בנקים בישראל: לאומי

מנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור, בורכה בתכונת טפלון: היא צלחה בלא פגע את משבר המניות הבנקאיות ב-83', למרות שכיהנה אז כמפקחת על הבנקים, וגם בתפקידה הנוכחי היא מצליחה לשייט בקלילות בין הסערות; עם זאת, בפניה עומדים עדיין אתגרים לא פשוטים: ההפרטה המקרטעת, האשראי שחולק ללווים בעייתיים כמו רפי פלד וגד זאבי והמאבק החריף במתחרה הנצחי, בנק הפועלים; האם תצליח אשת הטפלון גם הפעם?

בחודשים האחרונים מבטיח בנק לאומי לפתוח ללקוחותיו "מחר חדש". זו הבטחה מעט יומרנית, במיוחד על רקע העובדה שהמחר של הבנק עצמו לוט בערפל. הוא עומד בימים אלה בפני הפרטה, שניתן להגדירה כמוזרה: הממשלה, שרואה כבר את סיום הקדנציה שלה באופק, בלי שרשמה לעצמה הפרטה משמעותית, התלבשה על הבנק (ובמקביל נעשים מאמצים להפריט גם את בזק). אלא שכל המתעניינים בבנק לאומי נעלמו עם פרוץ האינתיפאדה. בזמנו ביקש אדמונד ספרא ז"ל לרכוש את הבנק, אך העסקה התמסמסה והפכה ללא רלוונטית עם מותו. עניין בבנק גילו גם סיטיבנק וג'נרלי ואפילו תד אריסון ז"ל, לפני שרכש את בנק הפועלים. אך מאז לא קם שום משקיע רציני שהביע נכונות לקחת את הבנק.

שילמו למריל לינץ' הרבה כסף, כדי שיעקב פרנקל יסתובב בעולם כחצי שנה, וכל זאת כדי לחזור ולדווח את מה שכבר ידעו כולם: אף אחד בעולם אינו מעוניין כרגע בבנק לאומי. גם כך יש כיום הרבה מציאות בעולם בתחום הבנקאות, ולא צריך להשקיע דווקא במדינה המצויה במלחמה שאין רואים את סופה.

בהעדר משקיעים מחול מנסח בימים אלה המפקח על הבנקים את התקנות שיאפשרו להנפיק את בנק לאומי בבורסה. אם זה אכן יקרה, תהיה זאת הפעם הראשונה שהממשלה מעבירה את הבעלות על אחד מנכסיה לציבור, אך צפוי כי במשך הזמן ייווצרו מוקדי שליטה מתוך הציבור.

בשלב הראשון יונפקו כ-6% ממניות הבנק, שיורידו את אחזקת הממשלה לכ-35.5%. אלא שהעיתוי הנוכחי להנפקה הוא אומלל בשל מצבם של השוק ושל הבורסה. מדובר בהנפקה במחיר של 60% מההון העצמי. זו לא הנפקה, זו מכירת חיסול. בפועל צפוי שכל מיני חתמים ירכשו את המניות ויישבו עליהן עד שתיווצר הזדמנות להשיג תמורתן מחיר טוב יותר.

 

לא האמין בקיבוצים

 

בנק לאומי נוסד לפני 100 שנה, ב-1902, ביוזמתו של בנימין זאב הרצל. המתיישבים היהודים בארץ-ישראל אינם זקוקים לנדבות, אלא לאשראי בנקאי, כתב הרצל, שהבין כי לשם הגשמת החזון הציוני דרוש מוסד פיננסי אמיתי. בפברואר 1902 נרשמה בלונדון חברה בשם אנגליא-פלשתינה. זו עתידה היתה להעביר את עסקיה ב-1950 לבנק לאומי.

