מאה אלף איש השתתפו בעצרת הזיכרון ליצחק רבין

מובארק אמר בנאום מוקלט כי "רבין הבין שגם לכוח יש גבול ואין להשתמש בו כדי לכבוש עם, להטיל עליו סגר ולהרעיב אותו". עמי איילון אמר: הכאב והפחד משכיחים מאתנו שיש עם מי לדבר בצד הפלסטיני

עצרת הזיכרון המרכזית במלאת שבע שנים להרצחו של ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, נערכה אמש (שבת) תחת אבטחה כבדה בכיכר רבין בתל אביב. לפי הערכת המשטרה, מאה אלף בני אדם השתתפו בעצרת, שנשאה השנה את הכותרת "זוכרים יחד - מאמינים בשלום".

"חששנו שלא יגיעו מספיק אנשים", התוודתה דליה פילוסוף-רבין במהלך עצרת הזיכרון ליצחק רבין ז"ל, "כמו בכל שנה עולה החשש הזה, אבל כמו בכל שנה אנחנו מתבדים. מסתבר שהעם זוכר". כמאה אלף איש שזכרו הגיעו לעצרת הזיכרון, לפי הערכת המשטרה. הייתה זו העצרת השביעית לרבין, שנשאה השנה את הכותרת "זוכרים יחד - מאמינים בשלום".

האבטחה הייתה כבדה, ואנשי ביטחון הוצבו כבר במרחק של מספר רחובות מהכיכר. הקהל שהחל לזרום למקום בשעה 19:30 כלל בעיקר את ילדי תנועות הנוער בחולצות כחולות, ואנשי "שלום עכשיו" בשלטים שחוברו לבלוני הליום. לקראת השעה שמונה החלה הכיכר להתמלא, והעצרת נפתחה במלותיו של רבין בערב בו נרצח. השורות הקרובות לבמה היו דחוסות, ואילו השורות האחוריות היו מרווחות למדי.

העצרת, שהנחו שרון אלכסנדר וסופי צדקה, כללה נאומים חיים של אישים, בהם עמי איילון, שאוקי חטיב ונועה רבין; נאומים מוקלטים של עבדאללה מלך ירדן, נשיא מצרים חוסני מובארק, ונשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון. הוקראו גם קטעי שירה של יוסי גמזו ונתן יונתן, והופיעו אמנים רבים, בהם אלון אולארצ'יק, לאה שבת, אתניקס, מוקי, הדג נחש, שלומי סרנגה, אביב גפן ואחרים.

 

עבדאללה: "רבין היום היה מבוהל, המום וכועס"

 

בפרק הנאומים אמר הנשיא מובארק, בדבריו המוקלטים, כי "רבין היה לוחם אמיץ ומדינאי מזן נדיר שהשקיע את כוחו בשלום. לא נשכח את התפקיד המוביל שמילא בחתימה על הסכם אוסלו ובשלום עם ירדן ובדרך הארוכה שעשה להשגת שלום מלא עם סוריה, שכמעט הפך למציאות, לולא היד הבוגדנית שנשלחה לקטוף את חייו. הוא היה מדינאי שנון ומחוספס, שהבין שגם לכוח יש גבול, ואין להשתמש בו כדי לכבוש עם, להטיל עליו סגר ולהרעיב אותו. חשוב שנזכור תמיד שמותו של רבין אין משמעותו מותו של השלום".

המלך עבדאללה אמר כי "רבין נרצח בידי אויב השלום. האנושות איבדה אדם אמיץ וטוב, אולם אויבי השלום לא יחזירו את השעון לאחור, ולא יוכלו לעשות זאת. שוחרי השלום האירו את האמת באור, ואי אפשר להתכחש לזה. אילו ראש הממשלה רבין היה אתנו היום, אני מאמין שהוא היה מבוהל, המום ואפילו כועס, לנוכח האלימות הקשה באזורנו. אבל אינני מאמין שידיו היו רפות. כפי שהוא הבין לפני שנים כה רבות, הרוב המכריע של הציבור משני הצדדים רוצה בשלום".

