זהירות, בלוקים מסרטנים!

בלוקים שמקורם בסלעים פולטים קרינה רדיואקטיבית מסרטנת. בימים אלה מנסח מכון התקנים תקן שיקבע כמה קרינה מותר לחומרי הבנייה לפלוט

מדי פעם מגיעות לארץ אוניות הנושאות עליהן חומרי בניין המכילים שיעור גבוה של חומרים רדיואקטיביים. באחת התפיסות האלה, בנמל אשדוד, נמצאו לפני כשנתיים על סיפונה של אונייה איטלקית 5.2 טונות של בלוקי פומיס - חומר בנייה שנחצב באי יאלי ביוון - אשר הכילו חומרים רדיואקטיביים בשיעור הגבוה פי שלושה מהמותר על-פי התקן הישראלי (שעדיין אינו רשמי ומחייב). בלוקי הפומיס שנתפסו הכילו רדיום, תוריום ואשלגן רדיואקטיבי. השימוש בהם עלול היה לחשוף את האוכלוסייה לרמת קרינה שמעבר למותר, נמסר ממשרד לאיכות הסביבה. הפומיס, הזוכה לפופולריות רבה בישראל, מופק גם על-ידי חברות ישראליות, אך אלה אומרות כי הן מקפידות על תקני הקרינה שנקבעו על-ידי הוועדה לאנרגיה אטומית. לדבריהן, הסכנה היא בניסיונות לייבוא פיראטי של החומר תוך עקיפה של מנגנוני הפיקוח.

חשוב להדגיש שכל הסלעים שמקורם בבטן האדמה - דוגמת בזלת, טוף ופומיס - פולטים קרינה רדיואקטיבית, וכאשר עושים בהם שימוש לבנייה, רצוי מאוד לדעת האם מדובר ברמת קרינה גבוהה, העלולה לגרום לסרטן וללידת תינוקות עם מומים, או האם מדובר בקרינה חלשה, שאין בה סיכון של ממש. בימים אלה עומד מכון התקנים לקבוע תקן מחייב - מספר - 5098 שיקבע את השיעור המותר של קרינה רדיואקטיבית במוצרי בנייה. נראה שהתקן יעמוד על 200 בקרל (בקרל היא יחידת מדידה לקרינה רדיואקטיבית), וזהו תקן מחמיר מאוד, בהתחשב בעובדה שבשוודיה הוא עומד על 850 בקרל (שכן שם יש שפע אדיר של סלעי יסוד המשמשים כחומרי בנייה). לאחר שהתקן יהפוך לרשמי ולמחייב, יוכלו הצרכנים לדרוש מהקבלנים כי ישתמשו רק בחומרי בנייה העומדים בדרישות התקן לרדיואקטיביות.

סכנת הקרינה הרדיואקטיבית אינה טמונה רק בחומרי הבנייה. במקומות רבים בארץ בוקע מבטן האדמה גז ראדון, שאף הוא מסרטן. מדובר בגז חסר צבע וריח, ולכן לא ניתן לגלות אותו ללא מכשירי מדידה מיוחדים. מאחר שהוא כבד מהאוויר, הוא שוקע במקומות נמוכים ומצטבר - במיוחד בקומות קרקע ובמקלטים. כל מי שמתגורר בקומת קרקע - במיוחד באזורים הרריים - חייב לבצע בדיקת ראדון. אם מתגלה בביתו גז זה, עליו לדאוג לאטימה מיוחדת ולאמצעי איוורור.

גם אסבסט (העשוי מסלעים טחונים) ובלוקים לבנים (המכילים סיליקה - צורן דו-חמצני) מסרטנים - אך רק אם נושמים את האבק שלהם. במילים אחרות: מי שעוסקים בניסור אסבסט ובלוקים לבנים וכן מי שעובדים במחצבות ובמפעלי בטון ושיש חשופים לאבק המסוכן, המחולל סוג של סרטן ריאות קטלני. אך מי שבא במגע עם בלוק לבן שלם או עם אסבסט שלם אינו חשוף לסכנה. זו הסיבה שעיריית תל-אביב הורתה לצבוע את גגות האסבסט בכל מוסדות החינוך: הצבע בולם את התפוררות האסבסט. אולם בסופו של דבר לא יהיה מנוס מהחלפת האסבסט במוסדות אלה.

עד כה דיברנו על זיהומים טבעיים, אולם מבטן האדמה בוקעים גם זיהומים מסרטנים שהם מעשה ידי אדם. כך, למשל, במתחם תע"ש בצפון תל-אביב, שאדמתו ספגה במשך עשרות שנים שפע של כימיקלים מזהמים. כל עוד לא תטוהר הקרקע - מבצע שעלותו יקרה מאוד - לא ניתן יהיה לבנות שם. כך גם במתחם וולקן-מצברים בחיפה: יזמים רכשו שם קרקעות, ורק לאחר שהושלמה הרכישה התברר להם שהן מזוהמות ומחייבות פעולות טיהור יקרות לפני שניתן יהיה להתחיל בבנייה. בעיה דומה ישנה במתחם כורדני באיזור חיפה, שם יוצאים בימים אלה מכרזים לבניית אלפי דירות. מי שניגש למכרזים האלה צריך לקחת בחשבון שבמקום היו סדנאות רכב צבאיות, שזיהמו את הקרקע במשך שנים רבות בשמנים ובסוגים שונים של דלק.

על-פי המצב החוקי כיום לא ניתן לחייב גורם פרטי, שקנה קרקע כדי לבנות עליה, לבצע בדיקה לגילוי מזהמים, אפילו אם ידוע שעל הקרקע פעל במשך עשרות שנים מפעל מזהם. מהבחינה הזאת היתה עיריית תל-אביב חלוצה, כשסירבה להעניק היתרי בנייה על קרקע מזוהמת.

קרקעות מזוהמות מצויות גם במתחמי התעש בנוף-ים, ברמת-השרון ובירושלים. בינתיים רק בתע"ש ירושלים, נוף-ים ובצפון תל-אביב (מתחם המגן) מטופל הנושא. בשאר המקומות נמשכים הוויכוחים עם הרשויות לגבי השאלה מי חייב לממן את הטיהור. ומה יקרה, למשל, במתחם פי-גלילות המזוהמת, שם מתוכננת בנייתן של 10,000 דירות, כהמשכה של רמת-אביב ג'?