המנהל הראשון של הבנק, לבונטין, היה קפיטליסט מרוסיה, שלא האמין בסוציאליזם של תנועת העבודה וביציר כפיה: הקיבוצים. כתוצאה מכך הפך בנק לאומי במידה רבה לבנק של האופוזיציה האזרחית בארץ-ישראל ויריבו המושבע של בנק הפועלים, הבנק של תנועת העבודה באותה העת. לבונטין לא רצה להלוות כסף לקיבוצים, שבהם לא האמין, ולכן גם לא נהנה מההפקדות של ההסתדרות ושל תנועות הפועלים, שהיו הכוח המרכזי במשק של היישוב. בנק לאומי בנה את עצמו באמצעות הלקוחות הפרטיים, אך צעד כל הזמן אחרי בנק הפועלים, שנהנה מקשריו עם הממסד של תנועות הפועלים. גם בשנים הקשות של בנק הפועלים, כשנוצרו החובות הגדולים למגזר החקלאי ולקיבוצים, לא השכיל בנק לאומי לזנק קדימה. הוא היה באותה עת עסוק בבעיות משלו.

הבעיה המהותית ביותר של הבנק בשנות ה-70 וה-80 היתה יחסי העבודה העכורים. יו"ר הבנק, ארנסט יפת, יצר ניכור עצום בין ההנהלה לעובדים. יפת ראה עצמו כבנקאי בינלאומי והתנהג בהתאם. חליפות שלושת החלקים של יפת, נסיעותיו לחול במחלקה הראשונה ומשכורות העתק שקיבל - במושגים של אותם הימים - הזינו את הניכור ההולך ומחריף שחשו עובדי בנק לאומי כלפי הנהלתם. שום תיאור היסטורי של בל"ל לא יהיה שלם ללא התמונות שבהם נראה היו"ר האגדתי של הוועד, לואי רוט, מטיל עם אנשיו מצור על לשכתו של יפת.

למרות המתיחויות הפנימיות נמשכה בתקופת יפת במלוא עוזה התחרות בבנק הפועלים, שבראשו עמדה אז דמות מיתולוגית נוספת: יעקב לוינסון.

יפת אולי היה מוכר יותר לציבור, אך מנהלו בפועל של בנק לאומי היה אז מרדכי איינהורן. פרשת הוויסות של מניות הבנקים ב-1983 הפילה את שניהם. פרישתו של יפת מהבנק - כמו תקופת כהונתו - לוותה בשערוריות. זעם הציבור הופנה כלפיו לאחר שהתברר היקף הפנסיה שאושרה לו על-ידי דירקטוריון הבנק. מאוחר יותר הורשעו יפת ואיינהורן בפרשת ויסות המניות.

תקופת בינו צדיק, שבאה בעקבות יפת, אינה זכורה כתקופת מפנה בבנק. אף שלא היו דרמות בתקופה זו, יזכרו לבינו את העסקה הכושלת של מכירת הכשרת היישוב למשפחת נמרודי במחיר שהיה רחוק מלשקף את שווי החברה, שבה התגלו לאחר המכירה נכסים סמויים רבים שנעלמו מעיני הבנק. בינו הוא ידען גדול בשוק ההון ונחשב לבעל כישורים עסקיים ואינסטינקטים מעולים. בינו גם היה האיש שניהל מטעם בל"ל את המגעים על מימון רכישתה של פז על-ידי משפחת ליברמן מאוסטרליה. תקופה קצרה לאחר מכן פרש בינו והתמנה לנציג קבוצת ליברמן בישראל. לימים הפך לשותף ולבסוף לבעל השליטה. אשתקד מכר בינו 19% ממניות פז לבנק לאומי.

תקופתו של בינו בבנק זכורה בעיקרה לטובה - בניגוד לתקופת פרידמן שבא אחריו. דוד פרידמן היה מנכ"ל בנק איגוד כשהתמנה למנכ"ל בל"ל. הוא לא הביא עימו בשורות גדולות לבנק, אך אחד מהמשנים שלו, שנחשב אז לכוכב עולה וסומן כיורש, היה זה שהצליח לנצח על המקהלה. הכוונה היא לשלמה פיוטרקובסקי, שלימים נטש את בלל לטובת תפקיד המנכ"ל של הבנק הבינלאומי.

בתקופת כהונתו של פרידמן הידרדרו עוד יותר יחסי העבודה בבנק. בעקבות זאת הציע פיוטרקובסקי לפרידמן להביא את שמואל זוסמן, שניהל את סניפי בלל בארה"ב כדי שיישא וייתן עם העובדים. הבאתו של זוסמן התבררה כהצלחה גדולה, וביחד עם פיוטרקובסקי הוא הצליח להביא לעידן חדש ביחסי העבודה בבנק. גם היו"ר החדש, משה זנבר, שלא היה איש קל, אך בלט כבנקאי מבריק, לא הצליח לקלקל את היחסים האלה.

