הצגה בלונדון: סילבן, גלעד ופרנקל נגד פיץ'

כששמעו במשרד האוצר שסוכנות הדירוג פיץ' עומדת להוריד את דירוג האשראי של ישראל, נזעקו שר האוצר והחשב הכללי ללונדון בכדי לנסות לשנות את רוע הגזירה. וגם כמה מילים על הסיוע האמריקני

ההתפתחויות האחרונות בדרמה הבינלאומית עוצרת הנשימה, המתפרסת על פני מדינות ויבשות, יכולות למלא אותנו במידה של אופטימיות. הכוונות הרעות סוכלו בעוד מועד, והמצור הוסר, לעת עתה. אבל העתיד עדיין לוט בערפל.

שם הדרמה שעליה מדובר כאן הוא לא ג'ורג' נגד סאדאם אלא סילבן, יענק'לה וניר נגד פיץ', אס.אנד.פי ומודי'ס. כלומר, מדינת ישראל נגד הסוכנויות הבינלאומיות לדירוג האשראי, קרב פנים אל פנים בחמישים מערכות.

במערכה של השבוע שחלף השתתפו, מהצד הישראלי, כל השלושה: שר האוצר, סילבן שלום, החשב הכללי של האוצר, ניר גלעד, והנגיד לשעבר של בנק ישראל, פרופ' יענק'לה פרנקל. מהצד השני לקחו חלק בקרב חברי ועדת הדירוגים של הסוכנות לדירוג האשראי פיץ', שהיא, אגב, חברה פיננסית קטנה, ששמה לא הוכר עד לפני שנה ושהבעלות עליה התחלפה פעמים אחדות.

 

אז מה היה לנו שם?

 

הסיפור שהיה כך היה: לפני כשבועיים קיבל ניר גלעד סיכום מצמרר מצוות הכלכלנים של פיץ', שמשרדיה בלונדון. בניגוד גמור לרזמים שהפיצו בעבר, העלו הכלכלנים על הכתב את כל הסתייגויותיהם ממצבה הפיננסי של ישראל, תיארו בצבעים די קודרים את יכולתה לפרוע בעתיד את חובותיה ובאלגנטיות בריטית מעצבנת נמנעו מהמלצה ברורה. לא אמרו: נוריד לישראל (את דירוג האשראי) וגם לא אמרו לא נוריד לישראל. הם השאירו את ההחלטה הגורלית לבכירים מהם, לצוות הדירוג של פיץ'.

ומי כניר גלעד, ששיניו כבר קהו בוויכוחים ודיונים עם חברות לדירוג אשראי, יודע שאי-המלצה בדרג של כלכלנים מובילה להפחתה דירוג בדרג של בכירים. האחרונים תמיד יותר חשדניים יותר שמרניים ופחות קשובים להרצאות הרגעה ישראליות. זהו זה, אמר לעצמו גלעד, אכלנו אותה. אחרי שנה של פגישות, תחנונים, הסברים, מצגות, לחיצות והבהרות, התרחיש הגרוע עוד להתממש. פיץ', הראשונה מבין שלוש הסוכנויות לדירוג האשראי, מתכוונת לבעוט בישראל ולהוריד את דירוגה מרמת איי היוקרתית לרמה בי הבעייתית. מה שיגורנו, בא.

 

מפסידים קרב בלימה בשוקי ההון

 

נכון שפיץ' סוכנות קטנה. נכון שבעבר היא בכלל לא דירגה את ישראל (ולא קיבלה תשלום ממשלת ישראל תמורת הדירוג). נכון שבעולם הפיננסים לא מתייחסים לסקירותיה ולדוחותיה באותו כובד ראש כמו לשתי סוכנויות האשראי האחרות, החולשות יחד על 85% מהשוק. ובכל זאת, המכה שלה עלולה להיות קטלנית. לא בגלל עוצמתה אלא בגלל אפקט הדומינו. "חששנו", אמר השבוע ניר לחבריו, "שלפחות אחת משתי הסוכנויות האחרות תושפע מהמהלך של פיץ' ותזדרז גם היא לעדכן כלפי מטה את הדירוג של ישראל". הוא התכוון לאס.אנד.פי החזקה והמובילה.

גלעד הלך אצל שר האוצר והניח בפניו את הבשורה הרעה: אנחנו מועדים להפסיד את קרב הבלימה בשוקי ההון הבינלאומיים. "היש עוד משהו לעשות?" שאל שלום. "לא ממש", השיב גלעד, "כבר עשינו כמיטב יכולתנו. כבר דיברנו על לב כולם. הפור נפל. לא נותר לך, לראש הממשלה שרון ולי אלא לכסוס ציפורניים כשהבריטים ישבו לדון בגורלנו".

"ומה דעתך", אמר שר האוצר, "שאני עצמי אסע ללונדון לנסות את מזלי ברגע האחרון?, שאפגש עם הצוות הבכיר של פיץ'?"

