עלילות אנה והגזר

הוא הגיש לה מרק משקית, פקפק בכושר הבישול שלה ולחש לה את צירוף המילים הכי קטלני לתשוקה ולתיאבון. אנה וגנר לומדת מהניסיון ומבשלת מרק גזר אמיתי, וגם מרוסק

מדי כמה שנים מגיח אל תוך שגרת יומי איש שיודע טוב ממני כיצד עלי לנהל את חיי. לא אכפת לי שלפעמים תופסים עלי פיקוד ואומרים לי מה לעשות, כל עוד זה לא נוגע לבישול – אבל כמו בתיבול, מינון יתר יכול להיות מאד מאד הרסני, או לפחות כזה שמוציא את החשק. לגמרי.

את האחרון שניסה לנהל אותי הכירה לי חברה טובת לב. "קופירייטר מדהים", לחשה על אוזני במסיבה מושקעת, "אוהב טיולי ג'יפים, מומחה גדול למוסיקה כנסייתית, ואנה? היי, אנה? 'סתכלי עליו רגע בפרופיל". הסתכלתי, חייכתי, המהמתי משהו וביקשתי ממנה לסדר פגישה מקרית.

אני לא מכירה נשים שיכולות להיות נינוחות באמת בדייט ראשון בבית קפה הומה על גדות נהר הרעש התל אביבי, מקום שבו צריך לצעוק רק כדי לשמוע את עצמך חושבת. הוא נזף במלצרית על העדר פיסת קליפת הלימון באספרסו שלו, ואני נזפתי בעצמי על הספק שחילחל בי לגביו. עד כדי כך נזפתי, שבו בערב הלכנו לאכול צדפות שנולדו באוקיינוס האטלנטי ועלו ארצה במטוס למות על שפת הים התיכון. כי הרעיונאי הודיע לי שאוכל זו אהבת חייו וצדפות זה נורא סקסי בעיניו, אבל למה, כך שאל, אני מוכרחה לנער עליהן טבסקו. טבסקו זה וולגרי.

מגוון טעמי אבקות

בסוף השבוע ארזתי את הספק בקופסה קטנה, ותחבתי אותו, את התרמיל שלי ואת עצמי לג'יפ אדום בוהק עם המון כרום וניקל בצדדים. הרעיונאי דאג לה-כל. הצימר האיכותי בכרם בן זמרה, הטיול לקלעת נמרוד שנעשה למחרת ואחר כך נעבור בברכת רם, לא לפני שנבדוק מה מצב צלעות העגל במסעדה ההיא בכפר תבור שכתבו עליה יפה באיזה עיתון אוכל נחשב.

בזכרון התחיל לרדת גשם זלעפות, הטמפרטורה צנחה פלאים ואני, אשת-חורף מובהקת, התרוננתי. הוא דווקא לא. "לא בניתי על מזג אוויר כזה, קיטר לי. "הלך על הגולן. לא מכניס ת'ג'יפ להרפתקה כזאת".

עשיתי קולות אימהיים. זה בדרך כלל עובד על גברים שלקחו להם את הצעצוע. "נעבור בראש פינה ונעשה קניות", הכריז אחרי שהיה מפויס יותר, בחסותה של יד שמאל שלי ששיחקה לו בתלתלים. "והיום את לא מבשלת, מותק. הכל עלי".

מותק התכווצה קצת כשהוא שב לג'יפ נושא בגטים חינניים, בקבוק גלנמורנג'י ושתי שקיות פלסטיק מתכתי, כסופות כאלה, מעוטרות בצילומים של סיר כרסתני כתום ובכיתוב "מרק גזר וכוסברה". מותק לא אמרה שלצערה הרב, ויסקי עושה לה צרבת איומה. מותק גם לא ירדה מן הג'יפ לרכוש לעצמה וודקה, מתוך אמונה שאיכשהו הכל יהיה בסדר. אוי, כמה שהיא טועה לפעמים.