 

חיזור נמרץ

 

ב-1992 הובאה גליה מאור לתפקיד המשנה למנכ"ל בבנק. מאור נחשבה כבר אז למטאור - עם ציפוי טפלון. לפני כן כיהנה כמפקחת על הבנקים, ואף שהיתה בפיקוח על הבנקים בתקופת משבר המניות הבנקאיות ב-1983, לא דבק בה שום כתם, והיא המשיכה לנסוק מעלה. כשמונתה ב-1995 למנכ"ל בנק לאומי במקום פרידמן, אף אחד לא הופתע, שכן היא קורצה מהחומר שממנו עושים מנהלים בכירים. לכן גם אין להתפלא על שהבעלים של בנק הפועלים, שחיפשו מנכ"ל חדש בקליבר של מאור, פנו בסופו של דבר אליה וניסו לשכנעה לערוק. אולם היא סירבה וניצלה את החיזור הנמרץ אחריה מצד המתחרה הגדול כדי להשיג לעצמה בבל"ל מצנח של זהב.

ימיו של זנבר כיור הבנק לצד מאור לא ארכו זמן רב. לעומת פרידמן, שהשאיר לזנבר את הבמה, מצא עצמו זנבר נדחק למושב האחורי. עם פרישתו מונה ליו"ר הבנק איתן רף. מינויו של רף נראה תחילה תמוה.

הורגלנו לראות שרי אוצר שממנים ליורים בבנקים הממשלתיים כל מיני פונקציונרים הקשורים למפלגה, בוגרי האוצר או פרופסורים בעלי שיעור קומה. אך רף לא ממש השתייך לקליקות הנכונות. הוא אומנם היה בעברו הרחוק מבכירי האוצר (חשב כללי), אך בזמן מינויו הוא היה איש עסקים, נציגו של גד זאבי, שהחל אז את פעילותו בארץ. לרף היו המון חברים וקשרים בארץ ובחול, והוא נהנה מאהדה ומהערכה רבה.

כיום אנו יודעים שבחירתו של רף היתה מוצלחת מאוד, והצוות מאור-רף נחשב לאחד הטובים ביותר שידעה הבנקאות הישראלית מעודה. רף חריף, מבין עניין, מעורב, אך אינו יו"ר פעיל. הוא משאיר את הבמה למאור.

מאור הצליחה בתוך זמן קצר לבנות סביבה נבחרת חרוצה ונאמנה. כל מי שנתקל במאור מציין את הכריזמה שבה ניחנה ואת יכולתה לתת לכל אחד תחושה כאילו הוא מאוד קרוב אליה, חשוב לה ושהתעניינותה בו כנה. היא נעימת הליכות, נוחה לבריות ואנושית מאוד, אך תכונות אלה אינן מפריעות לה לשלוט בבנק ביד רמה, לבנות עבודת צוות ולתת לכולם תחושת עצמאות, כשבפועל היא קובעת הכול, והמילה האחרונה היא תמיד שלה.

באחרונה נמתחה על מאור ביקורת בשל העובדה כי הבנק הוא אחד מנותני האשראי הגדולים לקבלן יצחק תשובה. זה האחרון מעסיק את בעלה של מאור, יהושע מאור, כיור חברת גרין שבשליטתו. אלא שמאור אינה שותפה לדיונים בענייניו של תשובה, ולמבקריה השיבה כי במדינת ישראל הקטנה והצפופה לא יוכל אף אחד ממשפחתה למצוא תעסוקה, אם ייאסר עליו להיות בקשר עם חברות העובדות עם בלל. לכן מסתפקת מאור באי-השתתפות בישיבות הקשורות לגורמים שלהם קשרים עסקיים עם בני משפחתה.

לעובדה שהבנק הוא בבעלות ממשלתית יש מבחינת מאור גם יתרון וגם חיסרון. היתרון הוא שלמעשה אין לה בעל-בית על הראש, והיא נהנית מעצמאות רבה, כמו עמירם סיוון בבנק הפועלים לפני הפרטתו.

