פרדי מרקיורי מת - וחי בתיאטרון

קבלו את הלהיט התורן של לונדון: מחזות זמר המבוססים על שירי להקות מיתולוגיות כמו, "קווין", "אבבא" ו"מאדנס". הביקורות לא משתגעות, אבל הקהל דווקא כן, כולל סבתות ונכדים שרוקדים במעברים

כמו בכל פעם שאנחנו בלונדון, גם הפעם ביקשנו לקנות בשנתיים כרטיסים ל"מאמא מיה", באחת הסוכנויות לכרטיסים מוזלים ב"לסטר סקוור". וכמו בכל פעם, גם הפעם לא היו. אז החלטנו להמר על "וי ויל רוק יו", מחזמר המבוסס על שירי להקת "קווין", ואהבנו כל רגע. הכרטיסים, עניין של מזל, היו לשורה שבע, ובמחיר מוזל.

אם "וי ויל רוק יו" היה מוצג בפני קהל ישראלי, התקרה היתה מתרוממת באוויר. אבל את הקהל האנגלי והמון התיירים היפנים לקח זמן עד שהשירים הנהדרים הצליחו להמיס. רק אחרי ההפסקה, הם קמו לתחייה, נעמדו, שרו והניפו ידיים באוויר, כמתבקש, עם "אנחנו האלופים". כשזה נגמר, זה לא נגמר, עד שהשחקנים חזרו וקדו שוב ושוב. מסביב, באולם, עמדו מאות אנשים, בני כל הגילים, עם חיוך אידיוטי שפוך על פניהם (גם שלנו, אני ,מודה) ומחאו כפיים בהתלהבות.

העלילה, כמו ברוב המחזות מהסוג הזה מטופשת. מין סיפור עתידני על עולם שבו מוסיקת הרוק נאסרת להשמעה, נאסר גם ליצור אותה, ורק מוסיקה ממוחשבת מותרת. אבל פה ושם יש חברי מחתרת, מעין פליטי שנות ה- 60, שעושים מוסיקה אמיתית בסתר, ומחכים לאחד והיחיד -גלילאו- גיבור השיר "רפסודיה בוהמית" (בכיכובו של טוני וינסנט), שיגאל את מוסיקת הרוק, ואיתה את העולם. גליליאו ואהובתו סקראמוש שוב, מאותו להיט נצחי של "קווין" (משחקת ושרה נהדר האנה ג'יין פוקס) יוצאים למשימה, כשבדרך הוא צריך להילחם ב"מלכה הרצחנית" (עוד שיר של הלהקה והמלכה היא שרון די. קלארק הנפלאה) ועושי דברה. כל זה מלווה בפעלולי לייזר ומסכי וידיאו ענקיים, אבל הם לא העיקר.

העיקר זה השירים הנהדרים של "קווין", ואינכם צריכים להימנות עם מעריצי הלהקה כדי ליהנות מהם. אז נכון, אף אחד לא שר את השירים כמו פרדי מרקיורי ז"ל, אבל לרוב השחקנים בתפקידים הראשיים יש קולות אדירים, וההנאה גדולה. בצד השירים יש עקיצות על חשבון המפורסמים של היום. כך למשל, אנו מגלים שבריטני ספירס של המחזמר הוא גבר כושי ענק ממדים. ויש גם בדיחות על קליף ריצ'רד, פול מקארטני ואחרים.

 

המיליונים של "מאמא מיה"

 

הקאם-בק של המיוזיקל התחיל לפני שלוש וחצי שנים, ב- 99', עם "מאמא מיה", אחת ההצלחות הגדולות על בימות לונדון, מעל 70 מיליון ליש"ט הכנסות עד כה. כאמור, קשה מאוד גם כיום להשיג כרטיס, אלא אם אתם מזמינים מראש, במחיר מלא. שש הפקות שונות של המחזמר הזה מתוכננות ברחבי העולם. בשנה הבאה תוכלו לראות אותו בברודוויי, בסן-פרנסיסקו ובמלבורן. הגרסה המוצגת בטורונטו הפכה גם היא לשוברת קופות. בני אנדרסון וביורן אולבאוס מלהקת "אבבא", שהיו מעורבים בכתיבה ובהפקה, צוחקים כל הדרך לבנק. הקהל, כך מספרים, קם ורוקד במעברים.

