שלוש שנים שלט נתניהו במקומותינו. שלוש שנים של פגיעה בתקינות השלטון, תוך יצירת וליבוי מתח מכוון בין קבוצות אוכלוסיה שונות, ולכן הודח. "הניצחון הסוחף" בו זכה ברק היה, למען האמת, דחיה סוחפת של נתניהו, ולא תוצאת עמדותיו של ברק בנושא השלום. כדאי לזכור זאת היטב. הציפיה לממשל אחר, ללא זחילה על הגחון לגחמות סקטור זה או אחר, ללא תשלומי שוחד פוליטיים למען המשך השלטון, ללא ליבוי של איבות אמיתיות או מדומות – זו היתה הציפיה מברק, וכדי להנהיג סביבת חיים כזו אין צורך להיות ראש הממשלה של "כולם"; צריך רק להקרין מנהיגות אחרת, שאינה סוגרת עניינים הרי גורל בחדרי חדרים, אינה קונה שקט זמני תוך מכירת איכות השלטון, קשובה, ובמיוחד פותרת בעיות לאלתר, בטרם הפכו למורסות. ובעיות כאלה קיימות למכביר, והן אינן יכולות להמתין לבוא השלום המיוחל.
מבחינתי, כמי שבחר ברק ביום ההוא, האכזבה רבה. לגבי, "מבחן התוצאה" אינו בהכרח המבחן הקובע. חשוב לעיתים לא רק המה אלא גם איך עושים מה. בעייתית במיוחד היא הגישה - שלא ברק המציא אבל הוא משכלל בהתמדה - לפיה השלום דוחה הכל, והוא בגד מולך התובע קורבנות: האבטלה יכולה לחכות עד אחרי השלום, אז תיפתר מאליה. הרפואה הציבורית קורסת בעוד כיסי הממשלה גדושים בכספי משלם המסים – לא נורא, עוד מעט יגיע השלום. הפשיעה עולה, הסמים מתפשטים, האלימות מעמיקה בקרב הנוער – הכל ממתין ל"שלום".
כדי לעשות שלום דרושים שני צדדים, דרושה סבלנות, צריך להניח לשני עמים להתרגל לשינוי המתרחש באורחות חייהם. כדי לפתור את בעיות הפנים הקשות צריך דווקא למהר, כאן אסור לתת לדברים לקנות להם אחיזה ולו לרגע קט. בריונות שלא טופלה מיד, וביד קשה, הופכת לנורמה; סמים הקונים להם אחיזה בשולי בתי הספר הופכים לאופנה; פתח צר להעסקת עובדים זרים הופך תוך שנים מעטות לנחשול אדיר של ניצול, הורדת שכר מתחת למינימום, סחר בבני אדם ועבדות. אפשר להמשיך ולמנות ולפרט, והיד תתעייף מחמת כמות הנגעים המחייבים טיפול מהיר, נגעים שאינם יכולים להמתין לבוא השלום ואשר "מבחן התוצאה" שלהם הוא ההידרדרות באיכות חיינו. מי שמקריב כל אלה ל"מולך השלום", סופו שהשלום יסטור בפניו. חברה מתפוררת לא תזכה לימים רבים של שלום, והרחש כבר עולה מאזרחינו.
כל זה נכון שבעתיים לגבי מרצ. כאשר נתתי קולי למפלגה זו, האמורה להיות מפלגת שמאל, רציתי לראותה משמשת חוד חנית בהקטנת הפער בחלוקת ההכנסה הלאומית, תוקעת רגליים אחוריות בנושא האבטלה, מובילה את מיסוי ההון ללא כל קשר לחבילת הרפורמה. רציתי לראותה מובילה צמיחה מהירה ויזומה ולא מאפשרת לשר האוצר לשבת על ערימת הדינרים ולהתברך בגירעון קטן מהצפוי בעוד שירותים קורסים, מוסדות לנזקקים נסגרים ועובדים סוציאליים מפוטרים מחוסר תקציב. נתתי את קולי למרצ כדי שתשב בממשלה ותילחם על כל אלה ולא תקריב אותם ל"מולך השלום"; על אחת כמה שלא תקריב עצמה באצילות מזויפת כדי לקיים אינטרסים של מפלגה לא ציונית.
במקורותינו נאמר: "רב שמחל על כבודו, כבודו אינו מחול". וייאמר כאן לשריד: מפלגה שמחלה על כבודה, כבודה אינו מחול. המסר צריך להיות ברור: יש צורך בשמאל אחר, שחותר לשלום ואינו מקריב לו קורבנות. שמטפל בראש וראשונה בחולייה של החברה הישראלית ובשלום הבית, במקביל להושטת היד לשלום עם אויבים מבחוץ.
מוטי אשכנזי – איש עסקים בהווה וממנהיגי תנועות המחאה שלאחר מלחמת יום הכיפורים