במידה רבה בלל הוא הבנק של מאור. החיסרון הוא שבהעדר בעל בית קשה הרבה יותר לתכנן ולהוציא אל הפועל תוכניות, במיוחד לטווח ארוך. אי-הוודאות היא בעוכריה גם מבחינת היחסים עם העובדים, שחוששים לעתידם.

 

הגודל אינו קובע

 

אף שההבדלים האידיאולוגיים בין בנק לאומי לבנק הפועלים נעלמו כבר מזמן - במיוחד על רקע מותו של הסוציאליזם בישראל - הרי התחרות בין שני הבנקים נותרה חריפה כבעבר. אומנם בנק לאומי אינו מצליח לשלול מבנק הפועלים את תוארו כבנק הגדול במדינה, אך עם כניסתה לתפקידה העבירה מאור את התחרות לפסים אחרים בהצהירה כי הגודל אינו קובע, אלא רק הרווחיות. אולם גם בפרמטר הזה מפגין בנק הפועלים עליונות, וברוב הרבעונים הוא רווחי יותר מבנק לאומי.

ההישג הגדול ביותר של מאור הוא בתחום יחסי העבודה. על פני השטח חלה רגיעה - מה שאיפשר לבנק להתייעל, אולי אף יותר מבנקים אחרים. כיום יש לבנק כ-12 אלף עובדים ב-248 סניפים ברחבי הארץ ובחול. יחד עם זאת, למרות השקט התעשייתי הממושך, הרי בבנק לאומי יש תמיד תחושה של תסיסה מתחת לפני השטח, שעלולה לפרוץ החוצה בכל רגע, למשל על רקע ההפרטה הצפויה או הסכמי השכר.

זרמי הלבה התת-קרקעיים האלה אינם קיימים בבנק הפועלים, שמתאפיין מאז ומתמיד ביחסי עבודה הרמוניים בין ההנהלה לעובדים.

בתחום יחסי העבודה אומנם צריך בנק לאומי עדיין להיחשב כבעייתי במידה מסוימת, אך בתחום הניהול הוא נמצא בתקופה מצוינת. אף שבשנים האחרונות עזבו אותו כוכבים לא מעטים, ובהם שלמה פיוטרקובסקי (שסומן בוודאות לתפקיד המנכ"ל וערק לטובת האחים ספרא בבנק הבינלאומי) וכן דוד גרנות וגיורא עופר, הרי עלה בידו לבסס צוות ניהולי, שנחשב לאחד הטובים ביותר בבנקאות הישראלית. לרשות מאור ורף עומד צוות מקצועי ונאמן ביותר, שהבולטים ביותר בו הם ארבעה:

* זאב נהרי (55) המשנה למנכ"ל והאחראי על תחום הכספים וניהול הסיכונים. נהרי צמח בתוך בל"ל והיה בעבר סגנו של פיוטרקובסקי בבנק. עם פרישת פיוטרקובסקי, קודם נהרי לתפקידו הנוכחי. הוא חרוץ מאוד - עובד שעות רבות בכל יום במשך שבעה ימים בשבוע - קפדן, דייקן, יורד לפרטים וזוכה להערכה רבה בשל מקצועיותו. הוא מרכז עוצמה רבה - בין היתר בשל העובדה שהוא האחראי על ניהול הנוסטרו (תיק ההשקעות העצמי של הבנק).

* אהוד שפירא (58) משנה בכיר למנכ"ל, נחשב גם הוא לאחד האנשים החזקים בבנק. שפירא עומד בראש החטיבה העסקית ומנהל סיכוני אשראי. בהשכלתו הוא דר לחקר ביצועים, ואת דרכו בבנק החל בתחומי האשראי והמיכון. הוא נחשב לאדם מאוד קורקטי, מקצועי וידען גדול. היה בן טיפוחיו של פרידמן בבנק, אך עשה את המעבר למאור בהצלחה רבה.

* שמואל זוסמן (64), עורך-דין, שהיה בעבר המזכיר של ועד מורשי החתימה בבנק. זוסמן, משנה למנכ"ל האחראי על כל התחום של משאבי האנוש בבנק, נהנה ממעמד מיוחד - בעיקר בגלל הרגישות הקיימת בבנק לנושא של יחסי העבודה, אך גם בגלל אופיו: הוא מצטיין ביחסי אנוש, מאוד אהוד ומוכשר מאוד בתחום של ניהול משא-ומתן.