כמו שהשירה בציבור בארץ הפכה לטרנד, כך גם "מאמא מיה" היתה היורה שבישר על המבול. בשלבי הפקה שונים נמצאים כיום מחזות המבוססים על השירים של רוד סטיוארט (בן אלטון, היוצר של "וי ויל רוק יו" כותב גם את המחזמר הזה, שייקרא "הלילה הוא הלילה", כשם להיטו הגדול של סטיוארט) להקת "פליטווד מק", להקת "אי - רייז'ר", קיילי מינו ומחזמר נוסף משירי "קווין" שייקרא "אנחנו האלופים", וגם אותו כותב בן אלטון, יחד עם בריאן מיי ורוג'ר טיילור מ"קווין", האחראים גם כאן על הניהול המוסיקלי. כל אלה יצטרפו ל"טאבו", בכיכובו של בוי ג'ורג', מאלילי שנות ה- 80', הצגה שמוגדרת כ"סיפורה של תקופה בתולדות המוסיקה", ו"הבית שלנו" של להקת "מאדנס", עוד הצלחה גדולה מהאיי - טיז.

וכמו לכל טרנד, גם לטרנד הזה קמו מתנגדים. למשל ג'ונתן ברנדן, שחתום על להיטים מוסיקליים רבים ממחזות זמר שונים, שאומר: "זה נובע מעצלות ומרצון ללכת על בטוח, וזה גם אומר פחות עבודה למוסיקאים ולמלחינים מקוריים".

 

הקהל בחר: "קווין"

 

"וי וויל רוק יו" שבר שיאים בלונדון, כשהרוויח ארבעה מיליון ליש"ט בחמשת השבועות הראשונים להצגתו. בהמשך השנה צפוי המחזמר לעלות על במות ברודוויי. מאז עלה בלונדון, בסוף חודש מאי, ראו אותו יותר מ-100 אלף צופים, בניגוד לכל הציפיות. צוות המחזמר חשש שהביקורות הקטלניות יקברו אותו כבר בתחילת הדרך. והביקורות באמת לא אהבו, בלשון המעטה.

את פול רוברטס, המפיק, הביקורות ממש לא מטרידות. "זה מחזמר למי שרוצה להעביר ערב בכיף, בלי לחשוב יותר מדי. רק ליהנות", הוא אומר. "העלילה בדיונית, מצחיקה, קצת רומנטית, כשהרעיון הוא לגרום לקהל לצחוק, להתרגש ובעיקר לצאת למסע מוסיקלי עם שירי 'קווין'. קהל הצופים מורכב מסבים וסבתות ועד הנכדים שלהם, וכולם מכירים את המילים של כל השירים. זה מדהים".

בריאן מיי, הגיטריסט של "קווין", לא מוצא מקום להשוואה בין המיוזיקלס השונים הנוכחיים. "'אבבא' עשו פופ, 'מאדנס' עשו פופ-סקא ואנחנו עשינו רוק" הוא אומר. "הסגנון שונה לחלוטין. לכל אורך הדרך הרעיון היה לגרום לקהל ליהנות, וזה לבד עיצבן את המבקרים, שחושבים שרק הם יודעים מה זו אמנות.

"המחזה גורם לאנשים לצחוק כשצריך, להרצין כשצריך, וזה עובד. ברגעים הרציניים לא שומעים הגה באולם. הצופים מתרגשים. מוחאים כפיים בצורה ספונטנית, וגם על כך, אגב, היה למבקרים מה להגיד. הטענה שלהם, שדבר כזה לא צריך לקרות בתיאטרון, פשוט מצחיקה אותי. הצופים שרים, מנופפים בידיהם, מריעים. בחיים לא ראיתי כזה דבר. זה מדהים.