"אדוני השר", השיב גלעד, "מאוד לא מקובל ששר אוצר יוזם מפגש כזה. אבל אברר".

הבירורים העלו הפתעה. כן, הבריטים מוכנים לחרוג ממנהגם המסורתי ולארח את שר האוצר הישראלי לשיחת הבהרה על סף הצבעתם בעד או נגד שינוי בדירוג של ישראל. אבל הם רוצים לדעת את מי יביא איתו השר לפגישה. את פרופ' יעקב פרנקל, יו"ר מריל לינץ' הבינלאומית? הו, לכבוד לנו לארחו בצל קורתנו, אמרו הבכירים בפיץ', הוא הרי שכן שלנו בסיטי של לונדון. כאן משרדו, שם משרדנו.

וכך עלה סילבן שלום על המטוס ללונדון ביום ב' השבוע. הוא נסע לפגישה שנקבעה שם, לדבריו, בלב כבד. הסיכוי להשפיע על פיץ', מודים באוצר, היה נמוך מאוד, קרוב לאפס. אבל השר, הנגיד-לשעבר והחשב הכללי נתנו בחדר הישיבות של פיץ' את ההצגה של חייהם.

 

היוקרה של פרנקל

 

סילבן שלום תרם למאמץ את הכבוד המיניסטריאלי ואת המחויבות הפוליטית. ניר גלעד תרם את המומחיות הפיננסית ואת המקצוענות בניהול חוב. ויעקב פרנקל תרם את יוקרתו של יעקב פרנקל. והם שיכנעו. הדירוג הבינלאומי של ישראל נותר על כנו. הדירוג של החוב הפנימי הורד, אבל - עם כל הכבוד לכלכלני פיץ' - לא מיכולתם לדרגו. כותב שורות אלו כלל לא ידע שהחבר'ה הטובים ההם נטלו לעצמם את החופש לדרג את החוב של ממשלת ישראל לאזרחיה.

מי שלא תרם מאומה להחלטתה החיובית של פיץ', ולא השפיע עליה, היה נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש. בתום פגישה פומבית עם שרון השמיע בוש דברים חמים על חוזקו ואיתנותו של המשק הישראלי. בבנקים האמריקנים ובסוכנויות לדירוג אשראי עוררו דברי בוש רק סוג אחד של משיכה: בכתפיים.

הביצועים הכלכליים של נשיא ארה"ב כה גרועים, ששבחים מפיו פועלים בניגוד לכוונת אומרם. הם מזיקים, לא משפרים.

בוש, ראוי להזכיר, גם הירבה לשבח את כלכלת ארגנטינה. זה לא מנע את קריסתה.

שאלתי את משתתפי הפגישה עם פיץ' האם הועלה בה הנושא של בקשת סיוע ישראלית מארה"ב. "לא", הם סיפרו לי, "הנושא לא עלה". נושא תוספת היוקר וההסתדרות כן עלה. "אנחנו לא מחלקים את עור הדב שטרם ניצוד", אמרו הישראלים. טילפנתי למקור אמין באחת מסוכנויות הדירוג וזו הייה תגובתו: "אנחנו די הופתענו לקרוא על כך בתקשורת הישראלית. כשפנינו לממשל לברר, קיבלנו מקלחת צוננין. לדיבורים הישראליים על הסיוע אין השפעה על דירוג האשראי של ישראל. רק למדיניותה התקציבית של ממשלת ישראל יש השפעה".

 

אל יתהולל חוגר כמפתח

 

כלכלן מסוכנות דירוג מתחרה נשמע בכלל מופתע משאלתי. דבר הבקשה לערבויות טרם הגיע לאוזניו. "נו", אמר אחרי שהסברתי לו במה מדובר, "עוד לא ביקשתם, עוד לא קיבלתם. אל יתהלל חורג כמפתח".

באוצר סופר-זהירים בכל הנוגע לסיוע אמריקני. לא תופרים שקים ולא מכינים פרויקטים. עדיין לא ברור אם ישראל תגיש בקשה חד-משמעית לעזרה כלכלית נוספת, מעבר למה שהיא מקבלת ומעבר למה שהובטח ולא ניתן עד כה. לא ברור מה תהיה צורת הבקשה - האם נבקש אשראי, ערבויות, מזומן, הזמנות אמריקניות או משהו אחר. הערבויות, אם יינתנו, יאפשרו לממשלת ישראל לגייס בשוקי ההון העולמיים הלוואות בריבית נוחה ולזמן ארוך. האוצר ישתמש בכולן להחזיר את החובות שנלקחו לפני כ-10 שנים ושפירעונם מתחיל בשנה הבאה. חובות אלו, אגרות החוב בריבית של 6% עד 6.75% לשנה, כבר הצטברו ל-13 מיליארד דולר. הם עלולים להעיק על תקציב הממשלה, אף שנתמכו בזמנן בערבויות אמריקניות נדיבות.

כי זה טיבן של הלוואות ושל איגרות החוב: צריך לפרוען.