* יונה פוגל (48), ראש מערך השיווק והפיתוח האסטרטגי בבנק, שרבים רואים בו את האדם החזק ביותר בבנק לאומי. פוגל, פסיכולוג ארגוני בהשכלתו, החל את עבודתו בבנק כדובר, אך קנה את עולמו אצל מנהלי הבנק לדורותיהם בשל נאמנותו הבלתי מסויגת לבנק ולמנהליו וכן בשל הקשרים הרבים שיצר במוקדי תקשורת ויכולתו לתמרנם. פוגל, אומרים בבנק, רכש את מעמדו בעמל רב ובחוכמה רבה. הוא האיש שעומד תמיד מאחורי הקלעים, אף פעם לא על הבמה, אך למעשה עושה חלק גדול מהעבודה שמאפשרת את הרצת ההצגה ללא תקלות. לא מעט תאונות שאירעו לבל"ל הסתיימו ללא נזק ממשי הודות לעבודתו של פוגל. מאור, שראתה כיצד פוגל מתפקד בימי זנבר, הבינה כבר אז שהוא נכס אסטרטגי עבורה, ומהיום שנכנסה לתפקיד הצמידה אותו אליה. היא זו שצירפה אותו להנהלה הבכירה של הבנק, ואין החלטה או נושא שעולה על שולחנה ושבו פוגל אינו מעורב. מאור הטילה על פוגל ליזום ולרכז פרויקטים גדולים, דוגמת הבנק הישיר ותכנון הפריסה העתידית של הסניפים. פוגל מכהן כיו"ר לאומיקרד ואחראי במידה רבה להצלחתו.

 

הבנק נרדם בשמירה

 

במישור העסקי התקשה בנק לאומי להתאושש זמן רב מהפסדי הענק בניו-יורק. יפת היה זה שהקים את בנק לאומי ניו-יורק - חברה-בת בבעלות מלאה שהוקמה בתפיסה, שהתבררה כמוטעית, שלפיה הציבור היהודי בארה"ב יעדיף בנק ישראלי כבנק מספר אחת שלו. בל"ל ניו-יורק הקים סניפים רבים ופעל כבנק קמעונאי. בראשית שנות ה-90 פרץ משבר הנדל"ן הגדול בניו-יורק, ואז התברר כי הבנק, בניהולו של יעקב נוביק, נתן אשראים רבים כנגד ביטחונות בנדל"ן, שאיבדו עד מהרה הרבה משוויים. כך מצא את עצמו הבנק עם נדל"ן שערכו יורד וחובות אבודים רבים. בעקבות זאת מונה זלמן סגל למנכ"ל הסניף הניו-יורקי, ובלל ישראל הזרים מאות מיליוני דולר לניו-יורק. תוכנית הבראה קשוחה הצליחה בסופו של דבר להוציא את

בל"ל ניו-יורק מהמצוקה. אגב, מי שנהנה מפרשייה זו במיוחד היה הקבלן יצחק תשובה, שבנה את אימפריית הנדל"ן שלו בניו-יורק מנכסי הנדל"ן שעימם נתקע בלל. ב-2001 השיג בנק לאומי בארה"ב רווח נקי בסך 35.6 מיליון דולר - גידול של 9.5% לעומת 2000.

מכה נוספת במישור העסקי ניחתה על בנק לאומי כאשר הממונה על ההגבלים העסקיים קבע לפני כשלוש שנים כי לא יתיר לשני בנקים להחזיק בבעלות על חברת כרטיסי אשראי בישראל. מאחר שבנק לאומי החזיק בוויזה-כ.א.ל. יחד עם בנק דיסקונט (65% ללאומי, 35% לדיסקונט) הם נאלצו לבצע הליך התמחרות, שבו הפסיד בנק לאומי. על בנק לאומי נמתחה ביקורת קשה משום שלא עשה את שיעורי הבית כהלכה ונתן הצעת מחיר נמוכה יותר.

איבוד האחזקה בכ.א.ל. באה לאחר כמה שנים קשות שעברו על בנק לאומי בענף עם הקמתה של חברת כרטיסי אשראי חדשה, אלפאקרד, של הבנק הבינלאומי. מנכ"ל הבינלאומי דאז, שלמה פיוטרקובסקי, עשה צעד שלימים התברר כטעות הרסנית מצידו, אך מבחינת בנק לאומי הטעות הזאת של פיוטרקובסקי, עלתה הרבה כסף. מאחר שנחת בשוק עוד כרטיס מבית ויזה, נאלץ הבנק להתמודד, לראשונה, מול תחרות קשה ביותר, והרווחים הצטמקו.