ביל קלינטון אמר כי "בלבו של המסר של יצחק רבין לעם ישראל, לפלסטינים ולעולם כולו, עומדת חשיבותה של חתירה לפיוס והקשר בין ביטחון לשלום. שכן ברור שללא הראשון לא נוכל להגשים את האחרון. היום העולם נמצא בעיצומו של משבר, בין כוחות שיתוף הפעולה לכוחות התוהו. אנחנו צריכים לזכור את יצחק רבין, אדם שהכיר את המלחמה אבל היה איש של שלום. אדם שנתן את חייו עבורכם ועבור כולנו. זה לא אומר שחייו ועבודתו היו חסרי תועלת, שכן הבעיות במזרח התיכון ובעולם כולו רק מסמלות כמה חשוב לנו ללכת בעקבות הדוגמה שנתן יצחק".

עמי איילון אמר כי אסור לזנוח את ההידברות עם הפלסטינים למרות העימות המתמשך. "מסך הכאב והפחד של היום מסמא את עיננו ואוטם את אוזנינו שיש עם מי לדבר. לא עם מנהיגות פלסטינית המובילה לעימות, אלא עם כל פלסטיני שמוכן לחיות בשכנות מדינית תוך ויתור על שיבת פליטים לישראל - ויש כאלה".

הוא הוסיף כי "במבט לאחור אני יודע לומר שהמכנה המשותף שחיבר אותנו לא קרס באותו ערב, אלא שנים קודם לכן. ואולי בכלל לא היה קיים. מה שנופץ לרסיסים באותו ערב הוא הגבול הדק בין המותר לאסור בשיח בינינו".

נועה בן ארצי חתמה את סדרת הנאומים בעצרת: "אני רוצה להודות לכולכם שבאתם הערב לזכור את יצחק רבין שהוביל את העם הזה רק לפני שבע שנים בדרך אמיצה בניסיון כן לחולל שלום ונרצח כאן ברצח פוליטי, אלים, שנועד לשנות את פני ההיסטוריה. נוכחותכם כאן היא התקווה שעל אף, ולמרות, ההיסטוריה עוד תחזור, ויהיה פה שלום".

 

"זה הולך ומתרחק מאתנו"

 

פוליטיקאים לא הורשו לנאום בעצרת, אבל לא ניתן היה להתנתק לגמרי מהפוליטיקה: בנימין בן אליעזר ועמרם מצנע הגיעו אל אחורי הבמה והתראיינו בנדיבות. גם דוכנים של המאבק נגד חוק טל, חד"ש, "אתגר - מגזין פוליטי תרבותי" ושלטי "די לשתיקת השמאל'" העידו על התכונה הפוליטית שרחשה מעל ומתחת לפני השטח.

חנה, בת 47 מתל-אביב, התעקשה שמבחינתה מדובר בהחלט בעצרת פוליטית, למרות הניסיונות להפוך אותה לעצרת שאינה כזו. "זה חלק מהעניין", היא מבהירה, "ואני מאמינה שהרבה מאוד אנשים, לפחות אלה שהיו פה ביום הרצח ובאו לפה היום, מנסים להגיד בדיוק את זה". היא מצטערת על מיעוט האנשים בקהל, ומקווה שזו רק השעה המוקדמת: "לפחות יש פה את תנועות הנוער", היא מתנחמת, "זה נחמד מאוד שהם באו, למרות שברור שבאו בצורה מאורגנת, ולא על דעת עצמם, באופן פרטי".

ילדי הנרות ישבו על האספלט של הכיכר ומבטם נוגה; אלה אינם אותם הילדים שישבו בכיכר לפני שבע שנים. טליה, בת 15, יושבת עם חברותיה סביב נרות נשמה דלוקים, ומחלקת מדבקות של מרכז רבין. ביום שאירע הרצח בכיכר היא הייתה בת שמונה. "לא הייתי פה כשזה קרה, הייתי קטנה מדי", היא אומרת בעדינות, "אבל אני חושבת שחשוב לזכור את רבין, ואת מה שהוא עשה. נתנו לי פה מדבקות וביקשו ממני לחלק, אז הסכמתי".

וסיון, בת 24, מתל אביב סיכמה: "ההופעות, הבלונים, זה נראה כמו עוד הפגנה של השמאל. נראה לי שדווקא עכשיו, בסיטואציה הפוליטית היום, חשוב שנזכור בדיוק מה היתה המורשת של רבין, ומה ההבדל בינה לבין מורשות אחרות, אבל אני לא מרגישה את זה כאן בעוצמה שהרגשתי את זה בעצרות הקודמות. זה הולך ומתרחק מאיתנו".