ל' רכש מכונית מסוג גולף מודל 1991, לאחר שמכון המרכז בנס-ציונה בדק אותה לבקשתו, וקבע שמצבה מעולה, וכי היא מוכנה לעבור טסט. לאחר ששילם למוכר את מחירו המלא של הרכב, 23.5 אלף שקל, הוא חש שקיים חופש בהגה המכונית והחליט לבדוק אותה במקום אחר.
הבודקים, שלדבריו לא ידעו כי המכונית נבדקה כבר במכון, מסרו לו ממצאים אחרים. במכון השני נאמר לו, לדבריו, כי המכונית לא שווה כלום, שהמנוע שלה על הפנים וכי קיימים בה ליקויים שתיקונם יעלה לו אלפי שקלים.
ל' חזר עם מכוניתו לאחר 4 ימים למכון המרכז נס-ציונה, המשמש גם כמכון לטסטים מטעם משרד הרישוי. המכונית נבדקה ונפסלה לטסט בגלל חופש בהגה.
ל' התלונן והציג בפני הבוחן את טופס הבדיקה שלפני הקנייה. הבוחן, לטענתו, מחק את האיקס ליד הסעיף חופש בהגה ואישר כי עבר את הטסט. במוסך אחר שאליו פנה, ובמכון קופיוטסט בראשון-לציון, חזרו וקבעו כי קיים חופש בהגה.
ל' תיקן את מערכת ההיגוי ודרש ממכון המרכז בנס-ציונה להחזיר לו את עלות התיקון בסך 2,472 שקל. כשנדחתה דרישתו הוא הגיש נגד המכון תביעה לפיצויים לבית-המשפט לתביעות קטנות ברחובות.
הבדיקה, טען בתביעתו, לא היתה בגדר הסביר. אם הייתי יודע שההגה לא תקין, לא הייתי קונה את הרכב.
הנתבעת לא התייצבה לדיון בבית-המשפט, והשופט גדעון ברק קיבל את התביעה, וחייב את הנתבעת לשלם לו 4,788 שקל ועוד 500 שקל הוצאות משפט.