בעקבות אובדן ויזה-כ.א.ל. נאלץ בנק לאומי להקים בראשית 2000 את לאומיקרד. בעזרת מסע שיווק אגרסיבי הצליח לאומיקרד, לדברי הבנק, להגיע בימים אלה לכמיליון לקוחות, מתוכם כ-800 אלף פעילים.

לאחר הוצאות ההקמה הכבדות מעריכים בבל"ל כי השנה יגיעו לאיזון. בכל מקרה נראה שבנק לאומי הצליח לצאת גם לצאת מהתאונה הזאת. הוא ניצל את כוחו הרב ועלה מחדש על הסוס.

תאונה נוספת - שפקדה את כל הבנקים - היא מתן האשראי הכבד למגזר העסקי, שהפך במידה רבה לחובות אבודים בשל המיתון. כה גדול המשבר, עד כי הבנקים הקטנים הפסיקו לתת אשראי - בוודאי שלא בהיקפים רציניים לעסקאות גדולות. גם בנק הפועלים מנוע כיום במידה רבה מלתת אשראים גדולים - בעיקר בשל ריבוי האחזקות של בעליו בחברות ישראליות. אלה מנועות מליטול אשראי מהבנק. לפיכך, הבנק היחיד המספק כיום אשראי רציני הוא בנק לאומי.

יחד עם זאת יש לציין שגם בנק לאומי עשה טעויות והסתבך עם כמה לווים בעייתיים, ובהם גד זאבי, קחטן ופלד-גבעוני. יתר על כן, הוא נתן הלוואות בהיקפים גדולים לענף התקשורת, ובכלל זה לחברות הכבלים, וכן לענף הנדל"ן המקרטע. גם ענף התיירות המידרדר נמצא אצלו במקום מכובד של נוטלי ההלוואות. וזה עדיין לא סוף הסיפור: ככל שהמיתון יימשך, כך צפויות עוד ועוד נפילות. גם בנק לאומי, כמו בנק הפועלים, נתן הלוואות בהיקפים ענקיים לאנשי עסקים כמו יצחק תשובה, אליעזר פישמן, יולי עופר ומשפחת דנקנר. חלק גדול מהלווים בנה על דיווידנדים מחברות נרכשות, על עסקאות ועל גיוסים. כיום כל אלה אינם עומדים על הפרק, וכולם מחכים לימים טובים יותר.

בנק לאומי אומנם ממשיך לתפקד יותר מבנקים אחרים כמקור למתן אשראי, אך גם הוא החמיר את הדרישות. רק באחרונה פורסם כי בעסקה למימון רכישת השליטה באיי-די-בי על-ידי קבוצת נוחי דנקנר דרש הבנק להגדיל את הביטחונות בשיעור משמעותי. גם בבנק לאומי מכים כיום על חטא. הלוואות בהיקפים גדולים ניתנו במרווחים נמוכים והוצגו כמחוסרי סיכון, אף שצריך היה להיות ברור שיש בהם סיכון.

בעוד שבעבר נהנה בנק לאומי מתיק אשראי איכותי יותר מזה שהיה לבנק הפועלים, הרי כיום המצב שונה. תיק האשראי של בלל כבר אינו נחשב לאיכותי מזה של הפועלים, ולמעשה, תיק הנדל"ן שלו נחשב לפחות איכותי וכך גם האשראי הגדול לתקשורת. לעומת זאת, בנק הפועלים הסתבך הרבה יותר בהרפתקאות היי-טק - גם בעצמו וגם באמצעות אשראי. דווקא בתחום ההיי-טק הפגין בנק לאומי שמרנות וזהירות למרות הפיתויים העצומים שהיו בתחום הזה.