האש התפצחה בעליזות בתנור, הרעיונאי התמקד יפה במחשוף שלי ומשם המשיך לעבוד בחריצות ובדיוק לפי הספר, וחצי בקבוק ויבורובה קפואה נראה פתאום כמו משאת נפשי ותכלית קיומי גם יחד, אבל לא היה. בשלב מסויים לא כל כך האמנתי למשמע אוזניי, אבל הוא באמת אמר את צירוף המלים הכי קטלני לתשוקה או לתיאבון: "תגידי,נכון שאת נהנית?"

ובכן, לא. מי שצריך לשאול, מי שאינו רואה את הזולת ואינו שומע אותו ואינו חש, איך בדיוק אפשר ליהנות איתו, וממה.

אמרתי לו שזה לא הוא, זה אני. אמרתי לו שבדיוק יצאתי מקשר ואני לא פנויה רגשית. אמרתי לו כל מה שכתוב בספר השני, לא זה שהוא עבד לפיו, ובסוף אמרתי שאני רעבה, והוא חיפש מספריים כדי לבתק את השקית הכסופה של המרק בדיוק לפי ההוראות. אחר כך קילל את הכיריים, כי אצלו בבית יש קרמיות. "מה, אין לך?" תהה. הוספתי לו לרשימת הדברים שאין לי גם מיקרוגל, מיקסר קנווד מעוצב, סט סכיני ויקטורינוקס, היבאצ'י אמיתי ותנור מולטיסיסטם, או שמא היתה זו מערכת קולנוע ביתית, אלוהים יודע. ראיתי איך הספק שלו תופח מרגע לרגע, וכשהגיש לי את המרק אמר, "תגידי, את בטוחה שאת באמת יודעת לבשל?"

לזכותו ייאמר שהביא לי כוס מים מהברז כשהתחלתי להשתעל. הוא, והמרק המחריד שיצא מן הפלסטיק המתכתי במגוון טעמי אבקות, אחראים לזה במידה שווה. אבל בעצם, האשם כולו שלי. היחסים הללו צריכים היו להיפסק בשלב גרד הלימון באספרסו.

סמליות? זה רק בראש שלכם

שרדתי את סוף השבוע הזה ולא סיפרתי עליו לאיש עד שרונית הלונדונית, בת דודה בדרגה שביעית בערך ומשום כך אחת שמותר לה להגיד לי מה לעשות, הגיעה לביקור מולדת קצר. אחרי שלוש וודקות הייתי בשלה לוידוי, אלא שכבר במשפט החמישי ראיתי עננה מתקדרת בעיניה.

"אנה, מה צבע הג'יפ שלו?", שאלה. "בורדו מטאלי", אמרתי, והיא זרקה מיד לחלל העולם את שמו המפורש של הרעיונאי והפטירה גם "ס'אמק" קצר ותכליתי.

"רגע, רוניתי- מה, היה לך משהו איתו?", שאלתי מתוך חרדה אמיתית. לא בגלל הגילוי המרעיש, אלא מפני שאני אוהבת אותה ורוצה רק טוב בשבילה, וההוא - ממש לא טוב.

"משהו", סיננה. "מה זה מבאס. נראה דווקא בסדר, מדבר לעניין, הזמין אותי לויקנד בגליל, סגר אותי בצימר מלוקק כי בחוץ ירדו כמה טיפות גשם, חימם לי מרק גזר מגעיל משקית, שתה המון ויסקי ונהיה לי רומנטי, עושה לי פו באוזן עם ההבל של הגלנמורנג'י שבא לי להקיא, והחצוף עוד שואל אם אני נהנית".

הורדתי שוט רביעי של וודקה. במכה אחת. "ומה את עשית?"

"אני, שבת בבוקר, איך שנהיה אור והציפורים המעפניות העירו אותי, הזמנתי מונית ממטולה - קולטת? ממטולה, וטסתי הביתה לתל אביב".

