הופעה: אצלה הכל בסדר

אסף נבו מאמין שהמופע החדש של מיקה קרני מיועד לא רק לאניני טעם

"זו הופעת הבכורה הראשונה שלי אי פעם, אז אני נורא מתרגשת", מתנצלת קרני כבר בהתחלה בפני הקהל הדחוס, הממלא את תיאטרון תמונע עד אפס מקום, ולא מצליחה להסתיר חיוך מבויש. ככל שתתקדם ההופעה, וכמויות האהבה שיזרמו אליה מהקהל תגברנה, תתחלף ההתרגשות בביטחון עצמי, שיסייע לקרני להציג את המיטב שבה ולספק שעה וקצת של נחת, מהקולעות והמוצדקות שנראו כאן לאחרונה. מנגנת על גיטרה, פסנתר וכינור, מובילה במקצועיות הרכב אקוסטי, הכולל את מיקי שביב בבס, רון לאור בגיטרה, איתן איצקוביץ בתופים, מיטשל רוזן בקלידים, חליל וסקסופון, וזמרת ליווי העונה לשם תום רהב, מגישה קרני את עצמה בגרסה מעודכנת ובשלה.

קרני היא לא דיווה. אין לה את האצילות של ריקי גל, הדרמטיות של ריטה או הכריזמה של רביץ. דווקא הפשטות והבלתי אמצעיות משחקות לידיה. על הבמה היא נטולת פוזה מסוג כלשהו, מופיעה, שרה, מנגנת, נעה בקלילות, מובילה את ההרכב, מקשקשת קלות עם הקהל. בלי משחקים, ללא מניירות, סטרייט ולעניין, וואט יו סי איז וואט יו גט. מההתנהלות הטבעית היא מרוויחה פעמיים. כזמרת ופרפורמרית שאלת האמינות לא קיימת, קרני שרה ומופיעה את עצמה, את מה שהיא באמת. בשיחות הקטנות שהיא מנהלת עם הקהל במהלך ההופעה מוביל אותה חוסר הפוזה לרגעים מעט מביכים, אבל החן הטבעי שלה מחפה על כך והמבוכה נעלמת עם החיוך הצחור הראשון שמפציע מבין שפתיה. היא נראית מצוין, רעננה, חיננית, קשה שלא לחבב אותה.

 

שוקולד שוויצרי של אמצע הדרך וג'אז

 

קשה גם להפריז באיכות של קרני כמבצעת. קול הפעמון שענבליו מתנועעים בגרונה משרת אותה נאמנה לשירה מדויקת, מהוקצעת, לכאורה ללא מאמץ, ביצועים קוליים שאינם נופלים מאלה שבדיסק. כשמוסיפים לכך את הנגינה האסתטית, העוטפת ברכות, של ההרכב המלווה, מתקבלת תוצאה מקושטת וסוחפת. קרני ניצבת בפרונט, עם פסנתר או גיטרה, מנווטת במיומנות, שומרת על מינונים נכונים של רוך ועוצמה, מחשבה ורגש, הומור ורצינות. הדינמיקה שלה תואמת את התוצר המוזיקלי שהיא מוכרת. קרני אינה מנסה להיות מה שהיא לא. חובבי רוק, למשל, עשויים לטעון שהיא חסרת מחץ, שאינה מזיזה להם את הקרביים. אוהבי איזי ליסניניג, לעומתם, יתאהבו בה ככל שיחלוף הזמן, ימצאו עצמם מתכרבלים במתיקות בענני הקטיפה המוזיקליים.

הפופ של קרני מגוון, מעודן, מרגש, שוזר בין ענפיו בוסה נובה, רוק רך, בלדות סול, גרוב ג'אז, בי בופ למתחילים, מכל סגנון היא שולה את המתאים לה, עורכת לקהל מזנון עשיר לערב גבינות ויין. העיבודים וההפקה מכנסים את המניפה הסגנונית לכדי תבנית אקוסטית מגובשת. הסאונד, כמעט כרגיל בתיאטרון תמונע, היה מצוין, בווליום התואם מופע מסוג זה. הרצף, שאת הסדר שלו מומלץ לקרני לבחון בשנית, מורכב מארבעה סוגי קטעים. השירים הבולטים באלבומה החדש, השלישי: "רחמים", "אושר", "רגעים", "סיפור אהבה", "כמה פשוט", "טרף קל", ושיר הנושא "מרגע לרגע" (מקומו של "יוקוזונה" המוצלח נפקד משום מה); שלושה שירים שבלטו באלבום השני: "אלול בעין כרם" (יהודה עמיחי), "כל קיץ", "נישקתי בחורה" (מילים ולחן של שביב), ושני להיטים מאלבום הבכורה: "יש לי אותך", ו"מיטשל", הבלתי נמנע; שתי גרסאות כיסוי: "אצלי הכל בסדר" (לג'וזי כץ וכיף התקווה הטובה) ו"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" (למאיר אריאל ז"ל); קטע אירי, הנפתח בנגינת כינור של קרני, וזורם לקאנטרי של "המזרח הפרוע", ושני קטעי ג'אז סוחפים בהדרן, בהם מצטרפים טרומבון וחצוצרה לסקסופון ומשלימים שלישיית בראס יעילה: "קמתי בלילה" ו"ד"ר אללי", בהם נותן מיקי שביב קונטרה ראויה בדואט.

בסלסלת הממתקים של הפופ הישראלי מיקה קרני היא השוקולד השוויצרי. אנינה, מלוטשת, מתוקה במידה, זהובת שיער, סימפטית. כיוצרת-מבצעת שהפכה את המילה איכות לשמה האמצעי ולסמלה המסחרי, עשוי השלב הנוכחי בקריירה להיות הצעד המשמעותי ביותר שלה למרכז הבמה של פופ המיינסטרים הישראלי. כרטיס זוגי למופע החדש שלה הוא המתנה שזוג חברים שלכם, אוהבי מוזיקה ישראלית מאמצע הדרך עם חיבה קלה לג'אז, היו שמחים לקבל.