דלית שכולה תכלת

מאז היסטריית "שירת הסירנה" בוררת דלית קהן תפקידים בפינצטה. אחרי שאמרה "לא" לאין ספור תפקידים, עברה את משבר גיל שלושים ועיקלו לה רכוש, החליטה להיות רצינית. "אמרתי לעצמי, 'בואי הנה, מה קורה לך? את חיה כמו ילדה". עכשיו היא מככבת בדרמה "אלף קלוריות" (ערוץ 2)

דלית קהן, טלילה כץ הבלתי נשכחת מסרטו של איתן פוקס, "שירת הסירנה", היא שחקנית מזן מיוחד. לא תראו אותה מתרוצצת מחלטורה לחלטורה, גם לא תצפו בה בטלוויזיה מתחנחנת בהנחיית שעשועון או מככבת באופרת סבון, ואת מספר הצגות התיאטרון שבהן שיחקה ניתן למנות ביד אחת. "תיאטרון אף פעם לא עשה לי את זה", היא מצהירה. "לא בא לי לעבור כל ערב על הבמה שעתיים של סיוט ועוד לנסוע לאיזה חור כדי להציג. למה לי? ועוד מחיאות הכפיים המביכות האלה בסיום...".

בקיצור, קהן, 34, עושה מה בראש שלה. לכן עכשיו היא יכולה להרשות לעצמה לעבוד כרעיונאית במשרד פירסום, ולבחור בפינצטה באיזה תפקיד להשקיע את אנרגיות המשחק שלה. תנו לה להופיע באיזו פרסומת עסיסית ונטולת בילבול מוח, כמו זו עם הארנק המתפוצץ שבה היא מככבת עכשיו עם גל זייד, והיא תיקח. תפקיד בסרט כמו "מרס תורכי" - הולך. ודרמת טלוויזיה עם תפקיד ראוי ועם נושא שידבר אל ליבה - ודאי וודאי. כזאת היא הדרמה "אלף קלוריות" של הבמאית דליה מבורך והתסריטאית-סופרת נאוה סמל (ערוץ 2, יום ד' 9.10, 21.45, במסגרת הסידרה "מראות אשה").

קהן מציבה תמיד גבולות. כבת מזל אריה, חשוב לה להיות בשליטה על הקריירה שלה. לדבריה, היא מאוד בררנית בכל הנוגע לאודישנים, ובנושא זה הכסף אינו עונה מבחינתה על הכל. "חשוב לי להוציא את עצמי הכי טוב מכל דבר", היא אומרת. "כבר קרה שהתקבלתי למשהו וכשראיתי במה באמת מדובר, אמרתי 'לא, תודה!' והלכתי, ושום שיכנוע לא הצליח להחזיר אותי".

 

לא קל איתך.

 

"בעיקר לא קל לי עם עצמי. אני מין מתחבטת כזאת. גם בנוגע לפרסומות שבהן אני משתתפת. אם אדע שאצא מטומטמת מהעסק, שום פיתוי לא ישכנע אותי. וכשאני בדרמה, חשוב לי להציג פן אחר, כמו נויה, שמנסה להיות חזקה למרות שהיא בעצם חלשה".

קהן היא בת להורים יוצאי ארגנטינה - מרים, מורה לאמנות, ופבלו, מתרגם ועורך טכני - שהתגרשו כשהיתה בת 18. חלק משמעותי מילדותה העבירה איתם בשליחות בניקרגואה ובקוסטה ריקה. היא מתגעגעת לנוף הטרופי והאקזוטי שם, אבל מוסיפה שלא היה לה קל, כמי שהיתה כהגדרתה פרא אדם, ילדה היפראקטיבית עם קשיי למידה. הבריחה שלה מכל הצרות, מאז ועד היום, היתה אל הציור ובשלב מאוחר יותר אל הפיסול.

כשחזרה לארץ למדה ב"אליאנס" רמת אביב, עד שהועפה משם בגין עבירות משמעת, התקבלה בפרוטקציה לעירוני י"א, וגם שם לא היתה בדיוק טלית שכולה תכלת, כשבאותה תקופה שרה בלהקה פאנקיסטית (אגב, אחותה, מיכל, ירשה אותה כזמרת מחתרת). בצבא המשיכה בבלגן, ורק בסטודיו ניסן נתיב, "המוסד היחיד שסיימתי כמו שצריך", התייצבה - אם כי גם שם התמרדה, הפעם נגד שיעורי ההתעמלות.