 

התחרות עוברת לחול

 

היוצרות בין שני בנק לאומי לבנק הפועלים התחלפו גם מבחינת תפיסתם את האחזקות הריאליות. בעבר היו כור וכלל מוקד רווחיות מהותי עבור בנק הפועלים. כזכור, נאלץ בנק הפועלים למכור את כלל ונשאר עם קונצרן כור, שהלך והצטמק עד שלבסוף נפטר ממנו הבנק באמצעות חלוקתו כדיווידנד לבעלים. בעלי השליטה בבנק הפועלים מצהירים שכבר אין להם שום עניין באחזקות ריאליות - מן הסתם בגלל הצלקות שנשארו מהפסדי כור, אך גם משום שלבעלים עצמם יש אוסף מכובד של אחזקות אחרות, נוסף על הבנק.

בבנק לאומי שוררת גישה הפוכה. בשנים האחרונות הוא הרחיב את אחזקותיו הריאליות וכלל בהן את פז ואת החברה לישראל לצד האחזקות ההיסטוריות באפריקה ישראל ובמגדל. כמו כן מחזיק בלל בנתחים מחברות כמו אפ-שר, ביטוח ישיר, שידורי קשת וגמביט.

כמו שאר הבנקים סובל עתה גם בנק לאומי מהצורך להגדיל את ההפרשות לחובות מסופקים ומההידרדרות בתוצאות בתחומים רבים. חוסנו של הבנק אומנם אינו מוטל בספק, ומבחינת הלימות ההון הוא שומר על השיעור הגבוה מבין הבנקים הגדולים, אך הרווחיות נפגעת.

ב-2001 הסתכם הרווח הנקי של בנק לאומי בכ-880 מיליון שקל, שהם תשואה נטו על ההון בשיעור של 7.8%. רווח זה מהווה ירידה של 46% לעומת רווח של כ-1.6 מיליארד שקל בשנת 2000. הקיטון ברווח נבע בעיקר מגידול בסך 856 מיליון שקל בהפרשה לחובות מסופקים. במחצית הראשונה של 2002 הסתכם הרווח הנקי של בנק לאומי ב-304 מיליון שקל - ירידה של 55.6% לעומת רווח של 685 מיליון שקל במחצית הראשונה של 2001. בסוף יוני השנה הגיע ההון העצמי של הבנק לכ-13.2 מיליארד שקל, והלימות ההון היתה בשיעור של 10.3%. אין ספק, כי היעדר בעלים שנאלצים לממן אשראי שנטלו לרכישת הבנק באמצעות חלוקת דיווידנדים - כפי שקורה בבנק הפועלים - נותן קצת אוויר.

בתחרות בין בנק הפועלים לבנק לאומי נהנה בנק הפועלים מיתרון מסוים, מאחר שהיסטורית מאוגדים עובדיו בקרן פנסיה, בעוד שבנק לאומי אחראי בעצמו על הפנסיה ועל הפיצויים של עובדיו. להבדל זה יש השפעה גדולה על הדוחות, והוא נותן יתרון מסוים לבנק הפועלים.

בנק לאומי נחשב גם ליצירתי יותר ממתחרהו ההיסטורי. הבנק הישיר, גם אם הצלחתו שנויה במחלוקת, הוא דוגמא לחשיבה יצירתית. לבנק הישיר יש כיום כ-100 אלף לקוחות, ולטענת בנק לאומי יותר ממחציתם באו מבנקים אחרים. גורמים מחוץ לבנק לאומי אומרים כי הבנק הישיר אינו הצלחה מסחררת, אך מודים שמדובר על מהלך שמצביע על חשיבה מקורית, שמאפיינת את בנק לאומי גם בתחומים נוספים.

המגרש האמיתי שבו מתנהלת התחרות בין שני הבנקים המובילים של המדינה עובר עתה במידה רבה - על-פי בחירתם - לחול. בבנק הפועלים טוענים כי המדינה נהייתה קטנה עליהם, ולכן הקימו את בנק SIGNATURE והחלו להתפרס בחול. הנוכחות של בנק לאומי בחול עדיין חזקה מזו של בנק הפועלים, אף שסניפי בלל בחול התפרסמו בשנים האחרונות בשל כמה פרשיות מעילה גדולות.