"הטעות של המבקרים היא, שהם באו לראות מחזמר רגיל. במחזות כאלה יש עלילה, והשירים שהם חלק ממנה, נכתבים במיוחד עבורה ומשרתים אותה. המחזמר הזה שובר את כל החוקים של הז'אנר. אני מסכים עם המבקרים שטענו שאם באנו לעשות מחזמר, עשינו עבודה גרועה. אבל אנחנו יצרנו משהו שונה לגמרי, אז אני מציע לא לקרוא לזה מחזמר אלא הצגת רוק.

"לכל אורך הדרך בחנו שוב ושוב איך השירים משתלבים בסיפור. עשינו שינויים. לפעמים שינינו את העלילה כדי שתתאים לשירים. היה לנו הלוקסוס של מבחר שירים גדול שיכולנו להתאים לעלילה. מי קבע שמחזמר חייב להיעשות רק בדרך הרגילה? בסופו של דבר הקהל הוא השופט. בכל לילה כשאני רואה אנשים יוצאים מאולם ה'דומיניון' עם חיוך ענק על הפנים, אני שולח אצבע משולשת לכיוון כל אלה שניסו להרוג את ההצגה ומודה ל'רוח הגדולה' (אלוהים? פרדי מרקיורי המנוח? או שניהם יחד א.מ) על מה שיש לנו כאן".

 

השיגעון של "מאדנס"

 

"מאדנס" נחשבה גם בשיא הצלחתה כלהקה מטורפת ושונה, ולמרות זאת (ואולי בגלל) היא היתה להצלחה עולמית. המחזמר "הבית שלנו" מספר על חיי שני מתבגרים בצפון לונדון. הבחור מבצע פשע כדי להרשים את חברתו, ומכאן העלילה מתפצלת לשני כיוונים שונים, כמו בסרט "דלתות מסתובבות". בעלילה אחת הוא בורח איתה מזירת הפשע, בעלילה השנייה הוא מסגיר עצמו למשטרה. חברי הלהקה, שהיו מעורבים בכתיבת המחזמר ובהפקתו, כתבו שני שירים חדשים במיוחד עבורו. "העובדה שביקשו שנהיה מעורבים שינתה את הגישה שלנו לרעיון. אני מאוד גאה בתוצאה", אומר גראהם מקפרסון, הידוע יותר בכינויו "סאגס", סולן הלהקה.

"אני, אישית, לא חסיד של נוסטלגיה לסוגיה. למזלנו, גם כותב המחזמר, טים פירת', לא. הוא הביא לפרויקט הזה דברים שרק כותב מוכשר כמוהו יכול להביא. זו לא ביוגרפיה של הלהקה, אבל יש דמיון. הגיבור של ההצגה גומר בכלא, וגם חלק מחברי הלהקה שלנו ישבו בכלא. אני אוהב את הביצוע של השחקנים לשירים. אנחנו כבר לא מופיעים, אם כי יש דיבורים עכשיו על אוסף להיטים ואולי סיבוב הופעות. אנחנו בהחלט מקווים שהצלחת המחזמר תביא לביקוש מחודש, כמו שקרה ל'קווין'.

ו"קווין", אכן, קיבלה לפני שבועות אחדים את הכוכב שלה על "מדרכת התהילה" בהוליווד, ואוסף הלהיטים שלה מצליח יפה מאוד בארצות-הברית (הכניסה הגבוהה ביותר לאוסף להיטים של אמן שאינו אמריקני - לחובבי הטריוויה) וכרגיל, יש שמועות על סיבוב הופעות. רק הספקולציות לגבי הזמר שיופיע במקום פרדי מרקיורי מתחלפות. רובי ויליאמס? אתם אמרתם.