ישתבח שמו של בורא עולם, יוצרן של נשים חכמות ממני. קצת התנודדנו שתינו בדרכנו אל המטבח, אבל היה ברור שנצא משם עם מרק גזר. מרוסק. הסמליות, אם בכלל, מצויה רק בראש שלכם.

והנה מה שאני אוהבת במרק הזה: הוא ההפך הגמור מן הרעיונאי. הוא מלא וריאציות. יש לו צבע שמח, ובכל פעם - יש לו טעם שונה לגמרי. ובניגוד לרעיונאי, איתו אפשר גם להשתעשע.

בסיס למרק

10 גזרים גדולים, יפים, שטופים, קלופים וחתוכים כל אחד ל 3-4 חלקים

2 בצלים לבנים גדולים, קצוצים לקוביות

5 שיני שום שלמות וקלופות

1 שורש פטרוליה

5 גבעולי סלרי אמריקני, חתוכים לפיסות גדולות

1 תפוח אדמה גדול, קלוף וחתוך לרבעים

5 כפות שמן זית

מלח, פלפל שחור גרוס טרי

2 ליטר מים בערך

ועכשיו, וריאציות לשיקולכם:

1/2 קילו דלעת בקוביות, או 4-5 פלפלים אדומים חתוכים לרצועות או שניהם, או בכלל לא, אם אין בבית. או 3 בטטות יפות , קלופות וחצויות. בקיצור: כל ירק כתום שמתחשק לכם, יתאים למרק הזה, ובכל פעם ישנה את טעמו במקצת. מובן שאפשר להיצמד למתכון הבסיסי לנצח, אם תרצו.

וכך נעשה:

בסיר גדול וכבד שיש לו מכסה הדוק וגם תואם, נחמם שמן ונזהיב את הבצל אך לא נשחים, ונעשה זאת בסיר מכוסה. נוסיף את שיני השום ונטגן דקה. נוסיף את כל שאר החומרים. נוסיף מים, נביא לרתיחה, ננמיך להבה, נכסה את הסיר ונבשל עד שהירקות רכים, בערך 25 דקות. נחכה שיצטננו מעט, נעביר הכל בבלנדר או במעבד מזון, והנה - הבסיס מוכן. עכשיו נשחק בוריאציות, ונזכור שמינון נכון של תיבול הוא הסוד.

רוצים מרק בניחוח מזרח-רחוקי? אנא הוסיפו לסיר ככה: כוס חלב קוקוס, שמינית כפית צ'ילי אדום, 2 כפות רוטב טריאקי, ערבוב נמרץ וחימום חוזר ללא הרתחה, ואפשר להגיש עם או בלי המון כוסברה קצוצה ממעל.

רוצים צרפתי קלאסי? קלי קלות. חצי כוס שמנת מתוקה, שמינית כפית אגוז מוסקט טחון, צרור עירית קצוצה או בצל ירוק קצוץ דק דק, ועושים כמו בגרסה הקודמת.

רוצים משהו קצת יותר פרוע, אולי לא מתקבל על הדעת כשקוראים, אבל טעים, טעים? הנה הוריאציה הפרטית שלי, שממשיכה להשתכלל ולהשתנות. במחבת קטנה, קולים תבלינים. שלושה תרמילי הל, כפית גרגרי כוסברה ומקל קינמון קטן. קולים 3-4 דקות תוך כדי ערבוב נמרץ, מוסיפים לסיר, קולפים שתי עגבניות, קוצצים לקוביות ומוסיפים, וגם שתי כפיות אבקת קארי משובחת. מחממים, ומפזרים ממעל המון, אבל ממש המון כוסברה. שניה לפני ההגשה אני מועכת עוד שן שום לתוך המרק. טרם נשמעו תלונות, אבל נרשמו כבר המון המהומי שמחה. תגידו...נהניתם?