בנק הפועלים מנהל בימים אלה מסע הסברה בניסיון להניע את האוצר לאפשר לבנק דיסקונט למכור לו את איי-די-בי ניו-יורק. אם האוצר יתמיד בסירובו, ינסה הבנק לאתר בנק חלופי לרכישה בניו-יורק. גם בנק לאומי מעונין באיי-די-בי ניו-יורק, אך נראה שדיסקונט מעוניין לממש את ההסכם שכבר יש לו עם בנק הפועלים. זה האחרון פשוט היה עירני יותר וסגר את העסקה לפני בנק לאומי. בלל, כך נראה, ייאלץ לחפש הזדמנויות רכישה אחרות בחול, ובימים אלה הן מצויות בשפע.

 

רתיעה מהבנקים הקטנים

 

כפי שהודגש בכתבה זו, לבנק לאומי יש היסטוריה של היחלצות מוצלחת ממשברים. המשבר הנוכחי, השייך למשק כולו, מוצא את בלל מחוזק ויציב יותר מכפי שהיה בעבר. לכן ההערכה הרווחת היא שגם אם ייחלש בתקופה זו, הרי לא יהיה זה יותר מבנק הפועלים. השניים, זה לצד זה, ישרדו את המשבר, גם אם עוד יהיו פה ושם נפילות בתחום האשראי. התמוטטות הבנק למסחר והבנק לפיתוח התעשייה יסייעו להתפתחותם של בנק הפועלים ושל בנק לאומי, שכן במשק הישראלי שוררת היום רתיעה מסוימת מפני הבנקים הקטנים. בשל כך נראה שהמפקח על הבנקים, שבמשך שנים מנע משני הבנקים הגדולים לגדול באמצעות רכישת בנקים אחרים, להתיר מעט את הרסן. לבנק הפועלים איפשר באחרונה לרכוש את בנק הספנות.

לבנק לאומי, לעומת זאת, יש תיאבון גדול יותר: הוא מנסה כבר זמן רב לשכנע את הפיקוח על הבנקים לאפשר לו לרכוש את השליטה בבנק איגוד. בעבר היתה לבנק אחזקה בבנק איגוד, וממילא הם נותנים לבנק את שירותי המיחשוב. בעלי הבית שם מסוכסכים, ואחד מהם, שלמה אליהו, מחזיק ב-10% מבל"ל.

אבל עד שתתממש רכישת איגוד, מתמודד הבנק עם האפשרות התיאורטית של אחזקה, שאין הוא מעונין בה, בבנק המזרחי. אהרון פוגל, המכהן כיור מגדל, אחת החברות שבהן יש לבל"ל אחזקה, פועל במרץ זה זמן רב יחד עם מנכ"ל בנק מזרחי, ויקטור מדינה, לבצע עסקה שלפיה תרכוש מגדל את מזרחי. אלא שמגדל נמצאת בשליטת חברת ג'נרלי האיטלקית, וזו אינה משתכנעת לעת עתה בכדאיות העסקה. פוגל ומדינה כבר ביקרו בג'נרלי, הציגו את הבנק, ניהלו משא-ומתן ואף סיכמו מחיר של 110% מההון. אך ג'נרלי עדיין מהססת, ובבנק לאומי, כך נראה, מקווים שהעסקה לא תצא אל הפועל. לבנק נעים ונוח עם אחזקתו במגדל ועם אחזקת מגדל בו - אחזקות שיהיה צורך למכור, אם תצא העסקה אל הפועל. האחזקה הצולבת הזאת מתאימה לאינטרסים של הנהלת הבנק הנוכחית, לעומת ההתנהלות ההיפראקטיבית של פוגל ומדינה, שנראה כי פחות מתאימה להם.

אם נוצרה התחושה שבנק לאומי הוא אי של יציבות, יש לסיים את הכתבה במה שהחלה: מעל הכול מרחפת עננה גדולה של אי-ודאות, אם הממשלה תתמיד בהחלטתה להופכו לשפן ניסיונות באמצעות הפרטתו בבורסה. האם הפרטתו תביא לשינוי בהתנהלותו? כיצד תיראה הבעלות על הבנק לאחר שמניותיו ישוחררו לחופשי בשוק ההון? כרגע, על כל פנים, נמצא הבנק במצב טוב, יחסית לבנקים אחרים שהופרטו: יש לו בעל בית אחד, שמנהל את ההצגה, ואין לו עם מי להסתכסך. בבנק לאומי גליה מאור היא בעלת הבית, ולא נראה שזה ישתנה בשנים הקרובות - יהיו הבעלים אשר יהיו.