הזינוק שלה בקריירה היה כסיפור סינדרלה. פרסומת מצליחה, הופעות ב"זהו זה" והיישר אל הכיכוב ב"שירת הסירנה". "עד היום, תשע שנים אחרי, מזהים אותי כטלילה כץ. עד כדי כך הדמות נדבקה אלי כמו מסטיק". את מה שקרה לה עם הפירסום הענקי שזכתה לו במפתיע היא מתארת כבום על קולי. "שנה לא יצאתי מהבית, ולמכולת הייתי יורדת כשהשערות מסתירות לי את הפנים, אחרי שהפרצוף שלי היה מרוח על שערי כל העיתונים", היא נזכרת. ההסתגרות אז, פרט לגיחות לפסטיבלים בחו"ל בעקבות הסרט ההוא, הביאו אותה לחשוב ש"עם כל הסירובים שלי להצעות, בתירוצים שונים, הרסתי לי את הצ'אנס, והסוכנת שלי, פרי כפרי, כבר חשבה שירדתי מהפסים".

"כיום אני אחרת", מדגישה קהן, שאף כתבה תסריט לסרט שעומד לצאת לאקרנים. "אם הסרט שלי - והדגש הוא על 'שלי', מאחר שאני חיברתי לו את התסריט - יהיה שלאגר ויקבל המון חשיפה, בטוח שהפעם אדע איך להתמודד עם זה, כי היום ברור לי איפה אני עומדת. נראה שדווקא העובדה שעברתי לא מעט תהפוכות היא לטובתי. אין לי יותר בורות של חוסר ביטחון. אני כבר לא פוחדת מכלום, אחרי שעשיתי חתיכת שטוזה מטורפת כמו 'שירת הסירנה', עם כל הבומבות שעברתי אז".

קהן, שהיה לה בעבר רומן די ממושך עם השחקן ירון מוטולה ("טירונות"), ועוד כמה "פירפורי גסיסה", כהגדרתה, של מערכות יחסים, היום לבד. "פה ושם עשיתי כמה שגיאות בנושא הזה", היא מודה. "לא רוצה יותר לצאת עם שחקנים. הם דומים לי מדי ולא מעניין לי איתם. מיציתי את הקטע - וכאן אני לא מתייחסת לירון. אני לא אוהבת לדבר על העבודה שלי כעל עבודה, וכשבן הזוג בא מהברנז'ה, את כל הזמן בקלחת איתו. הספיק לי. עכשיו אצטרך להיות רצינית בתחום הזה. אין מה לעשות, השעון הביולוגי דופק, אם כי עלי לשבור את ההתנגדויות שלי למוסד הזה. הוא מצטייר לי כבעייתי, מה גם שנראה לי מפחיד מאוד למצוא מישהו שיהיה איתך לכל החיים".

 

גם בגלל מה שעברת במשפחתך?

 

"אני מתארת לעצמי שזה קשור. ההורים שלי אף פעם לא הסתדרו. ולא רק הם. סטטיסטית, רוב הנישואין לא מאושרים. ואני רוצה להתאהב וגם להיות מאושרת".

 

איך?

 

"עושה רושם שיש כאלה שפוחדים ממני, כי אני רחוקה מלהיות אשה חלשלושה - אם כי במצבים מסוימים אני די אבודה ונורא ילדותית. אז מי שמפחד, שיילך קיבינימט, הוא לא מתאים לי".

 

ומחוץ למישור האישי?

 

"די התבגרתי בשנים האחרונות, עם משבר גיל שלושים היסטרי, שבעיצומו אמרתי לעצמי 'בואי הנה, מה קורה לך? את כבר חטיארית בת שלושים, חיה כמו ילדה, בלי מכונת כביסה, בלי מקרר ובלי כסף'. אשכרה חיה לי מיום ליום, כדברי השיר, עושה מה שבא לי באותו רגע, מתנכרת לכל דבר שקשור בממסד - עד שבאו מהביטוח הלאומי לעקל לי, בגלל חוב אסטרונומי של 200 אלף שקל. כשדפקו לי עם זה בדלת, התפוצצתי מצחוק. אבל אז החלטתי להתבגר - החלטה קשה, דרך אגב, תוך כדי מאבק פנימי. בעקבות ההחלטה הזאת התחלתי לעבוד כרעיונאית במשרד פירסום ולהרוויח בוכטות של כסף. כאן רק צריך לשבור הראש ולטפס על הקירות עד שבא הרעיון, כמו עם הדוד משה ותפוחי האדמה".

