם לטפל בתינוקות ובילדים ללא כל פיקוח או בפיקוח חלקי, אומרת דרורה נבון, דוברת העמותה. הדרישות הבטיחותיות לגבי עסק מסחרי הרבה יותר מחמירות ומגובות בחקיקה ובאכיפה מאשר מעונות יום פרטיים.
בין השאר מספרים בעמותה על ילד בן 3 וחצי שנכווה בגבו ובבטנו ממים רותחים בגן בעת שישב ליד שולחן האוכל שעליו היה מונח קומקום עם מים רותחים, או על פעוט בן שנה וחצי שנחנק בגן הילדים מתפוח עץ. הפעוט רץ בזמן האכילה והגננת לא הקפידה להושיבו. מהשנה הקודמת זכורים גם שני מקרים נוספים של חנק, מאכילה לא בטיחותית של נקניקייה.
בגלל חוסר המיומנויות של הגננות, שוקדת עמותת בטרם יחד עם משרד החינוך על פיתוח כלי ניהולי, הכולל הכשרה בטיחותית לגננות. בנוסף, מזה שנתיים מציעים בעמותה הכשרה מקצועית לגננות בנושא בטיחות. רשתות כמו אמונה, יש'ע וויצ"ו כבר הכשירו ומכשירים את הצוות המטפל שלהם, אומרים בעמותה, שמקווה לקבל עוד ועוד משתלמות לשורותיה.
ומה על יום העבודה?
ובחזרה לאמא המודאגת מתחילת הסיפור. אחרי שנרגעו הרוחות והילד החלים, עלתה שאלה נוספת: מי יחזיר לאם את שכר יום העבודה האבוד שלה? הגננת ודאי שלא, וגם לא משרד החינוך.
האמא הזו (כמו גם האב), יכולים לקבל תמורת יום העבודה המבוזבז הזה 'יום מחלה' אם יביאו אישור מרופא שהילד אכן נפל או חלה. חנה זוהר מעמותת קו לעובד מסבירה, כי תיקון בחוק שנכנס באחרונה מאפשר לאחד משני ההורים לקבל 8 ימי מחלה בשנה (על חשבון ימי המחלה הצבורה שלו) על היעדרות בגלל ילד חולה.
לדאוג לנוכחות קבועה של גננת
עד שייכנסו התקנים החדשים לבטיחות בגנים, ממליצים בעמותת בטרם לדאוג לכללים הבאים:
לדאוג לנוכחות קבועה של גננת או מטפלת בסביבת המשחק והאוכל של הילדים.
לוודא שהמתקנים עומדים בדרישות תו התקן של מכון התקנים הישראלי ולבדוק מדי יום את תקינותם. מתקן פגום, שבור או בעל זיזים חדים יושבת משימוש.
לוודא שהמתקן מותאם לגיל הילד.
מתחת לכל מתקן צריכה להיות גבעת חול בגובה 30 ס"מ או משטח בולם אחר, שישמש כבולם זעזועים במקרה של נפילה.
לא להלביש לילדים בגדים עם שרוכים וחוטים ארוכים בעת המשחק במתקנים כדי למנוע חנק.
אם הגן נמצא בפיקוח משרד החינוך הוא צריך לעמוד בכל ההוראות המופיעות בחוזר המנכ"ל החדש.
מומלץ לדחוק בגננות לעבור השתלמות מיוחדת בנושא בטיחות.