דיסטרבד מוציאים אלבום חדש, ”Believe", שניחן ברוקיסטיות ישנה נושנה, וגם מכיל בתוכו נגיעות רכות ועיצוב עטיפה ייחודי. למי שהשם דיסטרבד לא אומר לו שום דבר, מדובר באחת מלהקות הרוק הכבד העולות בתקופה האחרונה. בין שלל להקות הנו-מטאל הצבעוניות ששורצות בכל פינה, דיסטרבד קיבעו את עצמם כרוקרים של העולם הישן. ככאלה, הסגנון המוזיקלי שלהם, שמושפע בעיקר מגדולים וטובים כמו בלאק סאבאת', פינק פלויד, איירון מיידן ודומיהן, הוא כמעין משב רוח נוסטלגי, אך בהחלט לא כזה עם ריח של נפטלין.
דיסטרבד, הרביעיה המטאליסטית משיקאגו, הם דייויד דריימן, שירה, דן דונגן על הגיטרות, Fuzz על הבס, ומייק ונגרן על התופים. איש במקצועו, כל אחד מהם מפגין כישורים מרשימים למדי, עוד מימי "Down With the Sickness" הבועט.
הדיסק מכיל ברובו שירים די סטנדרטיים של רוק כבד, כמו “Prayer”, רצועה מס' 1 בדיסק, עם תצוגת גיטרות פנומנלית של דונגן, שירים עם טאץ' חדיש נגד צרות אופקים, שבא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר ברצועה מס' 2, ”Liberate", ואפילו בלדה רכה על אהבה נכזבת, "Darkness", הרצועה האחרונה באלבום, שמכילה ליווי צ'לו דרמטי.
עם כל זאת, נקודה אחת שבאמת ראויה לציון בכל האלבום הזה, היא העטיפה המרהיבה שלו. בכריכת דמוי-עור אדמדמה, שוכן לו ספרון מעוצב המכיל את מילות השירים, תמונות חברי הלהקה, תמיד דבר שחסר באלבומי רוק טובים, ובסוף הספרון, שוכן לו הדיסק. על העטיפה עצמה תוכלו למצוא יציקת מתכת (מטאל או לא מטאל?) כבדה, שמשלבת את שלושת סמלי הדת הידועים בעולם: צלב, מגן דוד, סהר וכוכב, משולבים יחד עם זה של הפנטגרם, הכוכב המחומש המשויך בדרך כלל לשטן. ארבע הסמלים נמצאים אחד אחרי השני בספרון האלבום. התוצאה היא סמל מפחיד למדי, כזה שאנשים יכולים לתלות, אחרי שישחיתו את העטיפה, על אבזם החגורה או להשליך בעת הופעות לכיוון הקהל.
אז מה היה לנו שם? חבורה של מופרעים שחובטת בגיטרות מעוותות, תופים מיוסרים ובאס חרוך, צורחת כמו שועל ערבות פצוע וקופצת כמו קנגורו מיוחם, עטיפה מעוצבת היטב, עם פוטנציאל לשימוש אינתיפאדיסטי, ומוזיקה טובה. מי צריך יותר מזה?