בדרך אל הבוכטות עברה כמה תחנות טלוויזיוניות לא מהממות במיוחד, וכל הזמן התבאסה שלא מצאה את מקומה בקולנוע אחרי ההצלחה של "שירת הסירנה". "מאז היתה לי הרגשה שכל התפקידים שהציעו לי היו אותה דמות, וכל מה שראיתי שמתקרב אליה, ישר סירבתי. הסכמתי לשחק רק ב'יום יום' וב'מרס תורכי'. אבל בסך הכל אין לי מה להתלונן. אני לא מכירה הרבה בנות בגילי שכתבו פיצ'ר (תסריט לסרט), קיבלו קרן (תמיכת הקרן לעידוד קולנוע ישראלי) והסרט גם צולם. זה בזכות המפיק אסף אמיר, שמאמין בי לאורך כל הדרך. הוא אפילו נתן לי מכיסו הפרטי כסף לאוכל, כשלא היה לי". לסרט, בבימוי איתן ענר, הם גייסו את טל פרידמן - הפעם בתפקיד רציני לשם שינוי - ואיתו גילה אלמגור, "שתפתיע בתפקיד קומי ותקרע את כולם מצחוק". בסרט, שצולם לפני חודשים אחדים, משחקת אחותה מיכל את... אחותה.

לקהן יש כבר רעיון לסרט הבא, אבל הוא יחכה "בגלל כל מיני עומסים שיושבים עלי, ביניהם איזה פטנט משגע בקוסמטיקה שעוד ישמעו עליו".

 

זה הכל?

 

"לא, אני גם מפתחת רעיון לתוכנית בטלוויזיה, בלי כוונה להנחות אותה".

 

בעקבות כל אלה גם תביימי?

 

"אני חושבת שגם זה יקרה, אם כי אני לא יודעת מתי. אני בהחלט רואה את עצמי מביימת. רק כך יכול תסריטאי לתת ביטוי מלא לעולם הפרטי שלו, בתור האלוהים של הסרט".

 

אז דלית קהן רוצה להיות גם האלוהים...

 

"של הסרט הבא שלה".

 

קשוחה ושנונה

 

ב"אלף קלוריות" מגלמת דלית קהן את נויה, שהיא וחברתה שרה'לה, אשת השגריר ביפן (סמדר קילצ'ינסקי), מתלוות לחברתן המשותפת אביגיל (אסתי זקהיים), לניסיון נוסף להשיל משקל עודף שצברה בחופשת בריאות וספא. תוך כדי הבילוי מתערערת איפשהו אחוות הנשים, וחשבון הקלוריות הופך לחשבון נפש. קהן: "היה כיף מההתחלה. אני נורא אוהבת להיות בחברת בנות. זה עם שאני מבינה אותו, עם כל הדברים הנסתרים. אשה זו חבילה מובנת לי לגמרי, ומאוד נוח לי שם. בחזרות מה זה צחקנו כל הזמן. זה עורר איזשהו חשש. צוחקים בחזרות, בוכים בצילומים. ולא היה ככה. העברנו בנעימים שבועיים ב'יערות הכרמל', מנותקות מהעולם, עם אוכל מצוין ושיחות בנות אל תוך הלילה שבהן מאוד התקרבנו זו אל זו, אבל לא בצורה דביקה. גם יצאה לי אחלה דמות. נויה היא עורכת דין בכירה, גרושה ואם לחייל, קשוחה ושנונה, טייפ קסטינג שאוהבים להדביק לי, אם כי ניסיתי להציג כאן דמות יותר עגולה ונשית, קצת פגיעה ועם בעיות עם גברים, מאז שאביה נטש את הבית. יש לה חבר (ג'וליאנו מר), המתכוון לצאת ולהתאוורר בהודו בלי הסכמתה, ולפני שיעזוב אותה היא תופסת יוזמה ומחליטה לעזוב אותו בנסיעה צפונה".

 

כבר היתה לך חשיפה אירוטית במחיצתו.

 

"כן, זה היה בסרט 'יום יום' של עמוס גיתאי, ושם לג'וליאנו היה תפקיד שבו די הגן עלי. באשר לחשיפה, הצבנו גבולות מראש. רבע שד מהצד זה לא משהו נורא. תמיד טוב לחזור לפרטנר מוכר. הכימיה מתחדשת כאילו לא היתה בינתיים פרידה".