יצוא ישראלי: כלבים נגד טרור

עשרות כלבים שאולפו לזהות חומרי נפץ גויסו לאבטחת נמלי התעופה והגבולות היבשתיים של ארצות-הברית. המשותף לכולם: הם נולדו, גודלו ואולפו בכפר-תקווה, ישראל. כפר שכל דייריו סובלים מתסמונת דאון

כאשר רשתות השידור האמריקניות מדווחות על הכוננות במתקנים הפדרליים, עוברות המצלמות בדרך כלל לנמלי התעופה, והצלמים אז מרבים להתעכב על גו', ארול, בז וחבריהם, הנעים במהירות ממקום למקום, לצד שוטרים לבושי מדים. הם תמיד נראים תזזיתיים, בעיקר כאשר הם תוחבים את אפם בפחי-האשפה בטרמינלים הסואנים, וממהרים למקבץ הריחות הבא. הם שם, כי הם אמורים לזהות מטעני חומר נפץ ולסכל את הפיגוע הפוטנציאלי המרחף מעל לראשה של הדמוקרטיה האמריקנית המפוחדת.

באותן שעות צמודים צביקה, אסתי, אמנון, אירית וחבריהם מכפר-תקווה למסך הקטן, ומנסים לזהות את הגורים שסיימו את מסלול האילוף וההכשרה בכפר שלהם, שדייריו כולם לוקים בתסמונת דאון. הם ממהרים לגעת בטלוויזיה ולהצביע על ה"צברים" שנשלחו לארצות-הברית ותורמים שם מהניסיון הישראלי המצטבר באילוף כלבי הרחה.

פרויקט הכשרת כלבי ההרחה החל בכפר-תקווה בשנת 94', בעקבות קשר שיצר אריה פינקוביץ', מנכ"ל הכפר, עם משרד הביטחון. בבסיס הפרויקט עמדו כמה עקרונות טיפוליים שנוסו לראשונה בישראל. "בין בעלי חיים לבין אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים נוצר קשר טוב ומוצלח", מסביר פינקוביץ', "ורצינו לבנות על הבסיס הזה תוכנית תעסוקה לדיירים בכפר".

הימים היו ימי צה"ל בלבנון, והכלבים בוגרי התוכנית "גויסו" לצה"ל בתום תקופת ההכשרה ו"תפסו קו" לאורך הגבול. אנשי יחידת הכלבנים של צה"ל למדו להעריך את בוגרי הכפר והפכו למלווים של כלביית כפר-תקווה.

 

האילוף מתחיל עוד ברחם

 

כמו בשאר ענפי הייצוא הבטחוני, הצלחת הפעילות בצה"ל מקדמת עסקאות נוספות. מעט אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר פנו לפינקוביץ' כמה חברות אבטחה אמריקניות. "אנשי האבטחה האמריקנים גילו שלכפר-תקווה יש ניסיון אדיר באילוף כלבי הרחה, ומוניטין שאין לאף כלבייה בעולם", מציין פינקוביץ' בגאווה.

בחודשים האחרונים ביקרו נציגי אותן חברות בכפר-תקווה ועמדו מקרוב על תהליך אילוף הכלבים. הם הניחו במקומות מסתור שונים חבילות קטנטנות של חומרי נפץ, ונדהמו מהמהירות שבה הכלבים זיהו וגילו את המטענים. "זה היה מהמם, הם בקושי הספיקו להגיד מילה והכלבים כבר רצו עם החבילות בפה", משחזר אחד מעובדי הכלבייה.

על שולחנו של פינקוביץ' החלו להצטבר הזמנות מקנדה, מאנגליה ומצרפת. "זה מאוד מחמיא שכולם חפצים בכלבים שלנו", הוא מציין, "אבל לצערנו בגלל תהליך האילוף הממושך אנחנו מוגבלים מאוד בכמות הכלבים המאולפים שבאפשרותנו לספק, ולכן רוב הפניות נדחות".

תהליך האילוף הוא ארוך ומורכב. הוא מתחיל כשהכלב הוא בן מינוס 20 יום. במועד זה לוקחים דיירי הכפר את הכלבות ההרות לסיורים ראשונים בשטחי ההרחה, וחושפים אותן לרעשי פיצוץ שונים, בדיוק כפי שנשים הרות חושפות את עובריהן למוסיקה קלאסית. בהדרכתם של אלון, המאלף הראשי בכלבייה, הכלבות סופגות את צלילי הפיצוצים והגורים עוברים "טרום טירונות". מומחים מציינים שחשיפה כזו מסייעת מאוד בהמשך האילוף, מחשלת את הכלב הצעיר ומלמדת אותו לא לפחד מקולות פיצוץ.

מיד אחרי ההמלטה עוברים הגורים מסלול אילוף שנמשך כשנה. המטרה: לחשוף אותם לריחות רבים ומגוונים ככל האפשר ולסוגי רעשים שונים, ולחדד אצלם את חושי הזיהוי. "במשך חודשים לוקחים את הכלבים לטיול במזבלות גדולות ומפגישים אותם עם עשרות ואף מאות סוגי ריחות", מסביר אחד המאלפים. "דיירי הכפר לוקחים את הכלבים גם לקניונים, למחסני גרוטאות ולמקומות הומי-אדם".

 

5,000 דולר לכלב

 

בכלבייה של כפר-תקווה מאלפים בעיקר כלבי מילנואר. את הכלבים, בעיקר נקבות, רוכשים בבריטניה. כל כלבה עוברת בחייה 12 הריונות וממליטה כ-120 גורים. לאחרונה צירפו גם סוג חדש של כלבי הרחה ג'ק ראסל, ממשפחת הפוקסטרייר. מדובר בכלבים ננסיים, שניתן להחדירם למקומות צרים וקטנים. "ניתן להרים אותם בהנף יד לגג של אוטובוס, למקומות שקשה להגיע אליהם במטוסים, או להכניסם למקומות שקשה להשתחל לתוכם", מציין פינקוביץ'.

15 מדיירי כפר-תקווה מועסקים בכלבייה ב"משרה מלאה". הם מנקים את התאים, עורכים עם הכלבים את הטיולים היומיים ומשתתפים באילופם. לאחרונה, אגב, קיבל הכפר תרומה בסך 75 אלף דולר להגדלת הכלבייה, בגלל הביקוש המתרחב לבוגריה.

הביקוש הער "לבוגרי הכפר" העלה את מחירו של כלב מאולף ל-5,000 דולר. "ארגוני האבטחה שרוכשים את הכלבים שלנו יודעים שמדובר בסטנדרט פעולה והרחה הטוב בעולם", אומר פינקוביץ'. "עובדה שאנו הכלבייה הישראלית היחידה שמייצאת כלבי הרחה".

דיירי הכפר, שלא גויסו לצבא, חשים קורת-רוח רבה נוכח תרומתם למערכת הבטחון וכעת לאבטחת שדות התעופה והגבולות בארצות-הברית. "מאז שהבנו מה הכלבים האלה עושים, אנחנו שמחים וגאים. זה כיף שאנחנו תורמים כדי למנוע פיגועים", אומר אחד הדיירים, שעובד בכלבייה.

רם מרשל, מנכ"ל אקי"ם, מציין כי הפרויקט הוא דוגמה מצוינת לכך שגם אנשים עם מוגבלויות יכולים לתרום לקהילה, לסייע לביטחון המדינה וליהנות מתחושת התרומה שלהם.