באבן הקילומטר ה-30, סמוך לעץ האלון הגדול הניצב על כביש גב הכרמל מאליקים לדלית אל כרמל, מוטלות בדרך כלל ערימות של זבל. שם גם מתחיל שביל מסומן בשחור. השביל יורד בין גדרות אבן אל גיאיון קטן ואחרי כקילומטר מטפס אל גבעה שעליה פזורים שרידי ישוב קדום, מן התקופה הרומית ביזנטית, ששמו לא ידוע. על המפות, בעברית, הוא מופיע כחורבת כרך, שם הלקוח מהמקור הערבי אלכרכ, שהוא "משטחי פריחה צבעוניים", ויש בו כדי ללמדנו על אופי המקום בימות החורף. השם הזה עומד גם מאחורי השטות הלירית המושמעת מדי פעם ברדיו, "מה יפו פרחים בחורף על הקרק (במשקל קרח, תרח וזרח) דם הכלנית וכתם הכרכום". המשוררת רחל, שידעה ערבית כמו שאני יודע יפנית, היתה זמן קצר בכנרת, בשולי תל בית ירח, הוא תל כרכ בערבית. אוזנה האשכנזית שמעה שם שונה במקצת, שהולחן באהבה ומשודר כאמור עד היום.
הגבעה משופעת בשרידי מבנים וכן במערות קבורה חצובות בסלע ומעוטרות בגילופים, כדרך שישובים קדומים, בכרמל ובמקומות אחרים בארץ, נראים היום מבעד לקברותיהם ולהריסותיהם. כאילו מוות ומלחמה הם מייצגי הזמן הנצחיים ומהם אנו לומדים על החיים.
מהחורבה מתפתל השביל, שמכאן מסומן בצבע אדום על הסלעים, בתוך חורש עשיר, ששיגשוגו המשמח היום הוא בעצם הנצחת חורבנו של הישוב... השביל חוצה פה ושם גם שטחים פתוחים שבהם רועים צאן ובקר, ואחר כך, בנוף המגובנן של גב הר הכרמל, הוא נעלם בכביש הצר העולה אל מנזר המוחרקה.
כמו בכל מוסד מכובד, זמני הכניסה מצוינים על שלט בשער, ואם שעריו נעולים, האסון אינו גדול. עיקר קסמו של המנזר אינו אלא במיקומו הנפלא כנקודת תצפית על כל צפונה של הארץ, מחופי הים התיכון באזור חדרה ועד הר החרמון. אכן, המראה, שמסוגל לגרום גם לאדישים להיאנח בחמדה על כי זכו ביופי, נפרש ממרפסת גגו של המנזר, אבל אם הוא סגור מטעמים של מנוחה, חג וכיו"ב, כי אז סמוך לגדרו החיצונית אפשר לעמוד ולהיאנח אותן אנחות ומאותן סיבות של יופי.
המנזר שייך למסדר הלטיני של ה'כרמליתים', שהוקם בארץ לפני יותר מ-750 שנה, בימי הצלבנים.
נזיריו, מקדשי הכרמל ומקדשי דמותו של אליהו הנביא, בחרו להקים כאן, בקצה הרכס, על קרן כרמל, את המנזר שהוקדש לסיפור מלחמתו של אליהו הנביא בכוהני הבעל (מלכים א' י"ח). המנזר נבנה כבר בימי הביניים, אלא שאחרי גירוש הצלבנים מהארץ עמד המקום שומם עד סוף המאה ה-19 ורק אז הוקם מחדש במתכונתו היום. וכיון שבתשבי עסקינן, שהרי "ההר הירוק תמיד" הוא ההר של אליהו הנביא, מן הראוי שעוד נדבר בו נכבדות, שכן אינו מסתפק בהבאת מתנות בפסח כאילו הוא סבאל'ה נחמד שעוזר לעניים, ומעין סנטה קלאוס יהודי וירא שמיים, אלא הוא רב פעלים. לא בכדי זכה אליהו לעלות לשמים ברכב אש ופרשים, לפי מיטב החזיונות האפוקליפטיים.
עוד לפני תחפושתו הרכה לסבאל'ה עוזר לחלשים, בהיותו עסוק בתנ"ך, גילה אליהו קווי אופי קשים משהו. בסיפור התנ"כי הוא התחרה עם כוהני הבעל, האל הכנעני, על היכולת לחולל פלא ולהמטיר גשם.
כלומר, בשנת בצורת שהיתה באו אלה ואמרו שהם יכולים להתפלל לבעל ולהביא גשם, ואילו אליהו, נציג מפלגת הזעם האלוהי, אמר שרק אלוהים מדבר עברית יכול לעשות כן. הקימו בני התחרות מזבחות וקיימו את טקסיהם, כוהני הבעל בדרכם ואליהו בדרכו. סופו של המפגן, שאליהו ניצח והגשם שירד היה שייך באופן בלעדי לו ולאלוהים. כמנצח נדיב ואציל נפש, לקח התשבי את 400 כוהני הבעל לטיול קטן לנחל קישון, למרגלות הכרמל, ו...שחט את כולם עד האחרון שבהם. מה נפלא.
פסלו של הנביא הרגזן והאלים הזה עומד בכניסה למנזר, מניף את חרבו מעל גוויית כהן בעל מובס. את הנביא עם המתנות מפסח השאירו למישהו אחר.
לפי המסורת הנוצרית, אתר המזבחות שעל הדלקתם התחרו אליהו והכוהנים, נמצא כאן, ואתר הריגת כוהני הבעל הוא תל קשיש הנמצא למטה, בעמק יזרעאל, על גדות נחל הקישון, בקצה השביל המסומן באדום שמתפתל על צלעו הצפונית-מזרחית התלולה מאוד של ההר. תחילתו של השביל בתוך החורש, שילך ויידלל עד שייעלם כליל והשטח יהפוך למישור המערבי של העמק.
איך מגיעים
על מפת הטיולים וסימון השבילים מס' 4 קל מאוד למצוא. חורבת כרך קרובה מאוד לכביש 672. המוחרקה נמצאת במסעף הכביש הזה, ושלט המורה את הדרך אליה ניצב במבואותיה הדרומיים של דלית אל כרמל. תל קשיש נמצא קרוב לצומת התשבי (מפגש כביש 70 עם 227). עוד בסביבה: 1. דלית אל כרמל; 2. 'שוויצריה הקטנה' (להסתכל על שפני סלע); 3. פיקניק בחורשה כלשהי, מן העשרות שיש כאן בסביבה. ולא ללכלך; 4. הדודים בחיפה; 5. עתיקות בית שערים.
טריוויה
הפסל המקורי של אליהו הנביא, שעמד בחצר המנזר בכרמל היה של סבא טוב, שכילד מתאים לסיפורי הפסח, ובעיקר על חנה'לה ושמלת השבת. יום אחד קפץ רוגזו של מישהו על אליהו, הפסל הוסר ממקומו ובמקומו הוצב פסל הנביא עם המאכלת, עומד לטבוח את נביא הבעל האומלל, שגם על צווארו הוא דורך.
מקומו של הפסל הקודם נעלם מעין כל, עד שלפני כעשרים שנה הוא התגלה כתומך מתקן כביסה בחצר של בית פרטי בנצרת הערבית העתיקה, לא רחוק מכנסיית 'ישו הנער'. מאז שוב נותק הקשר עם התשבי המנוח וכל היודע דבר על מקומו היום ויואיל לגלותו לח"מ - יבורך.