עבודות שירות לרופא ואחות שגרמו למות חולה

בשנת 94' הגישה האחות, ענבל דהן, לרופא, ד"ר ייבגני שויחטמן, תרופה לא נכונה, וזה הזריק אותה לחולה בבית חולים וולפסון. החולה מתה, והרופא נמנע לציין בטפסים את הסיבה למותה. השופט: "מאנשי רפואה מצופה אמינות וזהירות, גם בתנאי לחץ"

בית משפט השלום בתל אביב גזר היום (ג') ארבעה חודשי עבודות שירות על ד"ר ייבגני שויחטמן, וחודשיים על האחות ענבל דהן, שהודו והורשעו בכך שהזריקו תרופה לא נכונה שגרמה למותה של חולה. הם הורשעו בעבירה של "מעשה פזיזות" ורשלנות. ד"ר שויחטמן הורשע גם בעבירות של מתן תעודה כוזבת ובמרמה והפרת אמונים.

המקרה אירע בדצמבר 94', כאשר חולה קשישה אושפזה במחלקה האורטופדית בבית החולים וולפסון. הרופא, ד"ר שויחטמן, הוזעק למיטתה ואיבחן כי לקתה בבצקת ריאות. הוא קבע כי יש להזריק לה 60 מיליגרם פוסיד.

בעקבות ההוראה שנתן ניגשה דהן לארון התרופות שבמחלקה, ובמקום לקחת את האמפולות הנכונות, נטלה אמפולות של אסיוול, ושאבה את תוכנן אל המזרק. היא הגישה את המזרק לרופא, שלא בדק כנדרש וכמתחייב את תכולתו, ולאחר מכן הזריק אותו לחולה.

מייד לאחר מכן אחות מתלמדת שהייתה במקום הפנתה את תשומת ליבה של דהן לטעות. באותו שלב הידרדר מצבה של החולה והיא נזקקה להחייאה מיידית. למקום הוזעקו רופא מהמחלקה לטיפול נמרץ וציוד החייאה, וד"ר שויחטמן ורופא נוסף ביצעו בחולה פעולות החייאה אך ללא הצלחה.

לאחר פטירתה ביצע ד"ר שויחטמן פעולות רישום שונות, אך נמנע מלציין את העובדה כי הזריק את התרופה השגויה למנוחה. כמו כן הוא חתם על טופס ויתור נתיחה, טופס שבו מופיעה חתימת סגן מנהל המחלקה. זאת, בחלק המאשר כי הרופא החותם הבהיר לבן משפחה את נחיצות ביצוע הנתיחה שלאחר המוות, ואת המשמעות של הימנעות ממנה. לפיכך גם לא בוצעה נתיחה בקשישה.

השופט חנן אפרתי כתב בגזר הדין כי "מאנשי רפואה מצפה הציבור המפקיד בידיהם את היקר לו מכל, גופו שלו ובריאותו, למקצועיות, מהימנות, אמינות, זהירות, קור רוח ותפקוד למופת בכלל, בתנאי עייפות ולחץ בפרט".

השופט הוסיף כי על אנשים העוסקים במקצוע הרפואה חלות חובות זהירות וקפדנות כבדות יותר מאלה החלות על בני אדם אחרים.

לדבריו, למרות האמפתיה האישית והאנושית שהוא חש כלפי הנאשמים, הוא חושב כי "טובת הציבור מחייבת העדפה ומתן דגש למסר הערכי, המחנך והמרתיע, והוא שאין לראות בקלות ראש ובסלחנות עבירות מסוג זה".

בסופו של גזר הדין כתב השופט כי מלאכת גזירת הדין הייתה קשה לו, וכי נראה לו כי טוב יעשו הנאשמים אם יפנו בבקשת חנינה לנשיא למחיקת הרישום הפלילי וההרשעות נגדם.