הנציגות שלנו בהאנוי

עשרות הורים ומורים לילדים חריגים מוויטנאם השתתפו לאחרונה בקורס שהעבירו בהאנוי שתי מומחיות ישראליות לחינוך מיוחד, "ילד מוגבל נחשב שם לבושה שיש להסתיר", מספרת אחת המורות, "הם מעולם לא חשבו שילדים כאלה יכולים להתפתח ולתרום לסביבה"

"ילד חריג בווייטנאם נחשב בושה שיש להסתירה, ילדים כאלה מוסתרים בחדרי חדרים. במדינה אין מסגרות חינוכיות מתאימות עבורם. החינוך המיוחד שם מפגר ב- 40 שנה לפחות לעומת ישראל", אומרת רחל רותם, מנהלת בית הספר גניגר בחיפה. רותם חזרה באחרונה מהאנוי, שם העבירה עם פרופ' שונית רייטר מאוניברסיטת חיפה קורס למורים לחינוך מיוחד ולהורים לילדים אוטיסטים.

הכל התחיל בפנייה של אוניברסיטת האנוי לשגרירות ישראל בעיר. האוניברסיטה ביקשה להקים פקולטה לחינוך מיוחד, שתכשיר מורים לילדים בצפון המדינה. במרכז לשיתוף בינלאומי של משרד החוץ בירושלים איתרו את רותם ורייטר, שהסכימו מיד להרתם למשימה. אחרי כמה חודשים הן מצאו עצמן בהאנוי, מצוידות בשקפים, בסרטי וידאו ובמצגות ממוחשבות שהביאו מהארץ.

פרופ' רייטר, הנחשבת למומחית בתחום גם מחוץ לישראל, היתה אמונה על הצד התיאורטי, ורותם על ההיבט היישומי. "בקורס היו אמורים להשתתף 25 מורים", מספרת רותם, "אבל לקראת הפתיחה הגיעו מורים והורים מאיזורים אחרים במדינה, ובסופו של דבר השתתפו בו 40 איש. הוא נערך באוניברסיטה במשך שבועיים, והיה מאד אינטנסיבי, כל יום משעות הבוקר עד אחר הצהריים.

 

700 אלף ילדים מוגבלים

 

"הקורס עסק בשיטות טיפול ודרכי התמודדות עם ילדים מוגבלים, כדי לשפר את איכות חייהם. הדגמנו דרכי עבודה שבהן משתמשים בבית הספר שלנו בארץ. המסר שהעברנו היה חד משמעי: כדי לטפח את היכולת לחוות חיים איכותיים, על הצוות המחנך והמטפל לעבוד לפי העקרון של 'חינוך לנוער על פי דרכו', כלומר להקשיב לתלמיד וללמד אותו תכנים שימושיים, הקשורים בסיטואציות שהוא פוגש בחיי היומיום. "הכי מרגש היה לעבוד עם הורים לילדים אוטיסטים. בסוף הקורס הם אמרו לנו שהם קיבלו המון אנרגיה וחיזוקים והחלו להאמין שהם יכולים לקדם את הילדים שלהם. זו היתה הפעם הראשונה שהם קיבלו מידע מקצועי בנושא. עודדנו אותם להקים ארגון משלהם".

בווייטנאם יש כיום יותר מ- 700 אלף ילדים הסובלים מנכויות שונות, ורק כ- 10,000 זוכים למסגרת חינוכית. "בסיורים שעשינו ראינו שהכיתות המיוחדות בוויטנאם מאוכלסות בקבוצות של ילדים עם בעיות שונות – אוטיזם, פיגור שכלי, פגיעות מוחין, מחלות שונות וליקויי למידה. אין אבחון ואין טיפול ממוקד המתייחס לקשיים הייחודיים של כל ילד. בחלק מהכיתות פער הגילים בין התלמידים היה יותר מעשר שנים – ראינו כיתה שבה התלמיד הצעיר ביותר היה בן שמונה והמבוגר ביותר בן 19".

איך הגיבו ההורים שהשתתפו בקורס?

"אמא של ילד אוטיסט, שמנסה לחנך אותו בבית בעצמה, אמרה לנו: "לפני הקורס כל הזמן בכיתי, כמו כל ההורים לילדים אוטיסטים, עכשיו קיבלתי עידוד לעבוד עם הילד ואני מוכנה להוציא אותו מהבית. אני לא מתביישת בו יותר".

"האמהות למדו לראות את ילדיהן באור חיובי יותר. הן קלטו את המסר שהילדים שלהן אינם מקרים אבודים ושניתן לטפח אותם. הם למדו שיש לילדים האלה פוטנציאל להתפתחות. גם בארץ לא כולם נוהגים לפי השיטה שלנו. בית הספר שלי בחיפה הוא המקום הראשון בארץ שבו תלמידים בעלי פיגור עושים תקשורת: מפעילים תחנת רדיו, מצלמים בסטילס ובווידאו, עוסקים בעיתונות, פרסום, קומיקס ואינטרנט. בקורס הצגנו את סרטוני הווידיאו שצילמו התלמידים הישראלים".

איך תקשרתן עם המורים וההורים?

"מתברר שאפשר לעבור את מחסום השפה. היו לשנו שתי מתורגמניות, שתרגמו מאנגלית לווייטנאמית. בהתחלה היה ריחוק מסוים, אבל בהמשך נוצרה קרבה עם המורים וההורים, ובסוף הקורס הם אפילו הכינו לנו מסיבת סיום. הם אספו כסף כדי לקנות לנו פרחים ומתנות, ואנחנו הכנו להם פלאפל וסחלב מאבקות שהבאנו מהארץ. זה היה מאד מרגש. להורים היה קשה להיפרד מאיתנו: כל הזמן נגעו בנו, חיבקו אותנו שוב ושוב".

עם אילו בעיות צריכים להתמודד הורים לילדים מוגבלים בוויטנאם?

"רוב המשתתפים בקורס אמרו שהמחסום העיקרי הוא חוסר המודעות לצרכים המיוחדים של ילדים כאלה. הם מעולם לא חשוב שהילדים שלהם יכולים להתפתח ולתרום למשפחה ולקהילה. למרות שמדובר במדינה עם ממשל ריכוזי וקומוניסטי, רובם ביקרו את הממשלה וטענו שהיא לא נותנת להם תמיכה מספקת. הקורס שלנו נתפס כהתחלה של שינוי בגישה של הרשויות. כנראה שזו הסיבה לכך שכמעט כולם יצאו משם אופטימיים".

גם בשגרירות ישראל בהאנוי מרוצים. השגריר עמיקם לוי אומר כי בדרך כלל העיתונות הווייטנאמית אינה אוהדת ישראל, אולם על "הקורס הישראלי" התפרסמו כתבות חיוביות בעיתונים המובילים במדינה. לדבריו, הווייטנאמים מעוניינים להגביר את שיתוף הפעולה עם ישראל בתחום החינוך.